משדר אולפו 20.02 - ראיון עם סא"ל במיל אייל בזיני מפקד חפ"ק סגן מפקד אוגדה 162
(צילום: טל אזולאי)
סא"ל במילואים אייל בזיני כבר היה בחופשת השחרור שלו אחרי 24 שנים שבהן שירת בשלל תפקידים בצה"ל - ואז פרצה המלחמה. בזיני, שעוד לא קיבל תפקיד מוגדר במילואים בשלב הזה, לא חשב פעמיים והצטרף לאן שהיה צריך באותו היום, ומאז הוא בלחימה ממושכת ועצימה, בחלק מהזמן בתוך עזה.
"ה-7 באוקטובר תפס אותי באמצע חופשת שחרור בבית עם הילדים, כמו כל עם ישראל, וישר עליתי על מדים והצטרפתי לסגן מפקד האוגדה 162", הוא מספר. "בתקופת השחרור עסקתי הרבה במה תהיה הקריירה הבאה שלי ולאיזה כיוון אני רוצה ללכת. אחרי הרבה שנים בקבע, החלטנו שאני אהיה יותר בבית ואשא יותר בנטל, כי אשתי גידלה את הילדים לבד לאורך כל השנים.
"הספקתי כבר להתראיין לכל מיני תפקידים, אבל איך שהתחילה הלחימה לא עסקתי בזה בכלל, ותוך כדי הגיעה הצעה מעניינת שתפסה אותי, ומשם התגלגלנו, בזמן שאני נמצא בעזה - בהפסקות יוצא, מרים טלפונים ומקדם עניינים, וכך חברתי לשותף שלי ופתחנו חברה", מספר בזיני.
בזיני כבר התקבל לשמש מנכ"ל של תאגיד כוח אדם לעובדים זרים, אך במסגרת ההכנה שלו לתפקיד הוא חבר לקבלני בניין שהכיר וכך הגיע גם לשותפו הנוכחי - שכן שלו והבנות של השניים חברות מהגן. "אחרי כמה שיחות איתו, הוא אמר שכדאי שנפתח תאגיד כזה בעצמנו - ומשם יצאנו לדרך. קראנו לחברה נ.ר על שם הבנות שלנו שחיברו בינינו, נטע ורוני. כרגע החברה נמצאת בסוף הליך קבלת ההיתר מהמדינה להעסיק עובדים זרים בענף הבנייה, ובמקביל ותוך כדי הלחימה בעזה אני נפגש ויוצר קשר עם קבלנים פוטנציאליים", מספר בזיני.
"זה היה מאוד מאתגר להקים עסק תוך כדי שירות מאוד אינטנסיבי, וזה משהו גדול שלקחתי על עצמי, אבל תמיד רציתי להיות עצמאי, והייתה פה הזדמנות. גם בתוך הסיטואציה המורכבת ידענו שצריך לעבוד קשה ולעשות הרבה דברים במקביל".
על המשמעות מבחינתו של הקמת החברה הוא מספר כי "הסיפור של החברה משרת גם את העניין העסקי והיזמי שהיה חשוב לי, וגם מבחינת התרומה של החברה למצב במדינה ובמשק - היה לי חשוב שמה שאעשה ייתן ערך אחרי אירועי ה-7 באוקטובר. זה היה אחד השיקולים להיכנס דווקא לתחום הזה, כי אני לא מגיע מעולם הבנייה אבל היה לי חשוב שמה שאני אעשה ייתן גם ערך מעבר.
"היום ענף הדיור והבנייה תקוע, אתרי בנייה סגורים וכולם משוועים לעובדים מקצועיים כיוון שחל איסור על הכנסת פועלים פלסטינים, ובעצם החברה שלנו נותנת פתרונות לדבר הזה. אנחנו בעצם מביאים עובדים זרים מקצועיים מהודו, מסין וממקומות נוספים, ומספקים לקבלנים עובדים זרים כדי שיוכלו לצאת מהמשבר כמה שיותר מהר - וזה בעצם משרת את כולם.
"כרגע אנחנו לקראת קבלת הרישיון הסופי מהמדינה. יש הרבה הליכים של רגולציה בתוך האירוע הזה, ואנחנו מתכננים להביא עובדים מקצועיים מהודו שאמורים להגיע בחודש הקרוב. במקביל לכניסות וליציאות מעזה ומהמלחמה, אני מצליח ליצור קשר עם קבלנים שממש צמאים לכוח אדם".
בזיני מציין כי "הסיפור של ענף הבנייה נוגע בחיי היומיום של כולם, וההסתכלות החברתית היא ערך חשוב בעסק שלנו. זה קשור גם לתמחור ולאיך שאנחנו רואים את זה, כי הכוונה שלי שבסוף הזוג הצעיר בקצה יקבל דירה בעלות כמה שיותר נמוכה. אני רק חוליה בדרך, אבל אני חושב שבסוף זה יתגלגל גם לצרכן, ושזה חלק משמעותי בתהליך היציאה מהמשבר".
על תקופת הלחימה הממושכת מספר בזיני כי "השתתפתי גם במלחמת לבנון השנייה וגם בצוק איתן. בעזה נלחמתי לא מעט מאז שהייתי קצין צעיר ויש לי גם חשבון פתוח עם שג'עיה, עוד מצוק איתן. החשבון הזה בערך נסגר, אם תראו עכשיו את ש'געיה תראו מה השארנו משם - בסך הכל די נטרלנו את האויב שנמצא שם. אבל מצד שני אני איבדתי לוחמים ששירתו תחתיי בצוק איתן, והם יישארו איתי לנצח".
עשרות בודדות של עובדים זרים הגיעו עד כה
יש לציין כי כיום יש בישראל כ-50 תאגידי כוח אדם זרים לענף הבנייה, ובעקבות המשבר החמור בענף הבנייה והתשתיות, שנובע ממחסור של קרוב ל-100 אלף עובדים באתרי הבנייה, עוד כ-50 חברות חדשות הגישו בקשה למדינה להירשם כתאגיד כוח אדם זר לענף, כמו החברה של בזיני. לאחרונה אישרה הממשלה להגדיל את מכסת העובדים הזרים לענף הבנייה, לאחר שהשערים נסגרו בפני עשרות אלפי פועלים פלסטינים בצל המלחמה.
כחלק מהחלטת הממשלה להרחיב את המכסה, נקבע כי חלק מהעובדים ימשיכו להגיע לארץ במסגרת הסכמים בילטרליים (בין ממשלות), הליך מקובל לאורך השנים, וחלק מהעובדים יגיעו במסגרת הסכמים פרטיים. בשבוע שעבר הגיעו 70 העובדים הראשונים מהודו במסגרת של הסכמים פרטיים, טיפה בים ביחס לכמות העובדים החסרים, וקבלנים בענף מלינים כבר תקופה ארוכה שהבירוקרטיה הסבוכה אינה מאפשרת הבאת עובדים במהירות. הגדלת מכסת העובדים הזרים לענף הבנייה הובילה, כאמור, לגידול במספר החברות שמבקשות להפוך לתאגידי כוח אדם זר לבנייה.
אתמול הוגשה עתירה נגד המדינה בגין ההחלטה להגדיל את מכסת העובדים הזרים שיגיעו לארץ במסגרת הסכמים פרטיים באופן קבוע, בטענה כי מדובר בגיוס מהגרי עבודה ללא פיקוח. על פי העתירה, בעוד שצעד להסרת הרגולוציה הממשלתית היה מתקבל על הדעת בתחילת המלחמה, הרי שנכון להיום הוא טרם הוכיח את עצמו, לראיה רק עשרות בודדות של עובדים הגיעו עד כה. עוד נטען בעתירה כי ישנם סיכונים הכרוכים בגיוס לא מפוקח, כגון גביית תשלומים אסורים מהעובדים במסגרת הגיוס וישנו גם החשש מסחר בבני אדם.
