ווידאד אלטוחי נולדה ביפו, בת בכורה מבין שישה אחים במשפחה מוסלמית. לדבריה, אמה - מורה לאנגלית, ואביה - יצרן נעליים, תמיד העמידו את החינוך וההשכלה בראש סדרי העדיפויות בבית. "החינוך היה לנו ערך קדוש. היה ברור שעל כולנו לקבל את ההשכלה הכי טובה, כי זה קרש קפיצה לחיים".
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
לפני כ-15 שנה החלה לעבוד ב-BDO ISRAEL, פירמת ראיית החשבון והיעוץ העסקי. לאחר שצברה ניסיון בתחומי הטמעת רגולציה, ביקורת פנימית וניהול סיכונים בגופים פיננסיים, ולאחר ששימשה בתפקידי ניהול שונים, הפכה לשותפה באשכול הפיננסי - אשכול בנקאות, פיננסים ושוק ההון. היא גם עומדת בראש יחידת שירותי ייעוץ וניהול סיכונים לגופים פיננסיים גדולים, בהם חברות כרטיסי אשראי, חברות ביטוח ובתי השקעות.
"להיות שותפה זו החלטה אישית ומקצועית, יש בה אמירה", טוענת אלטוחי. "זה היה משהו שאפילו לא העזתי לחלום עליו".
היא סיימה את לימודיה התיכוניים בבית הספר הפרטי טביתא שביפו, הפועל בחסות הכנסייה הסקוטית, בו למדה לצד ילדי שגרירים וילדים יפואיים. משם המשיכה ישירות ללימודים באוניברסיטה. לאחר סיום לימודיה, היא התקשתה למצוא עבודה: "שלחתי הרבה קורות חיים, לא תמיד השיבו לי, וגם כשהשיבו, זה לא צלח", היא מספרת. "בסוף, אמא שלי עזרה לי למצוא עבודה. יש לי אמא 'אש', פייטרית אמיתית. היא ראתה כמה אני מחפשת ואת הקושי, והשיגה לי ריאיון עבודה אצל מישהו שהיא הכירה, בעל משרד קטן בתל אביב. ככה התחלתי".
העובדה שלא קיבלו אותך קשורה לדעתך להיותך ערבייה?
"אני לא יודעת, צריך לשאול את אלו שסירבו לראיין אותי או לא קיבלו אותי לעבודה למרות הציונים הגבוהים שלי. אולי היה עודף מתמחים, אולי היו סיבות אחרות, אבל אני לא שם. זה קרה לפני כמעט 20 שנה, ואני לא עוצרת. אני מתקדמת ומקדמת את עצמי הלאה. ככה גם היה עם מקום העבודה הראשון שלי, בו ביקשתי לעזוב לאחר כשלוש שנים. למדתי שם המון וקיבלתי כלים, שמסייעים לתפקיד שלי היום".
למה עזבת?
"התמחיתי בתחום הביקורת, ודי מהר הבנתי שזה לא התחום שלי, שאני רוצה לעסוק במשהו יותר משמעותי. הרגשתי שמיציתי, שאני כבר לא מאותגרת וחייבת שינוי. עזבתי מבלי שידעתי מה אני רוצה לעשות".
"קשה להגיע לעצמאות כלכלית בלי ששניים מפרנסים"
אלטוחי עזבה את מקום עבודתה הראשון ב-2008, בשיא המשבר הכלכלי הגדול, ובתוך שבוע היא התקבלה למקום העבודה החדש ב-BDO. "פיתחתי שם את תחום ניהול הסיכונים של בנקים ושל חברות גדולות. זה מה שרציתי. לגעת בלב העשייה העסקית של הלקוחות. התחלתי את העבודה בתקופה הלא פשוטה ההיא, של חוסר ודאות. אז הבנתי כמה הבנקים חשובים למשק. טיפלתי בכל ההירתמות לדחות תשלומים ובפיקוח על הבנקים, והתאהבתי בעבודה. נשאבתי למקום שנמצא בלב הכלכלה הישראלית. כל הזמן מגיע תוכן חדש, הרגולציה מתעדכנת, ואני מוצאת את עצמי לומדת ומתעדכנת בהתאם, בכל מה שעובר על השוק הפיננסי בישראל".
ואז הגיעה הקורונה. שוב משבר. היית הנציגה הישראלית בפורום בינלאומי של BDO, שבחן איך שורדים את משבר הקורונה הכלכלי.
"נכון, והלכתי בדרך מנוגדת לרוב בהצעה שלי איך לצלוח את המשבר. עבורי, הקורונה הגיעה כסוג של מבחן לחץ שהיקום עשה לנו. במסגרת תהליך בניית מודל החיזוי לעסקים, לא הצעתי להוריד את הראש ולחכות שהסערה תחלוף, אלא לקבל את המציאות ולרתום אותה למטרות שלנו. מבדיקות שעשינו באותה תקופה נמצא, שבעוד שתגובה אינסטינקטיבית של עסקים הייתה צמצומים, עסקים שלא נהגו כך צלחו טוב יותר את המשבר. יצאנו מנקודת הנחה, שהמגפה הזאת לא תהיה המשבר הגלובלי האחרון שנחווה, ושיתפתי את התובנות שלי בפורום הגלובלי, שמנה נציגים מכ-50 מדינות, כדוגמה למודל שיכול להתאים לכל תקופת משבר ואי-ודאות".
גדלת במשפחת מוסלמית מסורתית. בחרת במקצוע תובעני, שמצריך הרבה שעות עבודה מחוץ לבית וסביבת עבודה די גברית. לא הייתה עם זה בעיה?
"את ההתמחות שלי התחלתי כשהבן הבכור שלי היה בן חודש וחצי, וזה לא היה משהו, שנראה לא טבעי. להפך, קיבלתי המון תמיכה וסיוע מהמשפחה, שהבינו שאני רוצה להוכיח את עצמי, ונתנו לי את ההזדמנות לעבוד המון שעות בחוץ.
"זכיתי גם בוואסים, שהוא בעל נפלא. למדנו יחד בתיכון והוא הכיר אותי כשאפתנית, תכונה שאפיינה אותי עוד בילדותי. הוא גם הכיר בזה שאני רוצה כל הזמן להמשיך ללמוד להתפתח. יש לוואסים חלק מאוד משמעותי בהתפתחות הקריירה שלי. כשנישאנו והתחלנו את הקריירה שלנו, עברנו שנים לא קלות, והוא תמיד תמך בי. הייתה ויש בינינו חלוקת עבודה שוויונית וברורה. חשוב לי להדגיש, שבחברה הערבית של היום, לפחות בסביבה בה אנחנו מתגוררים, יש הרבה זוגות משכילים וקרייריסטים, שמתפתחים יחד ושחלוקת הנטל ביניהם שוויונית. קשה להגיע לעצמאות כלכלית בלי ששניים מפרנסים, אז מודעים לחשיבות השיתוף והתמיכה".
עד כמה את מצליחה כאמא? את שואלת את עצמך האם הקריירה פוגעת באמהות?
"אני שואלת את עצמי את השאלה הזו כמעט כל יום, ואין לי תשובה מדויקת. אני עושה את הכי טוב שאני יכולה, בבית ובעבודה, אבל בהחלט היו נקודות במהלך הקריירה שחשבתי שאולי אני צריכה להיות יותר בבית עם הילדים, להגיש להם ארוחה חמה, כשהם חוזרים מבית הספר, להיות נוכחת. אני ממשיכה לא אחת, בעיקר במהלך צמתים, לחשוב על הדברים. בעיקרון, בחיים הכל זה עניין של איזונים ומינונים, וחשוב מדי פעם לעצור ולחשוב. למרות שזה לא קל, הילדים גאים בי, ואני חושבת שאני מספקת להם דוגמה נכונה".
5 צפייה בגלריה
"לפעמים חשבתי שאולי אני צריכה להיות יותר בבית עם הילדים". ווידאד ומשפחתה
(צילום: יח"צ)
אנחנו בעיצומו של משבר כלכלי בעולם כולו ובישראל בפרט. כמה מציאות כזו מאיימת או פוגעת בלקוחות שלך?
"אני עדיין לא בטוחה שמדובר במשבר. להערכתי אנחנו בתוך אי-ודאות גבוהה. המציאות, בכל מקרה, פוגשת את הלקוחות שלנו, עלייה בריבית וביוקר המחיה פוגשות אותם בתחום האשראי. יש כל מיני יוזמות של גופים פיננסיים, בעיקר גדולים, לנסות ולהקל. יש שמאפשרים דחיית תשלומי משכנתאות מסוימות או סופגים, או מאפשרים מבצעים שמקלים על הצרכן. עם זאת, הצרכן הישראלי הוא לקוח שמשלם את ההלוואות שלו. המשכנתא איננה הדבר הראשון שנפגע מבחינת הנזילות, כשבאים לנהל את כלכלת הבית. אנשים משלמים אותה".
החברה הישראלית נמצאת גם בתוך משבר חברתי עמוק. את מוטרדת?
"תמיד הייתי אופטימית. אישית ומקצועית. אחרת כל מצב יכול להעיק עליי".
"לא הרגשתי ולא מרגישה כל סכנה ביפו"
אחת ההוכחות לאופטימיות שלה היא השתתפותה בתוכנית "מעוז", ארגון חברתי, שמפעיל תוכניות מנהיגות מגוונות, כחלק מעתודות לישראל לבניית רשת מנהיגות ישראלית. "בתוכנית הזו נמצאים מכל המגזרים, מכל המקומות. יש בה נשים וגברים, יהודים חילונים ודתיים, ערבים מוסלמים ונוצרים. הכל מהכל. מטרת התוכנית היא לשבור מחסומים, בין היתר, דגש על איך לדבר".
יכולה לתת טיפ איך מדברים למרות חילוקי דעות וחוסר הסכמות?
"מעוז הוא לא ארגון פוליטי, כולנו שווים ויושבים ליד אותו שולחן ולא מגיעים לשיח פוליטי. ברור שיש דברים שלא תהיה בינינו הסכמה לגביהם, כי אנחנו מאוד שונים ומגיעים מחינוך שונה ועל בסיס ערכים שונים. המשותף הוא שכולנו רוצים לחיות פה עם חוסן כלכלי וחברתי. כמו שהיה במשברים אחרים, לפעמים משבר פותח הזדמנות. מה שחשוב הוא להגיד הכל, השאלה הגדולה היא איך, ואני רוצה להאמין שזה יגיע".
על המהומות שפרצו ביפו במהלך אירועי שומר החומות היא אמרה: "כואב לי על כל מקום שיש בו מהומות ונפגעים אנשים, אישית לא הרגשתי כל סכנה בה כילדה, גם לא עכשיו".
את אופטימית גם כשמדובר באלימות בחברה הערבית? כשמדובר באלימות נגד נשים, מדי שנה נרצחות נשים רבות ופתרון לזה לא נראה באופק.
"אני לא רוצה להתייחס לנושא, שאני לא מכירה ולא מומחית בו".
ובתור אישה שהיא חלק מהחברה הערבית המוסלמית?
"כואב לי מאוד לראות את המציאות הזו. אני לוקחת את הנושא לאחריות שיש לכל אחת ואחד לגבי הסביבה שלו. אני מחנכת את הבת שלי ואת הבנים, על ערכים הכי מכבדים. מלמדת אותם את החשיבות של חיים בחירות ובכבוד ובשותפות. אני עושה את מה שאני יכולה בשטח שלי, במקום שלי".
מה הלאה?
"אני מאחלת לעצמי שתמיד יהיו לי עוד אתגרים ועוד מטרות ועוד פסגות לשאוף להגיע אליהן ולהגיע. אני נמצאת במקום טוב, אליו הגעתי לאחר עבודה מאוד קשה. עשיתי את זה עבור עצמי. כשהבנתי שאני חיה בסוג של בועה, ושעלי לעשות למען החברה והסביבה שלי, הצטרפתי ל'מעוז'. תמיד יהיה לי משהו לטפל בו ולקדם, ובכל תפקיד שלי, גם בבית וגם בעבודה, אנסה לקדם את הערכים שאני מאמינה בהם. בסוף, אסור לשכוח שאנחנו מגדלים מתחת לידינו כמה דורות של אנשים. צריך לנסות לעשות הכל כדי שהם יגדלו טוב ונכון".
