בדצמבר 2018 קיימה חברת לוריאל ישראל, בהובלת המנכ"ל, אלי שגיב, מסיבת פרידה אינטימית לדורית וידבסקי, שפרשה לגמלאות לאחר עשרות שנים של עבודה בחברה. "פרשתי בגיל 66, לאחר 48 שנים ועשרה חודשים בחברה", היא מציינת במדויק.
וידבסקי, שהיתה סמנכ"לית תקשורת, יח"צ ודוברות בלוריאל ישראל, משתפת ברגעי ההחלטה לפרוש, מספרת על היום שאחרי הפרישה, וגם מתייחסת להחלטת הממשלה, שהתקבלה עם אישור תקציב המדינה לשנים 2021-2022, ליישר קו עם מדינות ה-OECD ולהעלות את גיל הפרישה לנשים מ-62 ל-65 החל מינואר 2022 באופן הדרגתי, העלאה של 3-4 חודשים מדי שנה עד גיל 65 בשנת 2032.
כיום גיל הפרישה לגברים בישראל הוא 67 ושל נשים 62, אבל הן יכולות לדחות את הפרישה עד גיל 67. בעבר נכשלו ניסיונות להעלות את גיל הפרישה לנשים בהדרגה ל-64, בין היתר בשל דרישה לפיצוי לנשים שעובדות במקצועות שוחקים ולנשים מבוגרות מובטלות. במשרד האוצר הסבירו את ההחלטה הנוכחית בעובדה שגיל הפרישה לנשים בישראל הוא מהנמוכים בעולם (65.8 בממוצע במדינות ה-OECD), ובכך שישראל היא אחת המדינות הבודדות בהן נותר פער בין גיל הפרישה לנשים לזה של גברים.
"גיל הפרישה הנוכחי לנשים אינו תואם את העלייה המשמעותית בתוחלת החיים ואת התהליך המתמשך של הזדקנות האוכלוסייה בישראל. זה משפיע לרעה על שיעורי התעסוקה של נשים מבוגרות ועל מעמדן בשוק העבודה, ומוביל לפגיעה ביכולתן לשמור על רמת חיים הולמת בתקופת הגמלאות", הסבירו באוצר. המהלך גרר בעקבותיו קולות תומכים, ומנגד קולות מחאה והתנגדות, גם בקואליציה וגם באופוזיציה.
"עייפות ויראה מהעתיד"
לראיון מגיעה וידבסקי עם מחברת ירוקה, מלאה בכתוב. "מבצע קביים", קראתי לה, היא מסבירה.
קביים?
"כן. ההחלטה על הפרישה הגיעה כשמצאתי את עצמי בשנה האחרונה בלוריאל במצב שפתאום דלת המשרד שלי פתוחה ומדי פעם קראתי לעובדות לעזור לי בדברים שהיו עניין של מה בכך בשנתיים-שלוש לפני כן. למשל, בכל מה שקשור בזירה הדיגיטלית. מצאתי את עצמי עובדת עם צעירים מבריקים, ומרגישה שאני צריכה להיעזר בקטנות. גם אם הם לא הרגישו בזה, אלו היו התחושות שלי".
אבל תמיד יש חידושים טכנולוגיים, זו לא סיבה לפרוש. זו סיבה ללמוד אותם, לצעוד עם החדש.
"זה לא לגמרי מדויק. אני הייתי הראשונה שעשתה אירוע למשפיעניות, לפני שהמילה הזו בכלל עלתה. ידעתי לזהות את הנולד, אני חיה בזירה כזו. אבל כשאת מוקפת במקום העבודה בעשרות צעירים ורואה את הנכד שלי בגיל 5 יודע לזהות את סיסמת הכניסה לאייפון שלי, ושולט באפליקציות, הבנתי מה זה הקביים.
"הבנתי שאני לא ממש עומדת בקצב, שאני מתחילה להתנשף בריצה הזו. שזה כבר לא בא לי בקלילות. בעבודה לא הרגשתי עייפות, והבוס שלי, אלי שגיב, אמר לי שאני יצירתית, מתוחכמת, אבל הרגשתי את העייפות של הגוף. אם בעבר טסתי ועבדתי בטירוף כי לוריאל היא חברה בינלאומית, פתאום היתה עייפות, ויראה מהעתיד".
השלב הבא היה שיחה, שקיימה בנושא עם שגיב. "העליתי את הנושא בשיחה ראשונה מבין שיחות רבות", היא נזכרת. "מצאתי את עצמי יושבת מולו, ובהתחלה הוא לא השתכנע. 'עוד יש זמן', הוא אמר".
מה השבת לו על זה? בסופו של דבר היה לך תפקיד נחשק, שכר ותנאים, כל מה שאפשר לבקש.
"נכון, אבל אמרתי לו את מה שהרגשתי. עברתי תפקידים שונים בחברה, ולאחר שמילאתי תפקידים בתקשורת, בדוברות ובניהול משברים, הרגשתי שאני נוגעת בתקרת הזכוכית. זו תחושה ואמירה חזקה. אלי ישב מולי והתווכח. הוא טען שאני עדיין מחדשת, שאני מנהלת מצוינת. הנחתי את ידי על ידו ואמרתי לו: 'אני כנה ואמיתית איתך. אולי אף אחד אחר לא מרגיש בזה, אבל אני מרגישה בזה'.
"לעצמי אמרתי שאני לא רוצה להיות מושלמת אלא להיות שלמה עם עצמי, ולאלי אמרתי שאני אסירת תודה ללוריאל על הידע שקיבלתי, על היושרה של החברה והערכים, אבל החלטתי שאני ממשיכה הלאה, עוברת לגלות את החיים החדשים שאחרי לוריאל".
עם יד על הלב. כמה זה היה קשור לגיל? אני מחזירה אותך עשר שנים אחורה. גם אז היית מרגישה כך?
"כנראה שלא, אבל ידעתי שהרגע יגיע. 'כל תהילה היא בת חלוף', כמו שאמר הגנרל ג'ורג' פטון. משפט שמלווה אותי כל החיים. גם בצמתי תהילה נהגתי לומר לעצמי: 'תיזהרי דורית, זה בר-חלוף".
"בתהליך הפרישה את לבד עם עצמך"
בשלב הזה הגיעה וידבסקי לשלב ההפנמה. "הבנתי, שאני צריכה להכיר דורית חדשה, לא את זאת שזיהו תמיד כ'דורית וידבסקי מלוריאל'. הייתי חייבת להיפרד מזהות שלא באמת היתה שייכת לי. בהרבה ברכות השתמשתי בביטוי 'משפחת לוריאל ישראל', מילים שהיו מובנות מאליהן עבורי ולא היו באמת שייכות לי, הרי יש לי משפחה משלי. חלק מתהליך הפרידה מלוריאל היה להבין שאני לבד עם עצמי, לא עוד משפחת לוריאל. בכלל, בתהליך של פרישה את לבד עם עצמך. מקבלת ההחלטה ועד לביצוע. בנוסף, היה פה גם אלמנט זוגי ומשפחתי, ששיחק תפקיד. אחרי כל השנים אמרו לי שני בניי: 'אמא, הגיע הזמן שתורידי את מדי א', והם היו איתי לאורך כל הדרך".
מהסיפור שלך כן עולה שיש צדק בפרישה של נשים מהעבודה בגיל 62 או 64 ולא כמו גברים, בגיל 67 או יותר מאוחר.
"אני ממש לא מוכנה להשתמש במילה נשים בלבד. החשוב פה הוא לשים את האצבע על המילים: 'מרצונך החופשי'. מה זה להכריח נשים להפסיק את העבודה בגיל 62? יש אומנם הבדל גדול בין פורשות במגזר הציבורי למגזר הפרטי, אבל מילות המפתח הן הרצון החופשי של האישה לקבל את ההחלטה מתי לפרוש. לא חוק שמגדיר לה בגיל 62 לפרוש, ובוודאי שלא יהיה הבדל בין נשים וגברים. נגמרו הזמנים המפלים האלו".
מבחינת וידבסקי, זה היה הרגע בו היא בחרה את המחברת, והחלה למלא אותה. "ברגע שהייתי שלמה לגמרי עם ההחלטה, לקחתי מחברת והתחלתי למלא אותה כמו בשיווק: יתרונות וחסרונות. תהליך שלם שעברתי עם עצמי. בכל שנות עבודתי בלוריאל, לא קניתי אוטו, היה לי חשבון הוצאות, לא ביקרתי ברשויות המס, כשכירה הכל היה מסודר על ידי החברה. עד כמה שיישמע מצחיק, אחד הדברים הראשונים שרשמתי לעצמי לעשות היה להכיר את העיר שלי: רמת גן. כתבתי על הפחדים, על געגוע וקנאה, איך פתאום יסתדרו בלעדיי ויהיה לי תחליף, איך ייתכן שיתקיימו ישיבות הנהלה שלא אהיה נוכחת בהן, השקות שלא אוביל, מסיבות עיתונאים. חששתי מזה".
זה אגו?
"ממש לא. זה להסתכל על הטמפו ולדעת שתתגעגעי אליו. יש בעבודה הזו משהו ממכר, ואת צריכה לדעת שאת חייבת לעבור תהליך עם עצמך כדי להשתחרר מכל מה שהיה מנת יומך במשך כמעט 49 שנה".
5 צפייה בגלריה
"יש בעבודה הזו משהו ממכר". וידבסקי עם ז'אן פול אגון, לשעבר מנכ"ל קונצרן לוריאל והיום יו"ר הדירקטוריון
(אלבום פרטי)
לאחר הפרישה, יצאה דורית לכבוש את היעד הבא מבחינתה: לדעת איך להתנהל נכון פיננסית. "כאלמנה, ידעתי שאני חייבת לדעת כל פרט כספי, שיהיה חלק מחיי החדשים. בזה סייעה לי במיוחד יועצת מחברת הביטוח. לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה. כנראה שהייתי טועה".
למשל?
"למשל, רציתי לתת סכום כסף מהפרישה לאחד מבניי. היא עצרה בעדי, ואמרה לי: קודם כל את דואגת לעצמך. זו החלטה חשובה". ערכתי דו"ח הכנסות והוצאות כי אחת השאלות, שפורשים צריכים לשאול את עצמם, היא האם יוכלו להמשיך באותה רמת חיים שהיו רגילים אליה קודם".
מה את זוכרת מהבוקר שאת מתעוררת ללוריאל שבלעדייך?
"בנפש שלי נפרדתי מלוריאל כשהגעתי להחלטה, אבל פיזית, אני זוכרת את עצמי קמה בבוקר הזה, ולראשונה ראיתי אור יום במרפסת, שקודם הייתי רואה רק בשבתות. בנוסף, נשמתי. במשך השנים, משהו התכופף בבית החזה, לא יכולתי לקחת נשימה עמוקה. היה לי עומס מטורף על הכתפיים, רציתי להצטיין בעבודה בשביל עצמי ובשביל החברה. בבוקר הזה הרגשתי את הנשימה חוזרת אליי".
ומה עם ההרגשה של 'זהו, לא צריכים אותי יותר'? 'אני לא רלוונטית', תחושה שמלווה הרבה פורשים לאחר הפרישה?
"לא נגעה בי. מצאתי את עצמי מאושרת, עפה על עצמי. בלי לחרטט, אני מרגישה משוחררת, נוח עם עצמי, רגועה. אני אדם מפוכח וידעתי שהרגע יגיע, והוא הגיע.. עכשיו יש לי זמן לילדים ולנכדים, לבן הזוג ולחברות, ופתחתי בקריירה עצמאית. בחלק מהשבוע, בנינוחות, אני יועצת לאסטרטגיה תקשורתית לחברות, וגם עובדת פרובונו עבור עמותות שמטפלות בנשים במצבים מוחלשים".
"חייבת להיות זכות בחירה"
הרצון להמשיך לעבוד זורם לוידבסקי בגנים. אמה, רות אדלר ז"ל, עבדה שנים ארוכות בחברת 'עלית', ובהמשך ב'שטראוס-עלית', ובין היתר היתה זו שתרגמה את הבדיחות והעתידות של מסטיק בזוקה מאנגלית לעברית, ואף כתבה חלק מהן. "אמא שלי עבדה 66 שנים בעלית ושטראוס-עלית. היא התפטרה בגיל 84. שנתיים לפני כן היא אושפזה בגלל אירוע בריאותי, והמנכ"ל דאז, גדי לסין, הגיע לבקר אותה ואמר לה: 'רות, אני נותן לך כמה שבועות, ואת חוזרת לעבודה'. היא אכן חזרה, והתפטרה בשל המעבר של המפעל מהמקום המיתולוגי שלו למקום החדש בפתח תקווה. זו היתה החלטה שלה לעזוב".
את מייצגת אוכלוסיה של מנהלות, שיוצאות מסודרות לפנסיה. מה עם נשים שכופים עליהן לפרוש והן נשארות עם פנסיה דלה ובלי עבודה?
"זה איום ונורא! יוצא לי לדבר עם נשים, שחוששות מהיציאה לפנסיה. גם מנהלות בכירות, וקל וחומר פועלת במפעל, שעדיין נמצאת בשיא כוחה, ומפרנסת, ועושים לה 'קאט'. זה פשוט נורא. לכן אני חושבת, שהחוק מבורך, אבל לא מספק. היציאה לפנסיה חייבת להיות בחירה של כל אחת מאיתנו, זה הכי אינדיבידואלי שיש. גם חוסר השוויון בתחום בין נשים וגברים חייב להיפסק. מה ההבדל בין גבר ואישה? שוב לחזור על כל הקלישאות? אין לי מושג מה יקרה כשתהיה זכות הבחירה בידי הנשים. יש נשים שריבוי התפקידים בחיים שלהן שחקו אותן, והן רוצות לפרוש. לכן חייבת להיות פה זכות הבחירה. קטונתי, אני לא עוסקת ברגולציה, אבל להכריח אשה לפרוש בגיל, שעם העלייה בתוחלת החיים לא נכנס בקטגוריה של 'אדם קשיש' או 'זקן', זה לגרום להן עוול נוראי. צריך לשים סוף לסיפור הזה. חייבים לתת את הזכות הזאת לנשים".
פורסם לראשונה: 07:52, 17.09.21
