בית משפט השלום בירושלים קיבל לאחרונה תביעה שהגיש צעיר שנפצע כשהתגנב עם חבריו למבנה שהיה בשלבי בנייה ביישוב נירית. השופט אלעד פרסקי קבע שהיישוב התרשל כשלא וידא שהאתר מגודר באופן בטוח ויעיל. עם זאת, על התובע הוטל אשם תורם של 50%, ולכן הוא יפוצה רק בכ-80 אלף שקל.
התובע, כיום בן 30, סיפר שבינואר 2008 נפגע ממוט ברזל שהשתחרר ממתקן הרמה מכאני (רמפה) שעליו טיפס. הרמפה הוצבה במבנה שהיה בשלבי בנייה ועתיד היה לשמש כ"בית העם" בישוב נירית.
הוא ציין שנכנס למבנה עם קבוצת חברים וטען שלא מדובר היה באירוע חריג. לדבריו, צעירי היישוב נהגו להיכנס למבנה שהיה סמוך למגרש שבו בילו שעות רבות. לדבריו המעבר מהמגרש למבנה היה שכיח אף יותר בימות החורף הקרים והגשומים שבהם חיפשו הנערים מחסה. הוא ציין שהכניסה האחורית לאזור המבנה הייתה פתוחה.
כתוצאה מהתאונה נעקרו שתיים משיניו והוא נזקק לטיפולים רבים על מנת לשקם את פיו ואלה יימשכו גם בעתיד. לטענתו, הישוב התרשל בכך שלא וידא את סגירת אזור המבנה שבאותה עת היה למעשה אתר בנייה.
היישוב טען מנגד כי האתר גודר במלוא היקפו, מה גם שהוא פטור מאחריות לתאונה מכיוון שהתובע וחבריו נכנסו למבנה כמסיגי גבול, שלא בתום לב ומתוך כוונה לביצוע מעשי ונדליזם או מעשים אסורים אחרים. היישוב הוסיף כי יש להטיל על הצעיר אשם תורם משמעותי שכן בזמן התאונה היה בן 16 וחצי, גיל שבו ניתן להבין שמסוכן ואסור להיכנס לאתר בנייה.
השופט אלעד פרסקי פסק שלפי חומר הראיות המסקנה המסתברת היא שבחלק האחורי של האתר היה שער שניתן להיכנס דרכו, והמקום לא היה סגור הרמטית. "העובדה כי ניתן היה לפתוח את השער בקלות רובצת לפתחם של הקבלן והישוב", כתב. הוא הוסיף כי התרשם שכניסת צעירי הישוב למבנה הייתה חזון נפרץ. זאת מעבר לכך שמיקומו של האתר בסמוך למגרש שבו נעשה שימוש תדיר מייצר פוטנציאל ל"גלישת" נערים וילדים מהמגרש לאתר.
באשר לטענת הסגת הגבול ציין השופט כי הוכח שכניסת התובע וחבריו למבנה נעשתה כחלק מהתרועעות חברתית ולא מתוך כוונה לבצע עבירה או עוולה. "הוכח כי המקום שימש כמקום מפגש של צעירי הישוב וממילא יש לקבל את טענת התובע כי נכנס למקום בתום לב וללא כוונה לעבור עבירה או לבצע עוולה", כתב.
השופט קבע שבנסיבות אלה היישוב אחראי למחדל כבעל הזכויות בקרקע וכמזמין העבודה מהקבלן. עם זאת, הוא הטיל על התובע אשם תורם בשיעור 50% וקבע כי תרומתו לתאונה כפולה: ראשית, בכניסה לאתר בניה, ושנית, בטיפוס על מכשיר מכאני.
ביחס לנזק קבע השופט שהתובע נותר עם נכות זניחה והפיצוי הוא בעיקר על הכאב והסבל שחווה ועל הוצאותיו הרפואיות לטיפול בשיניו. לאחר ניכוי האשם התורם חויב היישוב לפצות את התובע ב-69 אלף שקל ובשכר טרחת עו"ד בסך 16 אלף שקל והוצאות.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובע: עו"ד מאיה בן לולו
• ב"כ הנתבעות: עו"ד דני ברודי
• ב"כ הצד השלישי: עו"ד רג'א השול
• עו"ד רפאל שלום יאיר עוסק בנזיקין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
