בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב אישר בשבוע שעבר הגשת תביעה ייצוגית נגד מנורה מבטחים פנסיה וגמל, בגין עילת הפרת החובה החוזית לנהוג בתום לב. ההחלטה ניתנה לאחר שבשנת 2019 הוגשה לבית הדין בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שבמרכזה טענות על כך שהנתבעת לא יידעה את עמיתיה שנפתחה עבורם קרן פנסיה כללית לאחר שהפקדותיהם חצו את תקרת ההפקדה המותרת בקרן הפנסיה המקיפה, בדבר פתיחת הקרן הכללית ושיעור דמי הניהול הנגבים בה וכן על כך שגבתה את דמי הניהול המקסימליים האפשריים בקרן הפנסיה הכללית.
התובעת טענה, באמצעות עורכי הדין יוני בן סימון וגלית דליות, כי מנורה פתחה אוטומטית קרן פנסיה כללית לעמיתים בעקבות חציית תקרת הפקדות בקרן המקיפה (קיימת מגבלה בדין של תקרת הפקדות אפשרית לקרן המקיפה, וכאשר עמית עובר אותה יש לנתב את הכספים למכשיר פנסיוני אחר כגון קרן פנסיה כללית/ביטוח מנהלים וכיו"ב). בהתקיים נסיבות אלו, שהעמית אינו מודע להן (יכול לקרות בשל העלאת שכר, קבלת בונוס חד פעמי וכיו"ב), נטען כי מנורה פתחה על שמו קרן כללית, אך בניגוד לדין לא מעדכנת אותו על עצם הפתיחה ועל כך שהיא גובה בה דמי ניהול מקסימליים.
מנגד, הנתבעת טענה כי יש לדחות את הבקשה, בין השאר מאחר שבדו"ח השנתי שקיבלה התובעת צוינה הערה כי לעמיתה שתי קרנות נפרדות, להן דמי ניהול שונים. עוד נטען כי העמיתה עיינה בדו"ח והבינה כי נפתחה עבורה קרן כללית והבינה מהם דמי הניהול. עוד טענה מנורה כי גבתה דמי ניהול בהתאם לדין.
השופטת אופירה דגן-טוכמכר אישרה הבקשה כייצוגית וקבעה כי "בשים לב לכך שיידוע עמית בדבר פתיחת קרן פנסיה כללית ושיעור דמי הניהול הנגבים במסגרתה אינם מטילים נטל בלתי סביר על המשיבה (מנורה מבטחים פנסיה וגמל-ל.ד), מבחינת נקודת האיזון עולה שבנסיבות העניין, סבורה אני שהמשיבה הפרה לכאורה את חובותיה לפי דין כלפי המבקשת. אין בידי לקבל את טענת המשיבה לפיה די בכך שנשלחו למבקשת דו"חות רבעוניים/שנתיים ביחס לקרן הכללית, בהם היה מצוי מידע אודות פתיחת הקרן הכללית ושיעור דמי הניהול. היה על המשיבה ליידע את המבקשת בדיווח נפרד ומפורט שיהא בולט לעין ולא יחמוק מעיני העמית, ואין להסתפק בדו"חות אלו, אף אם כללו בחלקם הערה שהופיעה בתחתית הדו"ח השנתי ונטמעה בו".
עוד קבעה השופטת כי "הסתפקות בשליחת דו"חות רבעוניים/שנתיים, הכוללים נתונים שונים, ואשר נועדו לשמש כלי מעקב ובקרה יעיל לעמיתים ולמבוטחים, ללא ציון מפורש של פתיחת קרן פנסיה כללית על כל המשתמע מכך ודמי הניהול הנגבים במסגרתה, עלולה להוביל לכך שפרטים מהותיים אלה יטמעו בדו"חות, ועמית בקרן "יפספס" את עצם פתיחת הקרן הכללית, את דמי הניהול הנגבים במסגרתה ואת היותה נפרדת מהקרן המקיפה אליה הצטרף, שבמסגרתה ניתנה לו הנחה בדמי הניהול. על המשיבה מוטלת היתה חובה לנקוט באמצעים מתאימים, כגון עם פתיחת הקרן תשלח לעמית במכתב נפרד הודעה על פתיחת הקרן הכללית תוך שיצוין בה במפורש שיעור דמי הניהול הנגבה, בעוד שאין די בשליחת הדו"חות הרבעוניים/שנתיים".
השופטת אומנם הבהירה כי מנורה רשאית לגבות דמי ניהול מקסימליים, אולם קבעה כי "בנסיבות עניינו, בהיעדר יידוע ברור ונפרד על עצם פתיחת קרן פנסיה כללית ודמי הניהול הנגבים בה, ועל רקע כריכת קרן הפנסיה המקיפה (במסגרתה ניתנה הנחה) בקרן הפנסיה הכללית, המשיבה פעלה בניגוד לחובותיה הקבועות בדין עת גבתה דמי ניהול מקסימליים".
בית המשפט קבע כי חברי הקבוצה הם כל עמית של המשיבה, שבמהלך התקופה שמיום 7 במאי 2012 ועד ל-29 בספטמבר 2021, נפתחה עבורו קרן פנסיה כללית לאחר שחצה את תקרת ההפקדות הסטטוטורית בקרן הפנסיה המקיפה, שחויב באופן אוטומטי ובלא שנמסרה לו הודעה על כך בדמי הניהול המקסימליים האפשריים על פי דין בגין הפקדותיו לקרן הכללית. כל זאת, אף שבהתאם להסדר הנחות שהיה בתוקף בעניינו היה זכאי להנחה בדמי הניהול בקרן המקיפה.
יש לציין כי בשנת 2019 אושרה ייצוגית באותו נושא כנגד חברת ביטוח אחרת והושגה פשרה לאחר אישור הבקשה כייצוגית, שבמסגרתה זוכו בין השאר כ-7,700 עמיתים בסכום של כ-600 אלף שקל.
מבאי כוח התובעת הייצוגית, עורכי הדין יוני בן סימון וגלית דליות, נמסר בתגובה: "מדובר בהחלטה חשובה ביותר ששמה דגש על הצורך בשקיפות, מהימנות ותום לב של הגופים המוסדיים כדוגמת מנורה מבטחים בכל הקשור להתנהלותם מול העמיתים במסגרת ניהול כספי הפנסיה שלהם. החלטה זו מהווה תמרור אזהרה לחברות המנהלות ומדגישה את החשיבות הרבה שיש לחיסכון הפנסיוני, אותו חוסכים העמיתים "שקל לשקל" במהלך החיים, כך שעל החברות להתנהל בשקיפות ובזהירות רבה, בפרט בכל הקשור לדמי הניהול אותם הן גובות מהעמיתים".
ממנורה מבטחים נמסר: "החברה בוחנת את משמעויות ההחלטה ופרטיה, ותתייחס לנושא במסגרת הערכאות המשפטיות".
