הנער אסף שטיירמן נרצח באופן אכזרי על לא עוול בכפו לפני 24 שנים בידיהם של סיגלית חיימוביץ'-כהן וחברה רעי חורב. שותפתם לרצח, ליהי גלוזמן, שהעידה נגדם במשטרה ובבית המשפט, זכתה למעמד של עדת מדינה ולא הועמדה לדין. הרצח נותר לא מפוענח במשך ארבע שנים, עד שאשתו של חורב התוודתה במשטרה על שסיפר לה.
חיימוביץ'-כהן, שהייתה אז קטינה בת 17, נדונה ל-24 שנות מאסר. האינסטינקט ותחושת הבטן של רוב הישראלים הוא ברוח "המפלצת הרעה הזאת הייתה צריכה להירקב בכלא כל חייה", במיוחד על רקע העובדות: היא הסתירה את המעשה ארבע שנים עד שנחשפה, ובמהלך מאסרה נהנתה ממאות חופשות, לימודים אקדמיים ואפילו נישואים לרוצח שהכירה בכלא. ולמרות זאת החליטה ועדת השחרורים של הנהלת בתי המשפט לשחרר אותה בתום 21 שנים בלבד.
השבוע היא שוחררה מכלא נווה תרצה והרשתות החברותיות סוערות מאז. תגובות הגולשים - רובם מן הסתם אינם משפטנים שעוסקים בתחום הפלילי - מביעות סלידה וכעס על ההחלטה לשחררה שלוש שנים לפני שסיימה לרצות את עונשה.
החלטת ועדת השחרורים מציפה באופן טבעי רגשות ושאלות מהותיות: האם מי שלקח חיים ורמס את קדושתם בכזו קלות יכול לקבל מחילה? למה בכלל מגיע לרוצחת שביצעה את אחת העבירות החמורות בספר החוקים רק בשביל ה"פאן" לקבל הקלה כלשהי בעונש?
עו"ד ניר ליסטרצילום: ניר קידרכאזרח, אני כמובן מביע סלידתי מהרוצחת הנתעבת שלקחה חיים. עם זאת, בתור עורך דין שהאינטרס הציבורי חשוב לו לא פחות, וכמי שניצב לצד עבריינים ונלחם עבורם מתוך תפיסה שכל אחד זכאי להזדמנות אמיתית לשינוי ולתיקון, אני סבור שיש להבין את התהליך שקבע המחוקק לשחרור מוקדם.
לפי החוק, כל אסיר שסיים לרצות שני שליש מתקופת מאסרו זכאי לבקש קיצור עונש מוועדת השחרורים. מרגע שהוגשה הבקשה, על הוועדה לדון בה באופן מקצועי ולקבל החלטה שמבוססת על הקריטריונים הקבועים בחוק ובפסיקה.
ואכן, חברי הוועדה ציינו בעניינה של סיגלית חיימוביץ' שחתמו על ההחלטה לשחררה "תוך שידם רועדת". סביר להניח שהם לא שמחו לעשות זאת, אך ההחלטה התקבלה משיקולים ענייניים: חיימוביץ' יושבת עמוק בתוך השליש האחרון למאסרה; גורמי הטיפול מדברים על שיקום מאוד משמעותי שעברה בכלא, על הפנמה עמוקה של משמעות העבירה שביצעה, ועל כך שהייתה אסירה למופת שבמשך 21 שנים לא נרשמה לחובתה אף עבירת משמעת.
בסופו של דבר, כל עוד המחוקק לא ישנה את חוק שחרור על תנאי ממאסר, לכל אסיר יש הזדמנות אמיתית לשינוי ולתיקון, ואני סבור שיש לאפשר זאת, במיוחד כשהעבירה בוצעה על ידי קטין. מרגע שהפרקליטות החליטה לא לערער על ההחלטה, נראה שגם היא הייתה סבורה כך.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• עו"ד ניר ליסטר עוסק במשפט פלילי
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
