האם יש סיכוי שהשאלה המתקילה בראיונות עבודה, "מה ציפיות השכר שלך", עשויה להפוך ללא רלוונטית? חוק חדש שנכנס לתוקף השבוע בניו יורק מחייב את המעסיקים שפועלים בעיר לפרסם במודעות הדרושים שלהם את טווח השכר לכל משרה, וזאת במטרה לצמצם את פערי השכר בין נשים וגברים ובין אוכלוסיות חזקות לאוכלוסיות מוחלשות יותר, שפעמים רבות לא מקבלות את השכר שמגיע להם בגלל צבע עורן או השתייכותן לקבוצות מיעוט.
"החוק למעשה דורש ממעסיקים שלהם ארבעה עובדים ומעלה, שלפחות אחד מהם עובד במדינת ניו יורק, לפרסם את המינימום והמקסימום של השכר בכל פרסום של משרה", מסבירה אורי טורקיה- שלס, מומחית לדיני עבודה ויועצת לחקיקה הנוגעת לשוויון מגדרי, בריאיון ל"כסף חדש" ב-ynet radio. הפרה של החוק, אגב, עשויה לגרור קנסות של עד 250 אלף דולר.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
הרקע לחוק הוא שבשנת 2019, השנה האחרונה לפני הקורונה שעיוותה במידה רבה את הנתונים של שוק העבודה, השכר השנתי החציוני במדינת ניו יורק לגברים במשרה מלאה עמד על כ-61 אלף דולר - כ-9,000 דולר יותר מהשכר החציוני של נשים במשרה מלאה, שעמד על כ-52 אלף דולר. מחקר שנערך בשנת 2021 במדינת ניו יורק מצא שהשכר השנתי החציוני של עובד לבן היה גבוה בכ-28 אלף דולר מהשכר של עובד כהה עור, ובכ-22 אלף דולר משכר של עובד לטיני.
"החקיקה הזו שעברה במדינת ניו יורק היא דרך מצוינת לצמצם פערי שכר", מסבירה טורקיה-שלס, "אבל צריך לזכור שמדובר בחוק חדש, וכטבעם של חוקים תמיד יהיו מי שימצאו בו חורים. מסתמן שזה חוק שמנוסח מצוין ושיש לו בסיס להצלחה, אבל למשל לא נקבע בו מה הטווח שאפשר לפרסם, ואנחנו כבר רואים כל מיני פרסומים מצחיקים של בין אפס לשני מיליון דולר למשרה. מי שפרסם את זה למשל מייד חזר בו כשזה פורסם, וטען שזו 'טעות של המחשב', אבל אפשר להניח שנראה כל מיני התחמקויות כאלה.
"בניו יורק לשמחתנו תהיה לחוק הזה אכיפה, שזה משהו שאצלנו לוקים בו קצת בחסר. בנוסף צריך לזכור שגם אם לחברה יש רק עובד אחד בניו יורק, גם היא לא ממוקמת בניו יורק - החוק הזה חל עליה בפרסומי משרות בניו יורק, ככה שאפשר להניח שזה ישפיע על מעגלים הרבה יותר רחבים יותר ואף מחוץ לארצות הברית".
בינתיים, נראה שלא כל החברות שפועלות בניו יורק עומדות בחוק החדש, וגם אלה שכן ממלאות אותו אכן מפרסמות טווחי שכר עצומים שלא באמת יכולים לתת למועמדים תמונה ברורה לגבי השכר שאותו הם יקבלו. בנוסף, לא מעט חברות הורידו את הפרסומים שלהם לחיפוש מועמדים בניו יורק השבוע בעקבות החוק.
יחד עם זאת, לפי בלומברג, לא מעט חברות גדולות אישרו שיתחילו לפרסם טווחי שכר לכל משרה שלהן בעולם, גם מחוץ למדינת ניו יורק, ביניהן גוגל, IBM ו-וולס פארגו, וזאת כדי להוביל מבחינתן את הנושא של שקיפות בשכר. סקרים שנערכו בארה"ב מצאו שככל שיותר מדינות וחברות מאמצות נורמות דומות – העובדים דורשים בהתאם יותר שקיפות לגבי השכר שלהם, גם מחוץ לאותן מדינות וחברות, ולכן לחקיקה הזאת במדינת ניו יורק עשויה להיות השפעה רבה.
"למעסיקים יש חששות מאוד גדולים, במיוחד בגלל שמדובר בשוק הפרטי", מסבירה טורקיה-שלס. בנוגע לשאלה האם זה יפגע בתחרותיות בין העובדים, שכן עובדים מצטיינים רוצים להיות מתוגמלים טוב יותר מעובדים בינוניים, היא מסבירה כי "החוק הזה כולל רק את השכר, ולא את כל סל ההטבות כמו ימי חופשה, ביטוח רפואי ובונוסים - ששם יש מקום לתגמל עובדים מצויינים, שכן מדובר בהטבות ששוות כסף רב. החוק לא מונע ממעסיקים לתת בונוסים על הצטיינות - ואני מאמינה שזה המקום לתגמל בו, ולא לקבוע את השכר הבסיסי לפי שאלת מגדר".
"גם בישראל התנועה היא לכיוון שקיפות"
ומה קורה אצלנו? "גם בישראל הונחה בשנה שעברה הצעה לחוק דומה על שולחן הכנסת, אך לצערנו היא לא קודמה", מספרת טורקיה-שלס. בישראל, המעסיקים לא מחויבים כידוע לפרסם טווחי שכר, אך מעבר לכך - במקרים רבים מקובל שאסור לעובדים לספר מה השכר שלהם לעובדים אחרים, ואם הם מספרים - המעסיקים לא רואים זאת בעין יפה.
"צריך להגיד שהנוהג הזה שאסור לדבר על השכר בישראל הגיע אלינו מארצות הברית, מהרעיון של חוזים אישיים, שכל אחד מנהל את המשא ומתן מול המעסיק בעצמו ואז יש גם איזושהי חובת סודיות - אז כשאנחנו רואים את השינוי שמתחיל להתרחש בארצות הברית, אני דווקא אופטימית", אומרת טורקיה-שלס. "היום גם בישראל האיסור הזה הופך לפחות ופחות נפוץ, ויש איזושהי תנועה לכיוון השקיפות הזאת".
בתוך כך, טורקיה-שלס יזמה וניסחה את תיקון 6 לחוק שכר שווה, שנכנס ביוני האחרון לתוקף ומחייב את המעסיקים הגדולים במשק (מעל 518 עובדים) לפרסם את פערי השכר בין העובדות לעובדים שלהם. התיקון למעשה מחייב את המעסיקים לפרסם דו"ח פומבי שבו מוצגים פערי השכר הממוצעים באחוזים לפי קבוצות עובדים, ולספר לכל עובד לאיזו קבוצה הוא משתייך ומה פערי השכר באותה הקבוצה באחוזים.
"אני חושבת שהדרך שהתחילה להתגבש אצלנו היא מצוינת לא פחות, והיא גורמת למעסיקים לעשות איזשהו בדק בית פנימי אצלם. קודם כל, כבר אנחנו רואים שכמות התלונות על פערי שכר מגדריים עלתה, וזה חשוב מאוד שהמודעות גדלה גם בקרב העובדים והעובדים, זה נהדר. אבל אני חושבת שעיקר ההשפעה של החוק הייתה דווקא על המעסיקים, במקומות שהציבור פחות שומע עליהם", היא מסבירה.
"אני מלווה המון מעסיקים שפנו אלי לאורך השנתיים האחרונות (מאז שהחוק עבר ועד שהוא נכנס לתוקף) אחרי שהם עשו בדק בית, ולמעשה התהליכים שהתרחשו בתוך החברה פנימה הם תהליכים חשובים. פתאום חברה צריכה להסתכל במראה ולראות באילו קבוצות תפקידים אין בכלל נשים, מה פערי השכר בקבוצות שיש. המודעות הזאת זה שלב מאוד משמעותי בשינוי.
"אין ספק שיש בחוק עוד הרבה מקום לשיפור, כשהעיקרי בעיניי הוא הנושא של הפיקוח עליו והיכולת שלנו למדוד אותו ולראות מי באמת פירסם ומה הוא פירסם, מה קורה אצל המעסיקים הגדולים ואיך אפשר לעזור להם לצמצם את פערי השכר. זה חסר בינתיים אבל אני מאוד מקווה שיהיו לו תיקונים ושיפורים. עכשיו יש לנו ממשלה חדשה אז נקווה שמישהי או מישהו ירימו את הכפפה ויקדמו את הנושא וגם את ההצעה שדומה לזו שחלה עכשיו בניו יורק, זו הצעה שראוי לקדם".
יש לציין שאם הקואליציה החדשה הייתה עסק שהיה צריך לעשות לעצמו בדק בית, היא הייתה מגלה שיש בה רק 9 נשים לעומת 55 גברים, ונשאר לקוות שבחלוקת התיקים לשרים היחס יהיה גרוע פחות – אם כי בשלב זה לא מדובר על תיקים בכירים לח"כיות הנבחרות בקואליציה. למרות זאת, טורקיה-שלס טוענת כי "פעמים רבות הופתעתי לטובה מחברות וחברי כנסת שלא ציפיתי לקדם איתם חקיקה מהסוג הזה, ושמחתי לגלות שיש הקשבה לנושאים כאלה".
>>>להאזנה לתוכנית המלאה של "כסף חדש":