אוריאל ורון באולפן Ynet
(צילום: שמוליק דודפור)
עם פרוץ המלחמה הם היו מהראשונים שגוייסו למילואים, ומאז במשך חודשים ארוכים הם מתמרנים בין הצבא לבית. אלא שגם בבית יש להם מלחמה משלהם, והיא להשאיר את העסק שלהם פעיל - כאשר לא תמיד זה מצליח אחרי תקופה כה ארוכה במילואים, כאשר גם ככה מדובר בימים שכלל אינם פשוטים לעסקים. ארבעה מילואימניקים סיפרו לאולפן ynet על הקשיים שהובילו את חלקם לסגור את העסק שבנו במשך שנים ואיך הם מתמודדים עם המציאות החדשה.
"חלק מהסיפור זה להקריב את העסק"
אוריאל שאר-ישוב
בן 39, ממושב נחלים, גרוש ואב לשניים ובזוגיות
העסק? "248 הנגריה" - עסק שמבצע עבודות נגרות בהזמנה
באיזה מצב תפס אותך 7 באוקטובר?
"אני קמב"ץ פלוגה במיל' (גדוד חי"ר שפועל בצפון הארץ), אז בשבעה באוקטובר, בת הזוג מעירה אותי בבוקר ואומרת לי שהמ"פ שלי מחפש אותי. מאז גוייסתי לחודשיים מילואים בצפון, העסק מן הסתם היה סגור, כי פשוט לא היה זמן להתכונן לסיפור הזה. עובד נוסף מגויס גם".
כמה כסף הפסדת מאז תחילת המלחמה?
"תזרימית אני מעריך שמשהו כמו 300 אלף שקל".
קיבלת פיצויים?
"קיבלתי פיצוי מהמדינה על חודש אוקטובר. על נובמבר 2023 אני עדיין ממתין. וכן קיבלתי פיצוי דרך הקרן לסיוע, אבל זה לא מכסה, זה לא סוגר את כל הבור הזה".
אתה מרגיש שהמדינה נטשה אתכם ולא מספיק עוזרת לכם לשמור על העסק?
"אני אולי אפתיע אותך, אבל התשובה היא לא. יש פה סיטואציה שהיא קשה לכל הצדדים. מבחינתי, חלק מהסיפור של לעשות מילואים זה גם באיזשהו מקום להקריב את העסק. אני כמובן אשמח שהעסק ישרוד ולא יתרסק, אבל אם זה כרוך בזה, אז מבחינת סדרי העדיפויות הן שהמלחמה קודמת - קודמת לבית, קודמת לעסק, קודמת להכול.
"הייתי שמח אם הפיצוי היה תואם יותר את המציאות, אבל אני גם מבין שזה כמעט בלתי אפשרי. זה קשה. נושכים שפתיים. מנסים לעשות הכי טוב שאפשר".
ובשביל להחזיר את העסק למסלול, מה אתה צריך עכשיו?
"בעיקר ודאות. זאת אומרת, אני כרגע מוכן עם ציוד בבית ואני לא יודע מתי יקראו לי, וכשיקראו לי אני יוצא. והעסק מן הסתם ייסגר שוב, זה החלק הכי קשה. חוסר הודאות. בתקופות שבין המילואים, ניסיתי לסגור עבודות ולקוחות לקוחות אומרים לי, או-קיי, מה יהיה אם יקראו לך שוב. קולגה שלי איבד רגל בלחימה בעזה, אני, ברוך השם, שתי רגליים שלמות".
"נשארתי עם שני עסקים מושבתים ו-0 הכנסות"
אגם זהבי
בן 26, מאשדוד, רווק
העסק? בעלים של שני בתי עסק באשדוד: "סוויטס", בית עוגיות ומתוקים ו"שניצל ואן גוך", שניצלייה שהוקמה חודשיים לפני המלחמה.
כמה זמן אתה כבר במילואים?
"התחלתי ממש ב-7 באוקטובר ושירתתי כמעט חמישה חודשים רצוף. עם פרוץ המלחמה הייתי בעוטף ואחרי זה גם הרבה הרבה מאוד באיו"ש ובחברון. במהלך התקופות שהייתי במילואים סגרתי את שני העסקים. עכשיו חזרתי הביתה עד שיקראו לי שוב". לסיוע לאגם זהבי לחצו כאן.
"שני העסקים האלה באשדוד והם עסקים חדשים יחסית. בשניצליה עוד לא היו לי עובדים, לפני שהבנתי מי נגד מי, מה צריך לעשות, איך עושים - כבר גוייסתי, אז גם לא הספקתי לסגור כלום. אספקות שנשארו באוויר, זה גם לחזור אחר כך לעסק שחצי מהמכשירים שלו נהרסו כי הם נשארו פה".
קיבלת פיצויים?
"אני לא קיבלתי פיצויים. במקרה שלי, בגלל שלא היה לי מחזורים, אז אין באמת אופציה להגיש להגיש על מחזורים קודמים או משהו כזה. אז יצא לי שלא קיבלתי בכלל פיצוי. הייתי עם הכנסה של אפס שקלים כמעט שישה חודשים בשני העסקים.
"בהתחלה אמרו לי אתה תקבל, יגיע אליך הכול, אל תדאג, רק תגיש, הכול בסדר. חיכיתי כמעט חמישה חודשים ולא הגיע כלום. הכי חשוב לי לומר שמילואימניקים שיש להם עסק חדש לא ישבו ויחכו. בסוף מדובר במערכות ממוחשבות, זה לא נציג שמקבל את התיק שלך ומטפל בזה. הם רואים נתונים ורצים עם זה, הם לא בודקים. מבחינתם - אם אין לך נתונים, אין מה לעשות. כרגע זה עוד בטיפול, מקווה שאהיה זכאי לפיצויים בסופו של דבר".
אגם וגל באולפן ynet
(צילום: אורי ווידוביץ)
חזרנו לנקודת ההתחלה
גל חיון
בן 35, מנהריה, נשוי ואב לשלושה ילדים
העסק? עובד כעצמאי כמנעולן ואיש אבטחה ואזעקות.
איך תפס אותך 7 באוקטובר?
"בסוף אוגוסט עברנו מירושלים לגור בנהריה, בציפייה גדולה להתחיל שם חיים חדשים. בספטמבר התחלנו את השנה שלנו בנהריה, ואז מגיע השבעה באוקטובר שתפס אותנו בהפתעה. אני מוקפץ, מגויס בצו שמונה כמו עוד הרבה אנשים. שבועיים אחרי זה אנחנו מגלים שאשתי גם בהריון בסיכון, עם תאומים. במהלך החודשים שבעזה ההיריון לא היה פשוט, ולצערנו קצת אחרי שהשתחררתי נאלצנו להפיל תינוק אחד. לאחר מכן כשכבר הייתי בבית אשתי ילדה את בתנו השלישית".
הצלחת לשמור על קשר עם הלקוחות?
"בחודש הראשון למילואים עוד היה לי עוד תקשורת עם הבית. אז יכולתי לדעת מה קורה, מה העניינים ועוד איכשהו להחזיק ככה את הלקוחות, הייתי עדיין בקו צפון. והצלחנו להחזיק ככה את הדברים".
אבל אז שלושה חודשים בעזה, הקשר משתבש, ואתה מגיע לסף פשיטת רגל.
"כן, בכל החודשים מאז שהשתחררתי אנחנו מנסים להחזיר את העסק לקדמותו, לעבודה רציפה. וזה קשה. בתחומים של נותני שירות זה זה פרסום מאוד אגרסיבי והרבה תחרות וזה לבנות את השם ברמה של שנים. אני, לצורך העניין, לקח לי שלוש שנים לבנות את הרציפות הזאת. זה הרבה לשבת ולעבוד מאחורי הקלעים בשביל לבנות את העסק. עכשיו חזרנו לנקודת התחלה, המלחמה שלנו בעזה לא נגמרה. כמו הרבה בעלי עסקים, המלחמה שלנו ממשיכה גם אחרי זה, אחרי השחרור. בקרוב הולכים לעוד סבב מילואים שני של חודש וחצי. אנחנו ממש ממש על הקצה כבר, החזקנו קצת את הראש מעל המים בחודשים האלה".
"לא הייתה ברירה אלא לסגור"
רון חדד
בן 29, מרחובות, בזוגיות
העסק? סטודיו לאימוני כושר "טריין- אינסיין"
מה קרה לפעילות בסטודיו עם פרוץ המלחמה?
"אני לוחם גולני. אחרי השבעה באוקטובר נקראתי לשירות מילואים של ארבעה חודשים בצפון. יצאתי להילחם בלי לחשוב פעמיים. היו לי עובדים בעסק שנאלצתי לפטר, אבל גם חלק מהלקוחות שלי גוייס למילואים, ואם זה הנשים שלהם שנשארות עכשיו בבית ולא יכולות להגיע לסטודיו. אחרי מספר חודשים נאלצתי לסגור את המקום. לא הייתה לי אפשרות אחרת. כל התשלומים המשיכו כרגיל, ארנונה וכו'".
מה עם פיצויים מהמדינה?
"לא קיבלתי, כי לפי התבחינים שלהם אני לא זכאי. נשארתי עם הלוואה שאני מחזיר, בור של 200-250 אלף שקל. נאלצתי לשכור עורך דין כדי להגיש בקשות מיוחדות. כן קיבלתי מענק, אבל הסכום הוא פשוט בדיחה לעומת מה שהפסדנו מעבר לזה. בוא נגיד שזה לא באמת מכסה משהו".
אפשר להגיד שחזרת לנקודת ההתחלה.
"זה אפילו לא נקודת ההתחלה, אני מוצא את עצמי עוד הרבה יותר אחורה היום. אני צריך לבנות את החיים שלי מחדש, מאפס, וזו המציאות. עובד כרגע באינסטלציה ושיפוצים, זה משהו שהייתי עושה בעברי וזה מה שאני יכול כרגע לעשות ולהתפרנס ממנו".
יש איזושהי התלבטות בפעם הבאה שיקראו לך למילואים?
"אין שאלות בכלל. אני אתייצב למילואים, אגיע ואתפקד.זה חלק מאיתנו, אין מה לעשות. אנחנו לוחמים".
