החיתולים מתייקרים – והורים מוחים: "המדינה מפקירה"
(צילום: אבי חי)
אחרי שדיפלומט החליטה להעלות שוב מחירים, מבלי לחשוש ממחאה הצרכנים, הנפגעים העיקריים יהיו ההורים לתינוקות, שיהיו צריכים לשלם עכשיו הרבה יותר, בין השאר, על חיתולי פמפרס, זאת אחרי שהמחירים של האגיס התייקרו עוד קודם לכן. לזה צריך להוסיף את מחירי הפעוטונים (עד גיל 3), שאינם נמצאים כלל בפיקוח מבחינת המחירים, שזינקו בצורה דרסטית בשנים האחרונות, ובעיקר אחרי הקורונה.
שובל גביש ערבה מקריית אונו היא אמא לשתי ילדות, וגל ההתייקרויות הנוכחי מפחיד אותה מאוד. "הבת הקטנה שלי בת שנה וארבעה חודשים, והגדולה בת שלוש. הקטנה תישאר איתי בבית עד גיל שנתיים כי אנחנו לא יכולים לשלם על שני גנים", אמרה בשיחה עם אולפן ynet. "הכל נורא יקר, אישית אני כבר לא קונה יד ראשונה, הכל אצלנו יד שנייה מהאחיינים ומשכנות שלי".
חיתולים אפשר לקבל יד שנייה.
"אני מניחה שאפשר לגמול את הבת הקטנה, היא כבר בת שנה וארבעה חודשים, לא?".
את אומרת את זה בבדיחה או בכאב?
"בכאב. הבת הגדולה שלי בת שלוש ועוד משתמשת בחיתולים. על שתיהן אנחנו משלמים על החיתולים, הולכים על הפחות ממותגים, והעיקר שזה יעשה את העבודה".
גם כרמית כהן, אמא לשני ילדים מגבעתיים התייחסה לנושא הגנים, ויש לה גם אשמים במצב: "אחבר את זה לנושא המשילות, זה אותו נושא כי אנחנו נמצאים בפלונטר הפוליטי הזה שאין ממשלה, אנחנו לא מעניינים אף אחד, אנחנו משלמים מעל 4,000 שקל לפעוטון בחודש, זה סכום לא הגיוני. העובדה שאנשי עסקים מקבלים בסוף שורת רווח מהחינוך של הפעוטות שלנו הופכת את זה לשקוף.
"לגבי החיתולים, אמא שלי קונה לי חיתולים וזה מביך את המדינה שיש מצב כזה. אנחנו לא סוגרים את החודש, ואני באמת מרוויחה בסדר. העלו לי את השכר ואני בכלל לא מרגישה את זה. שכר הדירה עלה, אני משלמת 500 שקל יותר על הפעוטון, שיעור המס נשאר אותו הדבר. בהתחלה כעסתי על פמפרס שהעלו את המחירים ואמרתי לאמא שלי לא לקנות משם, ואז אני חושבת על זה, מה הם עשו? הרי גם אותם אי אפשר להאשים, המחירים עולים להם. הגורם היחיד שהיה יכול למנוע את זה זו המדינה והפוליטיקאים שמסתובבים סביב הזנב של עצמם. מי שמשלמת את המחיר זו הילדה שלי".
עוד אמרה כהן: "אני לא מכירה היום משפחה שיש לה את הלוקסוס חלילה שלכל ילד יהיה חדר, לפחות בגבעתיים. משפחות חיות עם 3-2 ילדים בחדר, בדירות מתפוררות. אין סטנדרט אפילו מינימלי. התפוצץ לנו הדוד כבר ארבע פעמים ואין חקיקה שמסדירה את זה. אנחנו ממשיכים לשלם ולגור בתנאים האלה, והאחראית היחידה למחדל הזה היא המדינה".
שי כהן, אבא לשני ילדים מראש העין, מספר על התחושות האישיות שלו: "יוקר המחיה פה זה דבר מאוד מאוד קשה, כמעט בלתי נסבל. אני יכול להעיד על עצמי, חזרתי לארץ לפני שבע שנים מדרום אמריקה. הילד הראשון שלי נולד ב-2016 וסל הקניות הכפיל את עצמו מאז. המשכורות נשארו אותו דבר. אני עצמאי מגיל 19, עובד מ-5:00 עד 22:00 כמעט בכל יום רק כדי להתקיים".
על מה מוותרים החל מהחודש הבא?
"בילויים, ולפעמים על מוצרים מסוימים בקניות. בטוח שעל חופשות משפחתיות, שזה לא על הפרק. כמובן שלא על החלום הכי גדול של כל ילד, שהוא לקנות דירה. בעל הדירה העלה לי ב-1,000 שקל את השכירות אחרי שהוא בכלל רצה להעלות ב- 2,400. השכירות היום עולה יותר ממשכנתא".
