בשבוע האחרון שורה ארוכה של יבואניות ושל יצרניות הודיעו על עליות מחירים משמעותיות, ברקע הזינוק במחירי החלב. במקביל, שר הכלכלה, ניר ברקת, פתח חזית אל מול החברה המרכזית למשקאות (קוקה קולה ישראל) והודיע על כוונתו להכניס חלק ממוצריה לפיקוח מחירים, ויו"ר ועדת הכלכלה, דוד ביטן, טען כי העליות במחירי החלב הן "באשמת הממשלה" ואף תקף את האוצר ודרש ממנו להקפיא אותן באופן מיידי.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
ואכן, עליות המחירים המשמעותיות שהחלו כבר לפני כשנה מכבידות על חלק גדול מהאזרחים בעולם כולו ובישראל בפרט, ומעלות שוב שאלות וויכוחים סביב מידת ההתערבות הרצויה של הממשלה בשוק החופשי, וסביב היכולת שלה (או הרצון, בחלק גדול מהמקרים) להילחם באותן עליות מחירים.
החברות הגדולות, מצידן, טוענות כי עליות המחירים נובעות מהתייקרות חומרי הגלם וכוח העבודה, אשר נבעו בין היתר ממשבר הקורונה ומהזינוק בביקושים בעת היציאה ממנו, והתגברו משמעותית בצל המלחמה בין רוסיה לאוקראינה ועליות הריבית החדות שנרשמו בעקבות התגברות האינפלציה במרבית המדינות המפותחות.
אולם, יש מי שטוענים שהסיבות הללו, גם אם הן אכן נכונות, אינן מסבירות חלק גדול מהעלאות המחירים המשמעותיות שממשיכות להופיע כמעט בכל סקטור בכלכלה. כך למשל, בכנס של הסדנה לכלכלה פוליטית ולחקר הניאו-ליברליזם שהתקיים השבוע במכון ון ליר ובתוכנית עמיתי בובר של האוניברסיטה העברית, נאמה ד"ר איזבלה וובר, חוקרת ממוצא גרמני, מרצה באוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט ואחת הכלכלניות הבולטות באקדמיה בשנים האחרונות, וטענה כי חברות גדולות עלולות לנצל משברים, כמו זה שמדינת ישראל ומרבית העולם המערבי נמצאים בו כיום, דווקא על מנת להעלות מחירים.
"בכל החנויות יש תור, אז ללקוח אין דרך אחרת"
וובר הציגה בכנס מחקר שערכה בנושא ביחד עם ד"ר איוון ווסנר, גם הוא מאוניברסיטת אמהרסט, ואמרה: "יש הטוענים שהאינפלציה הנוכחית היא תוצאה של ריכוזיות, אך הריכוזיות הזו בשוק הייתה קיימת עוד לפני משבר הקורונה, כשהמחירים היו יציבים ואפילו ירדו, אז איך זה יכול להיות ההסבר?"
לטענתה, "כאשר חברה גדולה מספיק או חזקה מספיק באזור מסוים כדי לקבוע את מחירי השוק, והיא לא חברה חדשה שמנסה להיכנס לתחום קיים, היא לרוב לא תוריד מחירים כי היא מסתכנת ב'מלחמת מחירים', בה כל חברה תיאלץ להוריד מחירים בתגובת שרשרת ללא תחתית.
"בעת משבר, עלולים להיות זרמי ביקוש או היצע גדולים בסקטורים מסוימים שמהווים סוג של 'הסכם משתמע' בין החברות, שמאפשר להן להשיג מעמד של 'מונופול זמני' ולהעלות מחירים כדי להגדיל רווחיות, או לכל הפחות לשמר אותה. כלומר, החברות יעלו מחירים כי הן יצפו שחברות אחרות גם יעלו מחירים והן לא רוצות לאבד את נתח השוק היחסי שלהן, אותו הן כן היו מאבדות אם הן היו מעלות מחירים בשגרה.
"החברות למעשה יודעות שיש תור מול החנות שלהן ותור מול החנות של המתחרים ואם הן יעלו מחירים הלקוח כן עלול לעבור למתחרה, אבל הוא יאלץ לעמוד שם בסוף התור, אז למעשה אין ללקוח דרך אחרת", אמרה.
התהליך אותו מתארת וובר, הוא כזה בו תחילה רווחי החברות עולים כתוצאה מהתייעלות טכנולוגית ומגלובליזציה של השוק, בעוד המחירים נותרים יציבים. בשלב השני, יש עלייה חדה בביקושים וצווארי בקבוק בשל משבר כלכלי כלשהו, המעניקים לחברה "מונופול זמני" על שוק או על מוצר מסוים ומאפשרים לה להעלות מחירים. תופעה זו, לדבריה, מועצמת אף יותר כאשר החברות מצדיקות את עליות המחירים וטוענות כי מדובר בתוצאה של עלויות חומרי הגלם, מה שמוביל לעליות מחירים נוספות ולמחאה מצד העובדים שקוראים להעלות משכורות, בכדי שיוכלו להתמודד עם יוקר המחייה (מה שבתורו עלול להוביל לעלייה נוספת בביקושים ולהתגברות האינפלציה).
כדוגמה לכך, וובר הציגה השוואה של הביקושים ושל המחירים בשוק אוניות המסחר וספציפית של קבוצת אה. פה. מולר-מארסק, קונצרן דני ענק הכולל את חברת אוניות המכולות ואוניות האספקה הגדולה בעולם, והראתה כיצד בשנים 2022-2020 המחירים זינקו עם העלייה חדה בביקושים, אולם המשיכו לעלות גם לאחר הרגיעה בשוק - מה שהוביל לעלייה חדה ברווחי החברה. "מקרים דומים רבים היו גם בחברות אחרות ובסקטורים נוספים, כדוגמת חברות אנרגיה וכימיקלים, חברות סלולר וחברות של מוצרי צריכה, מזון ומשקאות כמו פפסיקו ופרוקטר אנד גמבל.
"למעשה, בחלק מהמקרים בכירי החברות ציינו בפירוש כי הן מנצלות את המשבר כדי להעלות מחירים", טענה וובר והציגה ציטוטים מחלק מהדוחות של אותן חברות גדולות. יתרה מכך, לדבריה יש חברות שאף שינו את המיקוד שלהם לאזורים בהם יש ביקוש רב יותר במהלך המשבר - כי שם הרווחים גדולים יותר ו"אנשים לא יכולים להסתדר בלי חיתולים או משחות שיניים".
עוד טענה וובר, כי "כאשר אותם זעזועים הופכים להיות תדירים יותר ויותר, מה שקורה מכיוון שאנחנו חיים בעידן של משברים חופפים (כדוגמת משבר הקורונה והמלחמה בין רוסיה לאוקראינה - ד"ר), הפתרון של העלאות ריבית הופך ללא בר-ביצוע בכל פעם שזעזוע כזה פוגע בסקטור משמעותי בכלכלה". ומה כן הפתרון? זיהוי מראש של אותם סקטורים המהווים סכנה מיוחדת לכלכלה כולה והעלאת הפיקוח עליהם, תוך הכנה של תוכניות חירום על מנת להתמודד עם הזעזועים בכל סקטור כזה, מבלי לערער את יציבות הכלכלה כולה. "בראייתי, זו דווקא שיטה שכוללת פחות התערבות (בשוק החופשי – ד"ר)", טענה.
ד"ר איזבלה וובר, מרצה לכלכלה באוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט צילום: מתוך האתר האישי של ד"ר ווברוובר, התייחסה לשני הזרמים העיקריים שהובילו את הוויכוח הכלכלי עם פרוץ המשבר והדגימה את הפתרונות השונים למשבר באמצעות מטאפורה של שריפה בבית: העלאת ריבית מיידית כדי להתמודד עם האינפלציה ("להציף את כל הבית"), לתת לשוק החופשי לאזן את עצמו ("לחכות שהשריפה תכבה לבד"), או לטפל בסקטורים ספציפיים שהם "מעוררי אינפלציה" ("מערכת כיבוי אש נקודתית, או לצורך העניין מטף שאותו אנחנו יודעים לתפעל ברגע שהשריפה פורצת").
ומה באשר לפיקוח על מחירים, כדוגמת הספק-הצעה-ספק-איום של השר ברקת? לטענת וובר, אשר תומכת בפיקוח ממוקד וספציפי, "פיקוח על מחירים יכול רק ל'קנות זמן' על מנת לאזן את השוק מחדש במקרים בהם הביקוש עולה בצורה משמעותית, אבל ההיצע מתאזן בהתאם באופן איטי מדי, מכיוון שיש למשל פקק של אוניות משא בנמל".
התיאוריה של וובר, שמחזיקה גם בתואר ד"ר בכלכלה מאוניברסיטת ניו סקול בניו יורק ותואר ד"ר נוסף בלימודי פיתוח (Development Studies) מאוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה, נובעת ממספר מחקרים נוספים שערכה בנושא דומה, בהם היא טוענת כי לסקטורים מסוימים בכלכלה יש חשיבות גדולה יותר על האינפלציה, בדגש על זמני משבר וזמנים חמורים יותר של "משברים חופפים", כדוגמת מיתון שמשולב במגפה או במלחמה.
כתביה של וובר, שמתמחה בין היתר בכלכלה פוליטית של סין, במסחר ובפיתוח בינלאומי, בהיסטוריה של פילוסופיה כלכלית ובתיאוריות מוניטריות, קיבלו בשנים האחרונות הד נרחב בתוך הקהילה האקדמית הכלכלית העולמית ומחוץ לה, ולצד התשבוחות, זכו לביקורות חריפות מצד כלכלנים בצד הימני של המפה הכלכלית-פוליטית.
