יפאורה, המייצרת את מותג המשקאות שוופס בארץ וקנתה את זכויות המיתוג בישראל, נלחמה בייבוא המקביל של המותג והצליחה. החברה מחזיקה בבעלות במותג בשטחי ישראל וברשות הפלסטינית.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
החברה דיווחה לבורסה כי בית המשפט העליון קיבל את הערעור שהגישה נגד פסק דין שקבע כי חברת בן שלוש יבוא וייצוא בע"מ רשאית לייבא משקאות שוופס מאוקראינה, וטענה כי "מפסק הדין עולה כי יבוא של מוצרים הנושאים את סימן המסחר 'שוופס' אשר יוצרו בארצות אחרות כלשהן על ידי חברות אחרות שהן בעלות הסימן באותן ארצות, מהווה הפרה של סימן המסחר ואינו נחשב ליבוא מקביל מותר".
עוד נטען בדיווח לבורסה כי ""בית המשפט העליון קבע כי לחברת בן שלוש אסור לייבא מוצרים הנושאים את סימן המסחר שוופס ללא רשותה של יפאורה-תבורי ודחה את הטענה כי יבוא שכזה מהווה יבוא מקביל מותר. כמו כן, חוייבה בן שלוש לשלם ליפאורה תבורי הוצאות משפט בשתי הערכאות בסך כולל של 70 אלף שקל".
"חסמו יבוא זול"
היבואן אלירן בן שלוש אמר ל-ynet: "זה סיפור עצוב. בית המשפט לא מבין את הנזק העקיף שהיא ייצור בעוד שנה שנתיים. עכשיו כל יבואן יוציא סימן מסחרי בישראל ויחסום יבוא מקביל. חסמו יבוא זול".
כמה זמן מכרתם שוופס מאוקראינה עד שנחסמתם?
"כלום זמן. הבאנו ארבעה משטחים של טעמים שונים ויפאורה חסמו אותנו אחרי יומיים של מכירה. אני חושב שמדינת ישראל ראתה את היכולת של הייבוא המקביל לאזן את המחירים. אם זה בקוקה קולה ובבירה קורונה ואם זה בקפה ג'ייקובס שהיה נמכר ב-40 שקל ועכשיו ב-20 שקל אצל הקמעונאים היקרנים. זה סותר את כל הרפורמה שהמדינה רוצה לעשות. זה כאילו המדינה פועלת עבור יבוא מקביל מצד אחד ובית המשפט חוסם אותו מהצד השני".
תזכורת: "יבוא מקביל מוביל להוזלה"
(צילום: משי בן עמי)
יפאורה רכשה את הבעלות בסימן המסחר "שוופס" בישראל מחברת קדבורי ב-2006. בקבוקי המשקאות הנושאים את המותג "שוופס" שמשווקים על ידי יפאורה בישראל, מיוצרים על ידה בישראל.
בן שלוש היא חברה שעוסקת בייבוא מקביל של מוצרים שונים לישראל. ב-2019 ייבאה בן שלוש משלוח ראשון של בקבוקי משקאות הנושאים את סימן המסחר שוופס אותם היא רכשה, לטענתה, מחברת Trading Supreme LLC. חברה זו רכשה את המשקאות מגורמים שונים - משווקים רשמיים ורשתות שיווק - שרכשו אותם מיצרנית משקאות אוקראינית שהיא גם חברת-בת של התאגיד הבינלאומי קוקה קולה, שמחזיקה בזכויות בסימן המסחר שוופס באוקראינה.
ביהמ"ש המחוזי פסק לטובת בן שלוש, אך העליון ביטל
יפאורה שלחה מכתב התראה לחברת ההפצה, עמה עבדה בן שלוש, ובו טענה כי שיווק המשקאות שיובאו מאוקראינה תחת סימן המסחר שוופס מהווה הפרה של סימן המסחר הישראלי שוופס שבבעלות יפאורה ואיימה בנקיטת בליכים משפטיים. בן שלוש פנתה לבית המשפט וקיבלה פסק דין לטובתה. נטען כי גם אם יש שונות מסויימת בין המוצרים זה לא מוריד מהמקוריות שלהם.
יפאורה ערערה וטענה כי הייבוא המקביל שטעמו שונה יביא להטעיית הצרכנים בישראל באשר למקור מוצרי שוופס ואיכותם, ובהכרח תפגע ביכולתו של הצרכן הישראלי להסתמך על סימן המסחר שוופס כמזהה את מקור המוצר. לטענתה זה יפגע במותג בו השקיעה רבות. בן שלוש טענה נמעדה שהמוצר מקורי ושמו שוופס והוא שייך למערכת גלובלית של בעלי זיכיון חוקיים על המותג וממילא הוא מסומן בשם היצרן והיבואן כך שאין הטעיה.
בית המשפט קבע כי יש משמעות לרישום המסחרי הטריטוריאלי של המותג שוופס. חברת קדבורי לא החזיקה בסימן מסחר בינלאומי ששמו שוופס, אלא בסימנים מדינתיים שונים ונבדלים, כאשר כל סימן וסימן היה רשום ופעל במדינתו שלו, בהתאם לחוקיה של אותה מדינה בהיותו מוגבל לגבולותיה.
מכירת סימני מסחר אלו על ידי קדבורי בכל מדינה ומדינה כאמור העמידה במקומה את מי שרכש ממנה וכך הוא קיבל הגנה טריטוריאלית מדינתית. כלומר, אין קשר חוזי או מותגי בין שוופס האוקראיני לבין שוופס הישראלי ולכל מותג כזה יש זכויות נבדלות.
השופט שהתנגד: "מספיק דיסקליימר על הבקבוק"
השופט אלכס שטיין שפסק דינו התקבל בדעת רוב קבע ש"יבוא מקביל הוא בגדר פרקטיקה מסחרית לגיטימית כל אימת שהוא מכבד את המשטר הקיים של סימני מסחר ולא מפר אותו. הוא קבע כי "יבוא של מוצר דומה בא לפגוע בחוסנו של המותג המוגן על-ידי סימן מסחר באמצעות הכנסת מותג זר, הנושא אותו שם או שם דומה, למדינה לא לו".
השופט ניל הנדל, הדגיש בדעת מיעוט שנדחתה ברוב של שני שופטים, שהוספת דיסקליימר בולט על חזית הבקבוקים לצד סימן המותג, בדמות מדבקה ועליה הסבר שזה מוצר אחר מהמוצר הישראלי, ייתכן שהיתה מונעת את החשש מפני הטעיית הצרכן. השופט שטיין חשב שלא מתפקידו של בית המשפט לתת עצות ליבואנים.
ובכל זאת עצתו של הנדל היתה כי "על המדבקה להבהיר, בצורה ברורה מספיק, כי המשקה מיוצר בידי בעלת הזכויות באוקראינה, וכי טעם המשקה עשוי להיות שונה מזה שמיוצר בישראל", קבע. הוא הדגיש: "די בהבהרה לפיה מכירת הבקבוקים כפי שהם אסורה, אך תהיה מותרת אם תודבק מדבקה שתבהיר את מצב העניינים לצרכן. הוספת דיסקליימר בולט דיו מעין זה על חזית הבקבוקים מונעת את החשש מפני הטעיית הצרכן".
כן קבע: "גם יפאורה רשאית, ככל שהיא חפצה בכך - אך אין זו מחובתה כמובן - להוסיף ולהבחין בין הבקבוקים מתוצרתה והבקבוקים המיובאים באמצעות שינויים גרפיים נוספים על גבי הבקבוקים מתוצרתה".
הוא הבהיר כי "אין ללמוד מההכרעה במקרה זה כי בכל פעם שהזכויות בסימן מסחר בעל שם עולמי נמכרות בישראל לגורם מקומי, יהיה צורך בהוספת מדבקת דיסקליימר או בנקיטת אמצעי בידול אחר כדי שמכירת מוצרים מיובאים תוגדר כ'שימוש אמת'. ההכרעה תלויה במידה רבה בנסיבות כל מקרה ומקרה. כך ביחס לבחינה פרטנית של מידתיות השימוש ותום לבו של המשתמש בנסיבות הספציפיות של המקרה, וכך גם ביחס לבחינת החשש מפני הטעיית הצרכן.
"....החשוב כעת הוא שאין להבין פסק דין זה כקובע חובת פעולה כזו או אחרת, וכי במסגרת 'שימוש אמת' בסימן מסחר יש חשיבות רבה לנסיבות המדויקות של המקרה ולאופן שבו הצרכן עשוי לתפוס את הדברים", טען השופט הנדל.
