חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע שנכס שאחד מבני הזוג הביא עמו לנישואים, נשאר שלו ולצד השני אין חלק בו. זה נכון, אבל בעירבון מוגבל. מה קורה אם במהלך הנישואים משקיעים יחד כסף באותו נכס "נפרד", משפצים אותו ומשביחים את ערכו? מה קורה אם הצד שהביא את הנכס נטל משכנתה שההחזרים שלה משולמים מהקופה המשותפת של שני בני הזוג? מה קורה אם גרים באותו נכס "נפרד" במשך שנים ובו נולדים הילדים המשותפים? בכל אחד מהמקרים האלה לדוגמה, נכס נפרד עשוי להפוך לנכס משותף אם לא שומרים עליו בדרכים משפטיות.
קבלו המחשה מהחיים האמיתיים: אדם שלפני הנישואים רכש דירה חדשה מקבלן ורשם אותה על שמו, עבר לאחר החתונה להתגורר בדירה עם בת זוגו ונולדו להם שני ילדים. לאחר ארבע שנות נישואים בלבד ביקש הבעל להתגרש והאישה דרשה מחצית מהזכויות בדירה שלו, שבה התגוררו יחד עם ילדיהם. לטענתה, היא השקיעה בדירה הזו כספים, שילמה חלק מהמשכנתה וחצי מעלות המטבח, טיפלה בעיצוב ושיפוץ הדירה, בעניינים בירוקרטיים הקשורים ברכישתה ועוד.
הבעל לעומת זאת טען שלא מגיע לה כלום מאחר שזו דירה שלו קודם לנישואים והיא שייכת לו בלבד. אבל בית המשפט קיבל את עמדת האישה וקבע שמחצית הדירה שייכת לה, למרות פרק הזמן הקצר בו היו הצדדים נשואים.
כשאין הסכם ממון, גם נכס שלכאורה מוגן על ידי החוק כנכס נפרד עשוי להיות חשוף לבעלות משותפת של שני הצדדים, אם בן הזוג השני יוכיח "דבר מה נוסף" שמעיד על כוונת שיתוף בנכס הספציפי. "דבר מה נוסף" יכול להיות למשל מגורים משותפים בנכס, השקעה כספית משותפת, טיפול בנכס, עיצוב הנכס, אורח חיים משותף, ואפילו אמירות שונות שגורמות לבן הזוג לחשוב שהנכס משותף ולהסתמך על כך. כמו כן, יש השפעה לאורך תקופת הנישואים – ככל שהיא קצרה יותר, נטל הוכחת השיתוף כבד יותר.
עו"ד אורלי מנע-שניאלה פאוסטאת ההתדיינות המשפטית והמלחמה על הנכס ניתן למנוע באמצעות חתימה על הסכם ממון לפני הנישואים. בהסכם ממון אפשר לכתוב מה יקרה אם הצד השני ישקיע כסף, מה יקרה אם יגורו בדירה, ועוד.
הסכם ממון שאושר על ידי בית המשפט מסדיר את יחסי הצדדים בקשר לאותו נכס נפרד ומונע סכסוכים עתידיים בקשר אליו. בהסכם ממון אפשר וצריך להבטיח לא רק את הזכויות של מי שמביא את הנכס לנישואים, אלא גם את הזכויות של בן הזוג שמגיע בחוסר כל אך מוצא עצמו משקיע בנכס לא שלו ובסופו של יום יוצא בלי כלום.
הצורך בהסכם ממון מתחזק גם במצב בו הורה מבקש לרכוש לבנו או לבתו הנשואים דירה ואגב כך חושף את צאצאיו לתביעה מבן או בת הזוג לבעלות במחצית הנכס, שכן חוק יחסי ממון קובע איזון משאבים של כלל נכסי הצדדים שנצברו במהלך החיים המשותפים, ללא קשר לאופן רישומם.
כדי למנוע את השיתוף בנכס, לפני שקונים דירה לבן או בת נשואים יש להבטיח בהסכם ממון שהבעלות תישמר למי שהורהו רכש עבורו את הנכס, אלא אם מדובר במתנה לשני בני הזוג.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• עו"ד ומגשרת אורלי מנע שני עוסקת בדיני משפחה, הסכמי ממון וחלוקת רכוש
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
