השיחה המלאה באולפן ynet
(צילום: אורי דוידוביץ)
לקראת סיום השיחה עם אילנית, בעלת מכון יופי בצפת, נשמעה אצלה אזעקה והיא התנצלה ורצה במהירות אל הממ"ד, שבו נמצא גם העסק שלה, המושבת לחלוטין בימים אלה. "רוב הלקוחות שלי, חלקן עם ילדים קטנים, ברחו כבר מהאזור", היא אומרת לאחר שהילדות שלה הגיעו בריצה ונכנסו איתה לממ"ד. "תשמעי, זו מציאות בלתי נתפסת", היא מוסיפה תוך כדי שהיא מסדירה נשימה ומתנצלת על כך שהיד שלה מעט רועדת.
כדי להבין את המציאות הבלתי אפשרית של תושבי הצפון, אולפן ynet שוחח עם תומר לבנסה, תושב קריית שמונה שמפונה לשדה אליעזר, יפה רוטשטיין גולדנברג ממגדל העמק ואילנית ביטן, תושבת צפת.
יפה, ספרי לנו קצת על החיים במגדל העמק בימים האלה, על העובדה שאת צריכה בכל זאת ללכת לעבודה.
"אני עובדת בחברת הייטק, שנחשבת מפעל חיוני, ואני חייבת לבוא לעבודה".
הילדים שלך יחסית גדולים, אז עיקר המאמץ הוא לצאת מהמרחב המוגן לעבודה ובחזרה?
"כן. אני נוסעת בממוצע חמש דקות לכל כיוון, אבל עדיין, כשיש אזעקה אמורים לצאת מהרכב ולהתמגן. בנוסף, יש עדיין ילד בבית, וצריך לוודא שהוא שומע את האזעקה ונכנס למקלט או לממ"ד".
אילנית, מה קורה הבוקר בצפת ואיך נראה היומיום שלך?
"אנחנו צמודים לבסיס הכי מטווח באזור, ושומעים את הרמקולים שלהם בקולי קולות. יש פה אוכלוסייה גדולה של מבוגרים שזקוקים לטיפולים כמו דיאליזה, ואין אף נציג מהממשלה שבודק מה קורה איתנו ומה אנחנו צריכים. אני בעלת מכון יופי, ובכל השנה האחרונה, ובעיקר בחודשיים האחרונים, העסקים כמעט לא עובדים, ואנשים לא מגיעים בכלל לאזור".
אז אני מניחה שאף אחד לא בא עכשיו לטיפולים במכון יופי בצפת. העסק שלך מושבת לחלוטין?
"ממש ככה. בימים כאלה אנחנו אמורים לעבוד מצאת החמה ועד צאת הנשמה, וזה מצב בלתי אפשרי".
כרגע אין גם שום פרויקטור שאחראי על צפת, והעיר לא נמצאת בשום מתווה. למי פונים כשצריך סיוע?
"יש מוקד בעירייה, אבל בינתיים לא נראה שמישהו עושה מעשה ובא לדבר איתנו ולשאול מה צריך ואיך לעזור".
תומר, ספר לנו קצת על הפינוי מקריית שמונה לשדה אליעזר עם משפחה וילדים קטנים.
"יש לנו סופרמרקט בשכונת יובלים בקריית שמונה, אבל נאלצנו לסגור אותו בתחילת המלחמה. יש לנו שני ילדים קטנים, ועברנו שלוש פעמים מאז 7 באוקטובר. בשדה אליעזר הלימודים בגנים התחילו כרגיל, אבל בשבועיים האחרונים הכל סגור, ולילדים זה ממש קשה להתחיל כל פעם במקום אחר ואז לעצור הכל".
העסק שלך נסגר ואשתך נאלצה לעזוב את העבודה בגלל שהילדים איתכם. מה המשמעות הכלכלית?
"כמובן שזה לא פשוט, בעיקר כשיש התחייבויות לספקים וכו', אבל עם זה כבר למדנו להסתדר".
אז מה שלום הילדים?
"הילדים בסדר, אבל זה לא פשוט להם. כולנו כל היום בבית – אשתי לקחה הפסקה מהעבודה ואני מנסה לתמרן בין העסק הנוסף שיש לי לבין הבית. אבל יחד עם זאת, אנחנו מקווים שהפעולות בלבנון יביאו לזה שסוף סוף נוכל לחזור בקרוב הביתה".
אילנית, את שותפה לאופטימיות הזהירה של תומר?
"קודם כל, אנחנו מודים לצה"ל ולטייסים שלנו ולכל כוחות הביטחון. ובאמת, אני מקווה מאוד שבחג, בעזרת השם, זה ייגמר, ואת מתן תורה נקבל כמו שצריך הפעם".
ואת, יפה? יש מקום לאופטימיות?
"כן, אני מאוד מקווה שיהיו ימים טובים. יש לי ילד כרגע בנקודת כינוס עם טובי בנינו, כמו שאומרים, ואני מתפללת שכולם יחזרו בשלום ושנגמור עם הסאגה הזאת".
