בחודש יוני 2021 נפער בולען בחניון בית החולים שערי צדק בירושלים. מספר מכוניות ועמדת התשלום נפלו פנימה. לא היו נפגעים בנפש. ביולי 2022 נפער בולען בבריכה פרטית במושב בשפלה, מקרה שגבה את חייו של אחד המבלים במקום. בספטמבר האחרון נפער בולען בסמוך למחלף השלום באיילון, לא היו נפגעים, אבל האזור נסגר לתנועה במשך ימים ארוכים, מה שגרם לעומסי תנועה ולפגיעה בשגרת החיים. אלו רק שלוש דוגמאות בולטות לבולענים שנפערו בעת האחרונה, כשבפועל היו עוד לא מעט מקרים. אם לפני שנים המונח בולען היה משויך רק לאזור מדבר יהודה וים המלח, נראה שבשנתיים האחרונות הבולענים הצפינו והחלו להפריע גם לשגרת החיים במרכז.
יצאנו לבדוק מדוע מתרחשים לאחרונה יותר בולענים בכבישים, בחניוני בניינים ובדירות מגורים, האם נכון לקרוא להם כך, האם מדובר בתופעת טבע זהה לזו שבים המוות, או שאולי בכלל הסיבה היא אנחנו, או יותר נכון התשתיות שאנחנו מקימים באזור צפוף ורווי בבנייה. כבר עכשיו נפתח ונאמר, שבמהלך העבודה על הכתבה התברר שלא מדובר בבולענים ולא מדובר בתופעת טבע, אלא יותר מכול בשילוב בין הבנייה הצפופה והתשתיות הישנות בערים ובין, ככל הנראה, פיקוח מתאים על העבודות במקרים מסוימים.
גיא דוננפלד, מנכ"ל איגוד מהנדסי ואדריכלי הערים בישראל, פותח ומסביר כי הבולענים במרכז שונים מאלה שבים המלח ולא נגרמים מאותה הסיבה: "בים המלח התופעה נגרמת מהמסה של שכבות מלח בתת־הקרקע. אין קשר בין תופעה זאת לתופעה שאנו עדים לה במרכז הארץ, הנובעת מסחף של הקרקע החולית של מישור החוף כתוצאה מהשפלת מי התהום (פעולה שנעשית לשליטה וויסות מפלס מי התהום לצורך ביצוע בנייה ותשתיות, א.ח). אנו רואים את זה קורה יותר בשל ריבוי פרויקטים של בינוי ופיתוח תשתיות בתת־הקרקע ובעיקר היעדר בקרה ופיקוח על אופן הביצוע של העבודות". על־פי דוננפלד, "המפתח לפתרון המצב הוא פיקוח הדוק וניהול מדויק ומוקפד של נושא הפרויקטים המבצעים השפלת מי תהום במרכז, לרבות בקרה על עבודות המטרו והרכבת הקלה".
ניר ינושבסקי, סגן נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ, מתייחס לנושא, אך מרגיע כי הבולענים והסכנות הגלומות בהם לא צריכים לעצור את הפיתוח והבנייה, וכי יש דרכים לטפל בבעיה: "גילוי הבולענים האחרונים ממחיש עוד יותר, כי לא ניתן להטיל את כל הסיכון על קבלן הביצוע בעת גילוי הממצאים בתת־הקרקע, החל בבולענים וכלה בקברים וכדומה. על בעלי השטח או היזמים להשקיע משאבים וניסיונות לאיתור ולהפחתת הסיכון להימצאות בולענים ולא להטיל אותם על קבלן הביצוע, שיגלה אותם עם הכניסה לביצוע או אחר כך, מה שיגרור עיכובים רבים בפרויקט וסיכון לחיי אדם. עוד יש לדעת כי השימוש המסיבי של מדינת ישראל בתת־הקרקע גובה מחיר וזמן רב, וייטב להפחית את השימוש בו ולהגדיל את נפח הבניין העילי.
"הבנייה תיהפך לזולה יותר, יעילה יותר ועם פחות סיכונים. נדרש לקבוע סטנדרטיזציה בחוזים, ובהם חלוקת סיכונים מסודרת, כך שהצורך בנקיטת אמצעים למניעת הסיכונים בשטח יהיה מאוזן, שכן ברור שסיכון כזה של תת־הקרקע מונח לפתחו של בעל הקרקע". ינושבסקי אף מציע פתרון, שיכול להקל על הקשיים שמעמידים הבולענים ועל ההתמודדות של הקבלנים עימם: "אני סבור שיש להקים מאגר עירוני או ממשלתי, שימפה וישקף את טיב הקרקע, שכן נכון להיום היזם עושה בכל מגרש בדיקת קרקע פרטית שידועה רק לו. אם ישכילו המדינה והרשויות המקומיות להנגיש את המידע לציבור, כמו במערכת לתיאום תשתיות, המידע על הליקויים, הסיכונים והבולענים יהיה במפה גלויה לכולם לאורך שנים, ולא יתגלה רק לקבלן הביצוע בעוד 20 שנה בעת הבנייה, כפי שקורה היום".
"תכנון מדוקדק ופיקוח צמוד"
גורמים שונים, בהם גם מהנדסי ערים וקבלני ביצוע שאיתם דיברנו, חזרו ואמרו כי לצד תשתיות ישנות שנפגעות מבלאי, יש לא פעם עבודות שאינן מקצועיות דיין עם פיקוח שאינו מספק. בילי רובין ויצמן, בעלת חברת בילי.אר לבנייה והשקעות, מתייחסת לתופעה שמטרידה רבים: "כדי להבין את התופעה צריך להכיר את מבנה הכבישים. הכביש בנוי משכבה אספלטית עליונה, שיושבת על מילוי מהודק בשכבות מחומרים שונים, שנקבעים על ידי מתכנן מבנה הכביש ויועץ קרקע, ומהווים את היסוד של הכביש. מתחת למבנה הכביש יש קרקע מהודקת. אם מסיבה כלשהי תיעלם הקרקע שעליה יושב יסוד הכביש, יקרסו הכביש והאספלט פנימה וייווצר בור באדמה – בולען. בולענים מעשה ידי אדם יכולים להיווצר מעבודות הגורמות לבריחת קרקע מתחתית הכביש. דוגמה אחת היא עבודות תת־קרקעיות בסמוך לכביש ובמפלס נמוך ממפלס הכביש. עבודות מסוג זה דורשת תמיכה, שנעשית לרוב על ידי קיר דיפון, המאפשר לרדת לחפירה בסמוך ומתחת למפלס הכביש ללא הפסקת השימוש בדרך. קיר הדיפון שומר על יסוד הכביש והוא מבוצע מכלונסאות הקדוחים זה ליד זה בשורה. בין כל שני כלונסאות יש מרווח, ואם לא אוטמים את המרווחים בצורה יסודית, בשילוב של קרקע חולית שפיכה או מים זורמים תת־קרקעיים, יכולה להיגרם חתירה של החומר שנמצא בצד הנתמך, והקרקע בתחתית הכביש יכולה 'לברוח' דרך מרווחים אלו. ברגע שהחומר בורח מתחת לכביש, נוצר בור בכביש כאילו משום מקום. יש להבדיל בין בולענים אלו ובין הבולענים בים המלח. שם הם נובעים מירידה במפלס מי ים המלח והתמוססות המלח בקרקע".
רובין ויצמן ממשיכה ומסבירה, כי הבולענים אינם תופעה חדשה, ובניגוד לתהליך טבעי שניתן לראות בים המלח, בולעני המרכז שייכים בדרך כלל לקבוצה אחרת: "לגבי התשתיות של הרכבת הקלה – הדבר לא גורם לבולענים. קיימות שיטות הנדסיות לביצוע קירות דיפון בצורה המצמצמת את הסיכון בזליגת קרקע מאתרים שכנים, עם רמת אטימה טובה יותר. המונח המקצועי הוא קירות סלארי, למשל, שיטה המשמשת את הפעילות התת־קרקעית שמבוצעת ברכבת הקלה לתחנות. ביצוע קירות בשיטה זו לרוב יקר יותר משיטת קידוח הכלונסאות ודורש שטח התארגנות נרחב יותר וציוד גדול יותר פיזית. שקיעות ובולענים יכולים להתגלות בבניית תשתיות או בפרויקטים גדולים, אם לא משתמשים בשיטות הנכונות. ולכן בשורה התחתונה חיוני לבצע עבודה עם תכנון הנדסי מדוקדק ופיקוח מקצועי צמוד של צוות הנדסי מיומן בשיטות הביצוע המתאימות ועם ידע בהפעלת יועצים מתאימים לביקורת צמודה".
רוני בריק, יזם, ונשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ לשעבר, מסכים שהתופעה מתרחבת, אולם גורס כי אסור לתת לזה להשפיע על הפיתוח: "אין ספק כי בולענים הם תופעה מסוכנת שצריך לבחון אותה בצורה הרבה יותר משמעותית מאשר בעבר. בשונה מהבולענים בים המלח, הנגרמים כתוצאה משאיבת מים ופגעי מזג האוויר, אלה שנפערים בערים המרכזיות הם תוצאה של תחזוקה לקויה לאורך השנים. ככל שהבנייה בערים תימשך, סביר שנראה עוד ועוד בולענים, אבל אסור בתכלית האיסור לתת להם למנוע את התפתחות התחבורה הציבורית בדמות המטרו ואת המשך ההתחדשות העירונית, המספקת את הפתרון הטוב ביותר לבעיית הדיור בערים המרכזיות. היו ולצערי, גם יהיו מכשולים נוספים שימנעו מאלו לקרות. אנו חייבים לשים לב אליהם, אך מבלי להוריד עיניים מהעתיד".
תשתיות ישנות יותר מהעיר עצמה
חגית לאניאדו, יועצת לשיווק ואסטרטגיה, מספרת כי בולענים והשפעתם על הבנייה אפשר למצוא גם מעבר לים, ותוהה האם נכון לאמץ את הפתרון שיישמו שם לטיפול בבעיה. "בשנים האחרונות אנו עדים להאצה חסרת תקדים בעבודות תשתית במרכז הארץ, עקב עבודות הרכבת הקלה ופרויקטים רבים של התחדשות עירונית. למרבה הצער, אנו עדים במקביל לתופעה של בולענים נפערים. המשותף לאירועי הבולענים שנפערו הוא העובדה שבסמוך לכולם היו עבודות בנייה.
בולענים מהסוג המתרחש בעיר הם תמיד תופעה הנגרמת בידי אדם. תל אביב, לדוגמה, בנויה ברובה על חול. אם סוללים כביש ומתחתיו יש קרע בצינור תשתית, אז המים יסחפו את החול, ייווצר חלל ומה שמעליו יקרוס. זה יכול לנבוע מביצוע לא טוב של הקמת תשתיות או מעבודה שנעשתה בסמוך לתשתיות קיימות ישנות מאוד, שחלקן זקן מהעיר עצמה. בתל אביב בלבד יש, על־פי נתונים שהתפרסמו, כ־600 ק"מ של צנרת ביוב ישנה מאוד ברובה, ולמרות זאת עדיין לא עברה גלי החלפות. במציאות הזו בונים צנרת מתחת לכבישים, חניונים תת־קרקעיים בפרויקטים של התחדשות עירונית, מנהרות עבור הרכבת הקלה ועוד. כל המקרים האלו קשורים להתערבות האדם, ואז יש פתאום התמוטטות היוצרת בולען, ונשאלת השאלה האם יש תיאום מלא ופיקוח מקצועי בין כל הגורמים, והאם יש גורם אחראי שמבקר עבודות רבות הנעשות במקביל באותו השטח. מקרה שאפשר לבחון כדוגמה הוא רחוב איינשטיין בתל אביב, בין רחוב טאגור לרחוב בארט. במקטע הקצרצר הזה נבנים במקביל שלושה פרויקטים מסיביים של התחדשות עירונית ונוסף על כך עבודות הרכבת הקלה. בחורף שעבר נפער בולען בדיוק במעבר בין הפרויקטים, ונפלה לתוכו מונית. סביר להניח שזאת דוגמה מצוינת לעומס חריג על תשתיות בנקודה מסוימת. נוסיף לכך את העובדה שזה קרה בימי גשמים בחורף ואפשר לומר בזהירות שהבולען שנפער שם לא היה הפתעה גדולה.
כשבונים את המדינה בקצב מהיר, יש לכך השלכות. עם תכנון וביצוע נכונים בתיאום בין כל הגורמים הפועלים באזור, לא אמורים להיפער בולענים בסמוך לאתרי בנייה. אלו מקרים שקורים בכל העולם וניקח לדוגמה את ניו יורק, שבה העירייה נקטה בשינוי חקיקה". לאניאדו מרחיבה בנושא זה ומסבירה: "עקב קריסת בניין, עיריית ניו יורק אישרה כבר לפני עשרות שנים חקיקה המחייבת לבדוק את מצבם הפיזי של בניינים בני שש קומות ומעלה בעיר בכל חמש שנים.
החקיקה מחייבת השכרת מהנדס בניין המחויב להגיש דו"ח, המציין מה הליקויים ומה נדרש לעשות כדי לתקנם ולמנוע פגיעה בתושבים ובעוברי אורח. המחוקק אף דורש שהכסף הנגבה לניהול הבניין, יהיה נזיל וזמין עבור טיפול בליקויים, זאת למקרה שבו יש צורך בתיקון מיידי. טוב יהיה אם נלמד מדוגמה זו ויותר מכך אם נלמד מהדוגמה לתיקון החקיקה בניו יורק כדי שנימנע מבולענים וקריסות בניינים בקצב מדאיג בעתיד".
ברוב המקרים אנחנו אשמים / אורי חודי
יובל לוריג, סמנכ"ל מחקר ופיתוח בחברת הטק הישראלית ASTERRA, המתמחה בזיהוי סוגי לחות תת־קרקעית ומניעת קריסות קרקע, מסביר על בולענים ועל הסיבות להיווצרותם: "בולען הוא בור שנפער בתת־הקרקע וגורם לקריסת פני הקרקע. היווצרות הבולען מתרחשת בעקבות המסת שכבות או סחיפה בתת־הקרקע. המנגנונים להיווצרות יכולים להיות טבעיים ומלאכותיים".
לוריג מסביר על סוגי הבולענים השונים הקיימים: "בין סוגי הבולענים הנפוצים ניתן למצוא את בולעני המלח - שנוצרו מהמסת שכבות מלח על ידי מי תהום מתוקים, שמפלסם עלה בעקבות ירידת מפלס ים המלח. המסה גורמת לקריסת קרקע וככל הנראה, היקף הבולענים הגדול בעולם מתרחש אצלנו בסביבת ים המלח. סוג נוסף הוא בולענים קרסטיים. אלה מתרחשים בסביבות של סלעי גיר, כאשר המים ממיסים לאט את הגיר עד אשר מתרחשת קריסה. תופעה זו דומה ליצירת מערות קרסטיות, כדוגמת מערות נטיפים. סוג שלישי נפוץ הוא בולעני סחיפת קרקע. בולענים אלו מתרחשים בשכבות קרקע שבהן יש זרימה תת־קרקעית מגורם טבעי, למשל זרימה תת־קרקעית, או מגורם מלאכותי, בעקבות נזילות מצנרות או מעבודות תשתית מקומיות".
האם כל מה שמכנים בתקשורת בולען זה באמת בולען?
"ברוב המקרים אכן מדובר בבורות בולען, שנוצרו מסחיפת קרקע שמקורה בתשתיות אדם. כלומר מדובר בבולענים מלאכותיים".
האם יש אזורים יותר מועדים לפורענות?
"כן, אזורים שבהם יש שינוי של תנאי הסביבה ומי התהום בתת־הקרקע אשר מפרים את האיזון. למשל אזור ים המלח, אשר מושפע מירידת מפלס הים, או אזור המרכז, אשר קיימים בו מי תהום גבוהים, ובעקבות עבודות תשתית לרכבת הקלה או לחפירת מגדלים מתבצעת השפלת (הורדת מפלס) מי תהום. מובן שגם לתנאי הקרקע והגיאולוגיה ישנה השפעה על הסיכון".
על השאלה האם יש סיכוי לעוד הרבה בולענים בתקופה הקרובה, והאם ניתן לזהות את מקומם עוד טרם קריסת הקרקע, משיב לוריג: "הפיתוח המואץ והאורבניזציה בישראל ובעולם רק יגדילו את הסיכוי להיווצרות קריסות קרקע כתוצאה מבולענים. זאת בשל האיזונים בתנאי הקרקע, אשר מופרים כדי לאפשר את ההתפתחות. ניתן להעריך סיכונים על ידי ניתוח תנאי סביבת תת־הקרקע מבחינת מי תהום, סוגי קרקעות לעומק וסוגי גיאולוגיות שונות. במהלך ביצוע העבודות ניתן לנתר את האזורים בטכנולוגיות השונות על מנת לראות שינוי, כגון גובה פני הקרקע וגם שינוי בתנאי הלחות בתת־הקרקע".
הכתובת כבר נפלה לבולען
נקודה למחשבה: אורי חודי , עורך ידיעות הנדל"ן
"תל אביב בנויה ברובה על חול". הבולען שנפער בנתיבי איילון, ליד מגדלי עזריאלי כמו כולם, גם אני עקבתי אחר הפרסומים בתקשורת על הבולענים שנפערו במקומות שונים בתקופה האחרונה. במהלך העבודה על הכתבה ושיחות עם אנשי מקצוע הבנתי באופן חד־משמעי, שלא מדובר בתופעת טבע, אלא במקרים שמקורם החל בקריסה של תשתית שנגרמת מבלאי טבעי במקרה הטוב, ועד לרשלנות של גורמים שונים במקרה הרע. כשרואים את הדברים בטלוויזיה או קוראים עליהם בעיתון – מתייחסים לזה ממרחק מסוים, אבל כשזה קורה לך ליד הבית, ההתייחסות היא אחרת. באחד מימי החמישי האחרונים נפער בור מטריד בהמשך הרחוב שבו אני מתגורר, בין שני מבנים. האחד עובר תהליך התחדשות עירונית והשני הוא בניין מגורים שנבנה לפני כ־ 25 שנה. כשרואים את כמות כוחות החילוץ שזרמו לרחוב, את התגובה הבהולה של העירייה, מכבי האש, מד"א, מהנדסים, חברות בנייה ומה לא – מבינים שזו מציאות מסוכנת ואסור לתת לה להימשך. דיירי שני המבנים פונו, ובמשך כ־ 24 שעות הוזרם בטון לתוך החור. הרחוב נחסם, אין בא ואין הולך. בעצם התקשורת באה והלכה. ואז התקבלה ההחלטה שנגמר האירוע. הבטון כיסה את הבור, הרחוב נפתח, הדיירים חזרו לבתיהם, והתקשורת חזרה לטפל במשהו אחר. חזרה לשגרה. וזו בדיוק הבעיה. הזיכרון הקצר הזה מסוכן, ואסור להשלים עם התופעה הזו. לא יכול להיות שעבודות באתרי בנייה מעלות אף חשש קטן ביותר ליציבות מבנה סמוך. איפה הפיקוח? איפה הבדיקות שעבודות נעשות כנדרש? מי אחראי?
הבולענים בים מלח הם תופעת טבע, ואילו רוב ה'בולענים' האחרים הם לא אירוע שצריך לקרות. כדאי שמישהו יתעורר כבר היום, כל עוד יש לנו מזל. הכתובת לא על הקיר.
