כשנדב נאמן פגש לראשונה את תומר גולדברג, זה היה בבר-מסעדה "זואה" לפני 20 שנה וזה לא היה מפגש שהחמיא לו. גולדברג היה אז הבעלים של הבר ב"בית ציוני אמריקה" בתל-אביב, ונאמן הגיע מחיפה וחיפש עבודה. כשגולדברג שאל אותו אם הוא יודע לעבוד כברמן, הוא ענה שכן למרות שלא היה לו מושג.
"אז חיפשו עובדים בענף, לא כמו היום שיקבלו גם מלצר בלי ידיים. אז המצאתי שאני ברמן והסתכלתי מה עושים", מספר נאמן. "הוא היה העובד הכי גרוע שלי", אומר גולדברג. ונאמן מסכם: "נשארתי שם שנתיים ונותרנו חברים, והוא הפך למנטור שלי. מאז פתחתי את מסעדת 'סטריטס' בקינג ג'ורג' עם שני שותפים, והיום לשנינו יש כמה בתי עסק, כולל שותפות ב'טימוטי'. עכשיו החלטנו לחבור למיזם משותף".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
המיזם הזה הוא Picks: מנות באיכות גבוהה לחימום במיקרוגל, בתנור או בטוסטר אובן בהשראת מנות של מסעדות-שף, בתי קפה וגלידריות נחשבות בתל-אביב כמו "מאנטה ריי", "אמורה מיו", "אריא", "דלידה", "קצבייה בשינקין" של אהרוני ו"חוות צוק".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כרגע המותג נמכר בחמישה סניפים תל-אביביים של רשת AM:PM, שגם השקיעה במיזם. ההשקעה הכוללת בפרויקט, אגב, מגיעה ליותר מ-2 מיליון שקל. בשבוע הבא יתווספו עוד סניפים. בהמשך הוא יגיע לכל סניפי הרשת בתל-אביב, ואז להרצליה, רמת-גן וגבעתיים.
המיתוג נראה כאילו הוא נועד לתל-אביביים מעודכנים: הרבה "ניים דרופינג" של מסעדות-שף שלמעשה מקבלות שטח פרסום חינם ברשת AM:PM על גבי אריזות מעוצבות של מנות, ממרחים, סלטים, גלידות, פסטות קפואות ופולי קפה לטחינה ביתית.
גולדברג (48), במקור מהרצליה, נשוי פלוס 3 וגר באבן יהודה, הוא יזם בנשמתו. לפני 15 שנה הקים את השלוחה של רשת "סבון" באיטליה, פתח 14 סניפים, ומכר את העסק. בהמשך הוא פתח את "קפה הורקונוס" (היום הוא נקרא "טימוטי", ובקרוב ייפתח גם סניף נוסף) והפך לבעלים של "אייזיק" - בר-מסעדה באבן יהודה. לצד הניהול, הוא גם משמש כיועץ ליזמים בתחום המסעדנות ובתחומי הריטייל והטכנולוגיה.
שותפו נאמן (42), נשוי פלוס 2, הוא בעליהם של בתי הקפה "סטריטס", "וינונה פוראבר" ו"טימוטי", ושל הברים "ג'ין קלאב denim" ו"גולדן בוריטו". בנוסף, הוא הוא מחזיק בבעלותו חברה לייעוץ עסקי ומרצה בקורסים לניהול.
Picks, המיזם החדש של השניים, נולד אחרי שגולדברג היה אמור לקבל את הזיכיון לרשת המשקפיים "קרולינה למקה" באיטליה, אבל בחסות הקורונה העניין כולו בוטל ("עמדתי לטוס למילאנו, ובאותו שבוע פרצה הקורונה וזה ירד מהפרק"). לדבריו, "הרעיון ל-Picks הגיע מהסיבובים שלי בעולם, בעיקר באיטליה וביפן, שם אוכל מוכן לחימום מהיר זה דבר נפוץ ולא מאוד יקר. המטרה שלנו היא להציע אוכל מוכן במיקרו ברמה שלא קיימת בארץ, כזה שייצא טעים יותר אפילו מאוכל מוכן שמחממים בסיר או בתנור".
הם חברו לשף ברק אהרוני, שעד לפני שנה עבד במסעדת "אלנה" שבמלון "נורמן" בתל-אביב, וכעת עובד על פרויקט קולינרי חדש שיפעל במתחם המסחרי בצומת מעריב, כשזה ייפתח כמובן.
"הצלחנו לגייס 18 מסעדות, ויחד איתן פיתחנו מנות. מצאנו מטבח מייצר באזור התעשייה ברעם, וברק (אהרוני - מ"ק) מגיע לשם פעם בשבוע יחד עם הצוות שלו, והם מבשלים את המנות בעזרת חומרי הגלם שהמסעדה בחרה. כשהמנה מוכנה אורזים אותה בוואקום וכך הכול נשמר טרי", אומר גולדברג.
יש במוצרים חומרי E למיניהם?
גולדברג: "יש חומרי E במנות כמו זו שמכילה חלב קוקוס, כי בחלב קוקוס יש את החומר הזה. המסעדה היא זאת שמנהלת את המנה וחתומה עליה, והמנה גם קרויה על שמה.
''לפעמים צריך להתפשר. למשל אנשי 'ה'תאילנדית בסמטת הר סיני' הסכימו שנכין את מנת ה'פאד קפאו' שלהם (מנת אורז עם בשר טחון ובזיליקום תאילנדי), אבל הם משתמשים באורז ובבשר לא כשרים, ואנחנו כשרים. והם לא היחידים, הרבה מסעדות משתמשות בבשר לא כשר. אז חיפשנו לא מעט ובסוף מצאנו אורז ובשר כשרים עם טעם ומרקם דומים לאלו שמשתמשים בהם במסעדה. אגב, מה ששכנע אותם בסוף להשתתף בפרויקט היה דווקא זה שהם ראו שבתאילנד מוכרים אחלה 'פאד קפאו' מצונן בסופר".
יש לך עוד דוגמה?
"'חוות צוק' היו סקפטיים לגבי ההשתתפות בפרויקט כי הם משתמשים בבשר לא כשר מרמת הגולן, אבל בסוף הם הסכימו שנשתמש בבשר אחר ואפילו הופתעו לטובה מהתוצאה הסופית. עשינו איתם 30 ניסויים עד שהם אישרו את מנת הכבד הקצוץ, ולאחרונה גם התחלנו לייצר איתם ליין נקניקיות. בסוף כל מי שהתחיל איתנו נשאר".
נאמן: "המסעדה לא הייתה חותמת על המוצר אם הוא לא היה טוב מבחינתה. וחשוב להבין: אלה לא מנות של המסעדה, אלא מנות ברוח המסעדה. זאת לא מנה מקבילה למנה של המסעדה, ולא תחליף למסעדה".
אהרוני: "חלק מהמנות הן פיתוח שלנו ולא אחד לאחד מנה ממסעדה. יש גם פריטים משלימים שהם לא משום מסעדה, כמו תפוחי אדמה אפויים למשל".
כשאני מזמינה מנה מוכרת אני עלולה להתאכזב שהיא לא כמו במסעדה.
גולדברג: "כולן בהשראת ובאישור המסעדה. גם בוולט, כשאת מזמינה מנה, היא לא אחד לאחד. היא עומדת, היא מחכה, זה לא אותו מוצר. אנחנו אוהבים את מה שאנחנו עושים, והכרס הזאת שלי (מצביע על כרס לא קיימת - מ"ק) נוצרה אחרי שאכלנו ואכלנו כדי שהמנות יהיו טעימות. פיתחנו 50 מנות בשנתיים, והשקענו מאוד בעיצוב ובמיתוג".
המסעדות מקבלות אחוז מסוים?
"ודאי, הן שותפות".
גם להפסד?
"לא, הן שותפות לרווח בלבד. יש פה משהו שמעולם לא נעשה בארץ ואני גם לא יודע אם הוא קיים בעולם. כיוון שאנחנו מנהלים בתי קפה ומסעדות הרבה זמן, כולם סמכו עלינו ובגלל זה הלכו איתנו".
האחרונה שיצאה במהלך גדול של מזון למיקרו הייתה שטראוס עם המותג דלישס. זה לא ממש הצליח.
גולדברג: "זה היה מזון קפוא ותעשייתי. שלנו מצונן ומשתדל להיות כמה שפחות תעשייתי".
ומה עם כל עליות המחירים של חומרי הגלם והשינוע? זה קרה רגע לפני שיצאתם לשוק.
"זה בהחלט השפיע וגרם לכך שגם התוכנית העסקית וגם המספרים השתנו. אנחנו משתדלים להיות נגישים במחיר כמה שאפשר, אבל החלטנו שאנחנו לא פוגעים במוצר כך שקשה לנו לא להיות מושפעים מעליות המחירים. גם במסעדות ובבתי הקפה שלנו המחירים משתנים מדי יום".
נאמן: "מעבר לזה שאיכות המוצר צריכה להיות טובה, בסוף את רוצה לשלם סכום הגיוני על מה שאת אוכלת".
גולדברג: "בתחילת הפרויקט ק"ג סלמון עלה לנו 50 שקל. היום הוא עולה 140 שקל. הכול עלה - השינוע, ההובלה, הציוד".
מאיפה הרעיונות?
"מהראש ומההיכרות שלנו עם השוק. הלכנו לגלידה בוז'ה ואמרנו: 'בואו נפתח גלידות על בסיס מנות של מסעדות בעיר. ניקח את 'המלבייה' ונעשה גלידת מלבי. נלך ל'נונונו' של גמזו ונעשה גלידה שמבוססת על עוגת יום ההולדת שלו. הלכנו לקצבייה של אהרוני ואמרנו - בואו נעשה נתחים של בשר. פיתחנו גם ליין של פסטות ברמה גבוהה: ניוקי ורביולי שאין מוצר מדף שדומה להם בסופר. עכשיו אנחנו מתעסקים בפיתוחים של מרקים לחורף.
"באג'נדה שלנו אנחנו מסעדה בתוך הסופר. וכמו שמסעדה מחליפה את התפריט שלה בהתאם לעונות השנה ולטרנדים קולינריים, ככה גם אנחנו פועלים. בעתיד גם נפתח ליין מוצרים שלנו, כמו שחברת 'רידיפיין מיט' (חברת פוד-טק מקומית המייצרת תחליפי בשר מהצומח - מ"ק) מייצרת".
באיזה מפעלים אתם מייצרים את המנות?
"יש לנו חמישה מפעלים: מפעל למנות, מפעל גלידה, מפעל פסטה, מפעל בשר ומפעל קפה".
נאמן: "אחרי שבדקנו את חמשת השחקנים הנוספים בשוק, החלטנו לבחור במפעל שמוכן לעשות שימוש בחומרי הגלם שלנו ולא רק במה שהוא רגיל להשתמש".
פנו אליכם מרשתות נוספות?
"עוד לא. AM:PM אחלה פרטנרים, אבל כמובן שבסופו של דבר אנחנו רוצים להתרחב לכל הארץ".
כלומר לרשתות כמו שופרסל ורמי לוי?
גולדברג: "לא יודע לומר לך שם של רשת. באג'נדה שלי אני רוצה להגיע לכל בית שיש בו מיקרו".
נאמן: "ולמגדלי משרדים".
שם יש לכם תחרות עם טייק אוויי.
"זה הרבה יותר זמין וזול מטייק אווי. מנה מוולט במשלוח יכולה להגיע ל-90-70 שקלים, לא כולל טיפ. הרבה יותר יקר מהמנות שלנו".
בכמה המנה שנמכרת אצלכם זולה יותר מאשר במסעדה?
גולדברג: "בחצי מחיר. אצלנו אפשר לרכוש ארוחה למשפחה ב-120 שקל. כמובן שיש מנות יותר יקרות כמו דג סלמון, למשל. בחרנו בסלמון של 'מאנטה ריי' וזאת המנה הכי פחות כלכלית שלנו, אבל השארנו אותה כי המבחר והחוויה הקולינרית חשובים לנו ואנחנו נלחמים לאזן ביניהם לבין המחיר, עם אפס הנחות מבחינת המוצר. יש לנו הרבה מנהלים ותווי תקן, וגם בעלי המסעדות עצמם מתקשרים כשצריך ומעירים על דברים שמפריעים להם במוצר, כמו למשל פחות מדי מלח וכדומה. לפעמים המוצר משתנה משבוע לשבוע".
יש מחסור במקום על מדפי הסופר ויש סלקציה אכזרית: מה שלא נמכר טוב עף.
נאמן: "כרגע נראה שהכול נמכר. זה שוק לא פשוט, אנחנו יודעים את זה למרות שאנחנו מגיעים מעולם אחר - ולומדים איך להתמודד עם זה. גם במפעל לייצור המנות בהתחלה לא ידעו איך לעבוד עם חומרי-גלם כמו למון גראס ובזיליקום תאילנדי, אבל עם הזמן הם למדו להשתמש בהם".
מחירי המנות של Picks גבוהים יחסית למוצר מזון מוכן שנועד לחימום במיקרוגל במשקל של עד 500 גרם. כך למשל, שניצלוני עוף עולים 38 שקלים ומחירה של מנת פלפל ממולא הוא 28 שקלים. לעומת זאת, יש מנות המתומחרות במחיר נמוך יחסית לחומרי הגלם מהן הן מיוצרות, כמו למשל פילה סלמון ואטריות אורז של "מאנטה ריי". ואולם, גם במקרה הזה המחיר אומנם נמוך יחסית למנת סלמון במסעדה, אבל גבוה ביחס לגודל המנה.
מנת אורז ירקות של "דה סטריטס" נמכרת אצל Picks ב-25 שקלים, מחיר סביר לעומת אותה מנה המוזמנת דרך אפליקציית וולט. פלפל ממולא צמחוני של "המטבחון" מתומחר בסכום גבוה יותר לעומת המנה הנמכרת במסעדה (28 שקלים לעומת 26 שקלים), אבל יש לציין כי המנה של Picks מכילה בורגול ועדשים, ולא אורז.
4 צפייה בגלריה
מנות Picks. בחלק מהמוצרים יש חומרים מייצבים ומשמרים וכמויות נתרן גבוהות
(צילום: רן בירן)
האם אלו באמת מנות ממסעדות?
ובכן, לא תמיד. את פילה הסלמון לצד אטריות האורז של "מאנטה ריי" לא מצאנו כלל בתפריט שלה כפי שהוא מוצג באינטרנט. כך גם את מנת האורז של "הסטריטס" ואת מנת העדשים של ה"סון".
האם הרכיבים באמת לא תעשייתיים?
לא כולם. חלק מהמנות מכילות חומרים מייצבים ומשמרים וכן כמויות נתרן גבוהות.
ואיך הטעם?
טעים. בסוף מדובר באוכל תעשייתי למיקרו, וצריך גם להתייחס אליו ככזה שטעים במגבלות המיקרו. בהשוואה למזון תעשייתי אחר כמו שניצלונים, טבעול, מזון מוכן של שופרסל ושאר המתחרים, לעתים קרובות המנות של Picks טעימות יותר ובמקרים מסוימים גם מתוחכמות יותר.
מצד שני, קשה שלא להבחין בהבדל בטעם בין המנות המוכנות לאלו המקוריות המוגשות במסעדות. למשל, מנת פאד קפאו ואורז של "התאילנדית בסמטת הר סיני" הייתה לנו טעימה מאוד במיקרו. למחרת הזמנו אותה מהמסעדה, וזאת בהחלט לא אותה מנה; במקום רוטב צדפות כמו במקור, מנת המיקרו כוללת מיצוי דג אנשובי ויש בה מחזקי טעם, חומר משמר ומונוסודיום גלוטמט. עוד דוגמה היא מנת הפלפל הממולא של "המטבחון"; אבל פה במפתיע הרוטב של מנת המיקרו היה דווקא טעים יותר מהמנה במסעדה, אולי כי היה עז יותר ובעל מליחות ומתיקות קלה.
את מנת הכבד הקצוץ של "חוות צוק" לא הצלחנו להזמין מהמסעדה, אבל המנה התעשייתית טעימה מאוד, למרות המתקתקות שבה, ולחלוטין מצדיקה את המחיר. במקרה של פסטה בולונז של "אמורה מיו", המנה שהזמנו מהמסעדה דרך וולט הייתה גם טעימה יותר וגם בכמות גדולה יותר מזו הקנויה, אבל לצד זה היא גם יקרה יותר. הילדים שטעמו את הפסטה בגרסת המיקרו דווקא אהבו אותה.
פורסם לראשונה: 07:51, 12.08.22
