בואו נדבר על ערבות הדדית, על סובלנות, הכלה ואהבת חינם. מזה שנה וחצי אנחנו חווים מציאות משתנה, חוסר יציבות והרבה אתגרים. זה נכון לכולנו, אבל זה נכון שבעתיים לאנשים עם מוגבלות, ויש יותר ממיליון כאלה שחיים וחיות בישראל. לצערי, קולם וקולן לא נשמע כמעט.
אנחנו נמצאים בסבב הרביעי של הקורונה. וברור שמה שהיה תקף לסבבים הקודמים, לא תקף כעת. חוץ מדבר אחד: ציבורים שונים בישראל נזנחים, השאיפות והחלומות שלהם נשארו ב"הולד", ולמעשה כל עולמם מחויב להיות מושבת.
עוד לפני הקורונה, 52% מהאנשים עם מוגבלות חמורה בגיל 64-25 לא עבדו, לעומת 17% בשאר האוכלוסייה. הם הראשונים והראשונות שהוצאו לחל"ת או פוטרו. הם גם האחרונים שיוחזרו לעבודה.
ממחקרים שנערכו, מעסיקים הוציאו לחל"ת עובדים ועובדות עם מוגבלות פי 3.8 יותר מעובדים בלי מוגבלות: 11% מהעובדים הוצאו לחל"ת, לעומת 40% מהעובדים עם מוגבלות.
אנשים עם מוגבלות לא מצליחים להשתלב בשוק העבודה בגלל סטיגמות ודעות קדומות שיש כלפיהם ובעיקר בגלל חסמים שחוקי המדינה מטילים עליהם.
15% מאוכלוסיית ישראל מעל גיל 20 מתמודדים עם מוגבלות תפקודית חמורה. האנשים האלה שווים ושוות המון כסף לכלכלה הישראלית. מבקר המדינה קבע שהמשק מפסיד כתוצאה מאבטלה של אנשים עם מוגבלות 5 מיליארד שקל בשנה.
בסבבי הקורונה הקודמים, אפשרו לעובדות ועובדים עם מוגבלות להיות בחל"ת ולקבל דמי אבטלה, וכך לשמור על רמת חיים סבירה. בסבב הנוכחי זה כבר לא קיים.
לכן אלה מהם שנמצאות ונמצאים בקבוצות סיכון בגלל מוגבלותם (למשל: סכרת, סרטן, ניוון שרירים, מחלות ריאות ועוד) ולא יכולים להתייצב פיזית במקומות העבודה - למעשה עומדים בפני סכנת פיטורים, או סכנת חיים!
אז בסבב הנוכחי נראה שאין למי שיש לו או לה מוגבלות כרונית שיקול דעת, חוץ מאשר לבחור בין רע לרע יותר, ותקווה לנס.
אני מבין את המעסיקים, ומצד שני יודע שאסור להם, גם בשם הערבות ההדדית, האחריות החברתית להפקיר את העובדות והעובדים עם מוגבלות שלא מאפשרת להם להגיע לעבודה.
אני בטוח שהמשפחות המיוחדות, אלה שיש להן בן או בת עם מוגבלות - יידעו להוקיר תודה לעסקים שישמרו על עובדיהם המתקשים יותר בריאותית בימים מאתגרים אלה.
אנחנו, המשפחות המיוחדות, נשמח להיות לקוחות של עסקים ששומרים על החברים המיוחדים והמיוחדות בחברה הישראלית. זה הזמן של החברה הישראלית לפעול!
אני קורא למיליון המשפחות המיוחדות בישראל לקנות, להיות לקוחות, להשתמש בשירותיהם של חברות וארגונים שמעסיקים עובדים עם מוגבלות.
דווקא עכשיו! דווקא כשקשה יותר ומאתגר יותר! בואו נתגמל את החברות האלה!
חובתנו לדאוג לכלכלה הישראלית, חובתנו לשמור על החולייה החלשה שלנו, חובתנו לפעול בערכיות ומתוך ערבות הדדית!
מוכרות לכם בוודאי מילות השיר:
"אילו ציפורים אשר עפות מעל הים
אילו ציפורים היו דוברות כבני אדם
אלו סיפורים היו ודאי לציפורים"...
אז תחשבו שהשי הזה לא נכתב על ציפורים, אלא על אנשים עם מוגבלות. אלה שלא יכולים ויכולות לדבר, שקולם לא נשמע, השקופות והשקופים, אלא שלא סופרים אותם.
אורן הלמןתפקידנו, כחברה, להשמיע את קולם, להיאבק על מעמדם, להיאבק את מאבקם!
אז בואו נמנע תרחיש קשה, ונאפשר לכולם ולכולן למזער את הנזקים.
בייחוד לאוכלוסיות המיוחדות, שהוכיחו שעם קצת עזרה השמים הם בהחלט גבול שאפשרי לעבור אותו.
