"את כותבת נטעלי עם ע', נכון?", פותחת נטעלי איזנברג את הריאיון בשאלה.
בוודאי. למה?
"כי הרבה טועים וכותבים נטלי, וחשוב לי שיקראו ויכתבו נכון".
ובאשר לשם המשפחה, שואלים אותך אם יש לך קשר למשפחת שאול איזנברג הידועה?
"בוודאי. ואין", היא צוחקת. "אני ממשפחת איזנברג הנכונה, לאו דווקא הידועה. משפחה נכונה זה לא אם יש לה כסף או אין".
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
איזנברג היא המנכ"לית של רשת קיו (Q) - לוקחים הולכים, רשת המיני-סופרים ללא קופה, שנמצאת בבעלות משותפת של בן זוגה בחמש וחצי השנים האחרונות, איש העסקים אבי כץ (מייסד קופיקס), ורמי לוי. "אפשר לשאול אותי מה שרוצים. אני מדברת פתוח ועל הכל", היא מגדירה מראש את ה'אין גבולות' של השיח, ועומדת בהצהרתה.
"לא ממש התחשק לי לעשות עסקים עם אבי אבל הנה זה מצליח"
נזכיר, כץ היה ממקימי קרן הגשמה, קרן ההשקעות, שהיקף נכסיה מוערך כיום בכ-8 מיליארד שקל. ב-2018 הוגשה תובענה ייצוגית נגד הקרן בשל תשואות נמוכות ומשך השקעה החורג מהמובטח, וב-2019 פתחה הרשות לניירות ערך בחקירה נגד הקרן בחשד להטעיית משקיעים. בסוף אותה שנה נמכרה השליטה בחברה לשלושה משקיעים, יוג'ין מנדלוביץ, מוטי פלד ואליהו קנפלר, שקנו 50.08% מהחברה תמורת 45 מיליון שקל. לפי ההסכם, ימשיכו המייסדים, כץ, שמש ורוזנברג, בפעילותם בחברה במשך ארבע שנים לפחות. כך שנכון לעכשיו, קופיקס אינה עוד בבעלותו של כץ, גם השליטה בקרן הגשמה אינה בידיו.
בשנים האלו, כשאתם יחד, קרו כמה משברים לאבי תוך כדי תנועה. אם מדובר בעובדה, שהוא הצהיר על עליית המחירים בקופיקס וחזר בו, והחקירה נגד קרן הגשמה. הרבה מאוד משקיעים כעסו עליו, וטענו שאיבדו הרבה כסף בגללו. הוא בעצמו אמר לאחרונה בריאיון, שהוא לא ישן בלילה בגלל זה. את ישנה טוב עם האירועים האלו?
"תראי", היא לא חושבת לרגע לפני שהיא משיבה. "אני יודעת עם מי אני חיה בבית. אמנם, אני מכורה לעיתונים ולתקשורת בכלל, ולהגיד שכיף לקרוא את זה ככותרת בעיתון? בוודאי שלא. אבל האם חמש דקות אחרי אני עוד זוכרת מה היה כתוב? גם לא. כי אני יודעת מי זה אבי. אני לא קשורה לקרן הגשמה וגם לא לקופיקס, אין לנו יותר מניות בקופיקס היום. אז כן, יש קבוצות משקיעים שתובעות ואני לא מתרגשת מזה, כי אני מבינה את המשמעויות של זה. אני עצמי משקיעה בבורסה, אני יכולה לבוא בטענות כי מניה צונחת, או לבוא בטענות לברקזיט בלונדון? בעיקרון, התביעות היו מינוריות. אגב בקופיקס היום אנחנו כבר לא שותפים, והיא שווה מעל 200 מיליון שקל ונסחרת, ויש לה 300 סניפים ברוסיה. כך שלשם הדיוק: קופיקס היא לא כישלון, זו הצלחה. ולא לשכוח, אבי הביא למהפכה לטובת הצרכנים בארץ".
בהתחשב במצבה של קופיקס היום, אבי מצטער שהוא מכר אותה?
"לא, למרות שאם היינו יוצאים ממנה היום, העסקה הייתה הרבה יותר טובה לנו. רצינו ללכת לדבר הבא והלכנו, אם כשמדובר ברשת היהלומים, ואם ברשת קיו".
את ואבי גם בני זוג, וגם עובדים יחד ברשת קיו. זה לא עלול להיות מתכון לפיצוץ?
"באופן כללי אני מאמינה שצריך להפריד בין עסקים ליחסים, אבל לא במקרה שלנו. אצלנו, מהרגע שהכרנו, היה ברור שאני בשלי והוא בשלו. הוא היה אז בקופיקס ועם קרן הגשמה, ואני סמנכ"לית במטבחי רגבה. מודה, שכשהוחלט להקים את קיו, לא נכנסתי לעסק ממש ברצון, בדיוק מהסיבה הזו, שלא ממש התחשק לי לעשות עסקים עם אבי. אני לא מאמינה במתכון הזה, מה גם שניסיון העבר שלי בתחום לא הוכיח את עצמו. עבדתי ביחד עם האקס שלי, וזו הייתה אחת הסיבות לפיצוץ הנישואין שלנו. אלא שהגדולה של אבי היא להגיע עם רעיון, לראות שהוא מיושם ואז לשחרר. נכנסתי לעסק הזה, שהיה בו משהו חדשני ומאתגר, והנה, זה מצליח".
ביולי האחרון השיקו כץ ולוי את קיו - לוקחים הולכים, החנות האוטונומית הראשונה בישראל של רשת מיני-סופרים. על פיתוח הטכנולוגיה חתומה חברת הסטארט-אפ הישראלית סייב-אורג של היזם ארז גור. "אלו סופרים, שמציעים ללקוחות קנייה בטכנולוגיה פשוטה", מסבירה איזנברג. "הלקוח נרשם חד פעמית באמצעות מערכת זיהוי ביומטרית של טביעת אצבע, שמשמשת לפתיחת הארונות ולקיחה או החזרת מוצרים למדף. בסיום התהליך, מחויב הלקוח רק על הפריטים שאסף".
"גדלתי בחברה שבה כולם אנשי עסקים"
נכון להיום, חנות הדגל נמצאת ברוטשילד בת"א, ויש עוד שתי חנויות, שמשתמשות בטכנולוגיה. כץ ולוי אמרו בעת ההשקה, שמערכת הניהול החדשנית מוזילה את עלויות התפעול, ובעקבות זה מופחת גם המחיר לצרכן. "אכן כך, וזו פריצת דרך בעולם הקמעונאות", מדגישה איזנברג. "הצפי שלנו הוא לפתיחת 100 סניפים בתוך שנה. חלקם יהיו רק סניפי פארם, חלקם סניפים של בתי טבע, הכול בהתאם לאזור ולדרישה. אנחנו נמצאים בימים אלו במו"מ ובחתימות חוזים על כמה לוקיישנים, שאנחנו נתפעל אותם, בארץ ובעולם, במזרח אירופה ובדרום אמריקה. כרגע אני עדיין מקימה בעצמי את החנויות, אבל בקרוב מאוד נמכור רק את הטכנולוגיה, וזכיינים יקימו את החנויות".
את חושבת שאם לא היית עם אבי, גם היו פותחים לך דלתות, והיית מצליחה באותה מידה? גם אז היית מנכ"לית קיו?
"נכון שהשם של אבי פותח דלתות בעולם, אבל אחרי שהדלת נפתחת, צריך לדעת מה לעשות, ואני יודעת. אני מגיעה לעסק הזה ובכלל ממקום מאוד בטוח. גדלתי בבית יזמי, של אבא שניהל עסק לרהיטים, שבשיא שלו החזיק מעל 140 עובדים, ואני עבדתי בו. גדלתי בחברה שבה כולם אנשי עסקים, ואבי הוא עוד איש עסקים מתוך מאות שאני מכירה, מאין סוף אנשים מצליחנים. אבל", היא מדגישה, "אבי כץ הוא אבי כץ. בנוסף, יש לנו שותף: רמי לוי, שאומר בגלוי שהוא נכנס לעסק כי אני נמצאת בו. יכולתי להרוויח הרבה יותר בעסק הנדל"ן שלי, שהתחלתי בו שנה לפני קיו, ואני שמחה על ההחלטה שלי".
10 צפייה בגלריה
"השם שלך אבי פותח דלתות. אבל אחרי שנכנסים, צריך לדעת מה לעשות. ואני יודעת" נטעלי איזנברג
(צילום: איציק בירן)
"הייתי האחרונה שראתה את רבין כשהוא יצא מהמשרד לפני הרצח"
היא גדלה ברמת השרון. "אני חצי עיראקית וחצי גרמניה", היא מצהירה. "מהצד העיראקי לקחתי את המספרים. את יודעת, הרבה מהם רואי חשבון. מהצד הגרמני לקחתי את היכולות להתנהל בסדר ובייקיות". סיימה מגמה ריאלית בתיכון, ושירתה כחיילת מושאלת בלשכת ראש הממשלה, בתקופתו של יצחק רבין ז"ל. "התגייסתי ב-1994 ושימשתי המזכירה האישית של דני יתום, שהיה אז המזכיר הצבאי של רבין, ומזכירה מחליפה של רבין עצמו בשעות שהמזכירה האזרחית שלו לא עבדה".
10 צפייה בגלריה
"דוד עברי נכנס ואמר: 'הסיפור נגמר'. זו הייתה עבורי טראומה גדולה". יצחק רבין ונטעלי איזנברג
(צילום: דו"צ)
שנה לאחר שהתגייסת, ב-1995, רבין נרצח.
"הייתי האחרונה שראתה אותו, כשהוא יצא מהמשרד ביום שישי, לפני הרצח. גרתי קרוב ללשכה, ואני זוכרת את הטלפון ההיסטרי שקיבלתי מדני יתום לטוס מיד ללשכה. התיישבתי ליד השולחן וחיכינו. היינו בטוחים שיעברו שעה–שעתיים ורבין יגיע ויכנס ישיבת ממשלה. ואז נכנס דוד עברי, שהיה אז מנכ"ל משרד הביטחון, ואמר: 'הסיפור נגמר'. זו הייתה עבורי טראומה אישית גדולה. התגייסתי ילדה טובה רמת השרון, נאיבית, והשתחררתי בת 20, מרגישה כמו בת 40, בגלל העומסים בשנים האלו. אלו היו שנים של פיגועים, ריכזתי נתונים על הרוגים ופצועים, הייתי קמה בלילות עם סיוטים. תוך כדי מוטה גור, שהיה אז סגן שר הביטחון, התאבד ורבין נרצח. בסיכומו של דבר, היה לי שירות צבאי מדהים, ובדיעבד, הצטערתי שלא חתמתי קבע, אבל כשהגיע השחרור הרגשתי שאני חייבת לאזן ולאפס את עצמי וטסתי לשנה לדרום אמריקה".
"אני ניהלתי את העסק, בעלי היה הבק-אופיס"
לאחר שסיימה תואר ראשון בכלכלה בהצטיינות, השתלבה בעסק המשפחתי בתחום הנגרות. "הכרתי את העסק מרמת ספירת מלאי ועד רמת הניהול הבכיר. לאחר שהוחלט להתרחב לארה"ב, טסתי ללוס אנג'לס. הייתי אז בת 24, ופתחתי בבוורלי הילס עסק לארונות לפי הזמנה. הייצור היה במפעל שלנו בארץ, השיווק בארה"ב. בזמנו לא היה מוצר כזה בלוס אנג'לס. בניתי גם חדרי ארונות של 100 מ"ר, וחדרי ארונות ללקוחות, שהיו להם 1,000 זוגות נעליים".
"עבדתי מאוד קשה. חצי שנה לפני שטסתי התחתנתי עם מי שהכרתי בלימודים, ובלוס אנג'לס נולדה בתנו, מיה (חיריק ב-מ', י.ו.), היום בת 18 וקצת, עוד מעט מתגייסת. בעלי לשעבר בא איתי ללוס אנג'לס, אני ניהלתי את העסק, הוא היה הבק-אופיס. העסק התרומם להפליא, בנינו בלי הפסקה חדרי ארונות, גם בעלות של 50,000 ו-100,000 דולר לחדר ארונות".
נשמע אושר ועושר.
"זהו, שלא לגמרי. כשהייתי בחודש השמיני, נכנסתי לחנות באחד הקניונים, והרגשתי לא טוב. כשביקשתי כוס מים, השיבו לי שאי אפשר, כי זה בניגוד לנהלים. יצאתי מהחנות והתעלפתי. כשהתעוררתי, החלטתי שאמנם יש לנו כסף ועסק מצליח, אבל אני, את הבת שלי, לא אגדל בארה"ב. חזרנו לארץ, פה גם קיבלתי אומץ והתגרשתי. מיה הייתה אז בת שנה ועשרה חודשים, ואני המשכתי לנהל את העסק שם מפה. לאט לאט עייפות החומר השתלטה עליי. השעות היו הפוכות, מדי חודש טסתי לראות מה קורה עם העסק, עד שאמרתי לעצמי שדי, יש חלומות ויש חיים. לא הסכמתי להמשיך לחיות על מטוסים ולגדל כך את מיה".
10 צפייה בגלריה
"החלטתי שאמנם יש לנו כסף ועסק מצליח, אבל אני, את הבת שלי, לא אגדל בארה"ב". עם בתה מיה
(צילום: איציק בירן)
בהמשך שימשה במשך ארבע שנים סמנכ"לית השיווק של קניון הזהב בראשון לציון ולאחר מכן כסמנכ"לית קבלנים במטבחי רגבה במשך כעשור. "עזבתי, כי בסופו של יום באותו זמן, מצאתי את עצמי בעצם מנהלת סיכונים. את הכסף קיבלתי מהקבלנים ולא מהיזמים, ובגלל ריבוי פרויקטים של תמ"א וריבוי קבלני ביצוע לא מקצועיים, התחילו אצלי שאלות. לקחתי חופש מהשיווק והפכתי קבלנית. בניתי את בית חלומותיי ועוד בית ברמת השרון".
כשאיזנברג אומרת "בית חלומותיי", היא בעצם מכוונת ל"בית חלומותינו", של כץ ושלה, ושל המשפחה המורחבת של שניהם, ששת ילדיו ונכדיו, ובתה שלה. מדובר באחד הבתים המפוארים והמעוצבים ביותר ברמת השרון. "את אבי הכרתי כשעבדתי ברגבה, והלכתי לכנס נדל"ן. לא הכרתי אותו קודם, רק שמעתי שמרצה בכנס מי שהקים את רשת קופיקס, שנהגתי לקנות בה בקביעות. הקשבתי לו ונדהמתי. אם יש משהו שאבי יודע - זה לדבר".
היא עוברת לספר על ההיכרות והקשר שלהם. "הכנס היה באחד המלונות בת"א. באחת ההפסקות יצאנו למרפסת. הייתה שעת שקיעה ואלכוהול. ישבתי עם מנכ"לית רגבה, שהצביעה על אבי ואמרה: 'הנה זה מקופיקס, שהתפעלת מההרצאה שלו'. ניגשתי אליו, ואמרתי לו שאני מודה על שהקים את סופר קופיקס, ששינה לי את החיים. מהפגישה הזו צמחה אהבה ענקית, כשאחרי חצי שנה עברנו לגור ביחד. אבי יודע המון דברים. הוא האדם הכי טוב והכי מדהים שפגשתי בחיי".
ככה זה? כשזה זה, זה זה?
"ממש. לכאורה, זו מערכת יחסים, שהחלה כנגד כל הסיכויים. יש בינינו הבדל של 14 שנים, הוא אב לשישה וסבא, אני אם לבת אחת, שהייתה אז בת 13. אני חילונית רמת שרונית, שלא ראתה קידוש עד גיל 26 ב-LA, ואבי הוא מאנשי הכיפה הסרוגה. בהתחלה זה הרגיש לי כמו הרפתקה, אבל כן, כשזה זה – זה זה. תראי היום: הבת שלו ובעלה גרים אצלנו ביחידת דיור, הבת שלי איתנו, אני חברה טובה של בתו, חגית שינובר, שעומדת בראש רשת היהלומים של אבי, X LAB DIAMONDS, הבן שלו עובד אצלי בקיו, וכולנו יושבים סביב השולחן בארוחות ערב שישי. אנחנו משפחה".
ואיך התחיל הרומן עם קיו?
"אבי פגש את ארז גור, שהציג לו את הטכנולוגיה, ורק לא ידע איך לקחת אותה לשלב הבא ואבי, היזם בנשמה, זיהה את הפוטנציאל. חשבנו הרבה למי זה מיועד, איפה הטכנולוגיה הזו פותרת צורך ועונה על בעיה. הבנו שקיו יענה על צורך בעיקר במקומות שלא כלכלי לפתוח בהם חנות רגילה, והבנו את יתר היתרונות שבעסק הזה. כאמור, באותה תקופה לא בדיוק רציתי להיכנס לעסק עם אבי. זה היה לאחר שסיימתי לבנות את שני הבתים ברמת השרון, וחיפשתי מגרשים נוספים כדי לבנות עוד בתים. אבל שוכנעתי והיתר היסטוריה".
מה הלאה?
"אני אוהבת את העבודה שלי, מתרגשת ולומדת ממנה, יש לי שותף מקסים, רמי לוי, ואת הגב של אבי, שאני יכולה להתייעץ איתו בכל דבר. בארץ אנחנו כבר על המפה. עכשיו זה לצאת לעולם ולהצליח. ומבחינתי, השמיים הם הגבול".
