בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה ערעור שהגיש תושב תל אביב על החלטה של המפקחת על רישום מקרקעין בעיר, שחייבה אותו לחתום על הסכם תמ"א 38. השופטת לימור ביבי לא קיבלה את טענתו שלפיה ליקויי הראייה והקלסטרופוביה שמהם הוא סובל מחייבים שהוא יקבל דירה בקומה ראשונה, במקום בקומה השנייה כפי שקובע ההסכם.
בבניין המדובר שמונה דירות. באפריל 2018 חתמו בעלי שבע דירות על הסכם תמ"א 38 מסוג הריסה ובנייה מחדש עם חברת "גרופית הנדסה אזרחית ועבודות ציבוריות". הסרבן הוא בעלים של דירה בקומה הראשונה של הבניין (שנמצאת מעל קומת עמודים). בתביעה אצל המפקחת טענו השכנים כי התנגדותו מונעת מהם למגן את דירותיהם מפני רעידות אדמה, להוסיף להן ממ"דים וכן לזכות בכל היתרונות הנוספים הגלומים בביצוע הפרויקט.
הסרבן טען כי מטרת התביעה להלך עליו אימים תוך קיפוחו וניצול בעיותיו הרפואיות ובין היתר אובדן ראייתו. לטענתו, הוא זכאי לקבל דירת תמורה בקומה הראשונה של הבניין החדש (קרי להישאר באותה קומה בה ממוקמת דירתו), מחמת סיבות אישיות וכלכליות ובפרט לאור מצבו הבריאותי.
במאי 2022 חייבה המפקחת את הסרבן לחתום על הסכם התמ"א. היא העדיפה את זכותם של הרוב המכריע של בעלי הדירות להתגונן מפני קריסת הבניין בעת רעידת אדמה, תוך קבלת תמורות נאותות, על פני זכותו האישית. בנוגע לדרישתו לקבל דירה באותה קומה בה מצויה דירתו, הובהר כי חוות הדעת שהגיש נכתבה על ידי רופא שהעיד כי מעולם לא היה אצלו בדירה, לא ידע האם יש בה התאמות, ויתרה מכך - העיד כי הסרבן יכול להתגורר בכל קומה.
המפקחת הוסיפה שטענת המערער שלפיה הוא סובל מקלסטרופוביה המונעת ממנו שימוש במעלית, מהווה הרחבת חזית אסורה. עוד נקבע כי דרישתו להיוותר בקומה שבה מצויה דירתו אינה יכולה לעמוד גם מאחר שהיא חורגת מהשוויון בין בעלי הדירות ומתנאי ההסכם הכוללים עליית קומה.
במסגרת הערעור שהגיש למחוזי הוא טען בין היתר כי הוא סובל מקלסטרופוביה אינטנסיבית קשה של הפרעת דחק פוסט טראומטית ומשכך אינו מסוגל להיות בחללים סגורים כגון מעלית והוא התעלף בעבר כשהיה בחללים כאלה.
אבל השופטת לימור ביבי קבעה שלא נפל פגם בקביעותיה של המפקחת ואין הצדקה להתערבות. היא ציינה שעיון בעדות המומחה מטעם המערער מלמד כי הוא לא תמך בטענה שלפיה על רקע מוגבלותו הרפואית עליו להישאר בקומה הראשונה. המומחה העיד מפורשות כי דירת התמורה למערער יכולה להיות בכל קומה.
בכל הנוגע לטענת הקלסטרופוביה נקבע שמדובר בהרחבת חזית שכן הטענה לא עלתה בכתב הגנתו בפני המפקחת. זאת ועוד, הוא לא הוכיח שהוא אכן לוקה בקלסטרופוביה באמצעות חוות דעת כנדרש. בנסיבות אלה לא הוכחה מגבלה המחייבת שיקבל את דירת התמורה בקומה הראשונה דווקא.
השופטת גם לא מצאה בסיס להתערבות בקביעת המפקחת, אשר ביקרה בדירה, ולפיה אין בה התאמות מיוחדות מסיבות בריאותיות. בסיכומו של דבר היא דחתה את הערעור וחייבה את הדייר הסרבן בהוצאות בסך 15 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערער: לא צוין
• ב"כ המשיבים: עו"ד זיו גורמן, עו"ד ניל בונפיל, עו"ד דליה בן נון עשהאל
• עו"ד אדיר שמואל עוסק בתמ"א 38
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
