בית משפט השלום בירושלים קיבל לאחרונה תביעת רשלנות רפואית שהגישה צעירה נגד קופת החולים "לאומית" בטענה שעיכוב של יותר מארבע שנים באבחון מחלת הקרוהן גרם לה לנכויות פיזיות ונפשיות. השופטת מיכל הירשפלד קבעה שרופאי הקופה היו צריכים להבין שלא מדובר בהפרעת אכילה, ולכן היא תפוצה בכ-780 אלף שקל.
מאז 2009, כשהייתה בת 12, החלה התובעת להתלונן על כאבי בטן, שלשולים, הקאות וירידה בתיאבון. בתקופה זו היא סבלה גם מאנמיה וירידה דרסטית במשקל. ואולם, חרף הסממנים המעידים על מחלת קרוהן הפנו אותה רופאיה לטיפול פסיכולוגי, תזונאי ופסיכיאטרי במחלקת הפרעות אכילה. רק בדצמבר 2013 היא אובחנה כסובלת מהמחלה.
בתביעה שהגישה ב-2017 טענה הצעירה כי בשל האיחור באבחון נגרמה לה נכות בתחום הגסטרו, בשיעור גבוה מהנכות שהייתה נגרמת לו מחלתה הייתה מתגלה מוקדם יותר. היא הוסיפה שעל רקע השנים שחלפו עד לאבחנה והטיפולים המיותרים שקיבלה, נגרמה לה גם נכות נפשית.
לשיטתה, העיכוב באבחון עולה כדי רשלנות רפואית ומצדיק לפסוק לטובתה פיצוי על נזקיה. היא סיפרה שעקב הרשלנות נמנע ממנה להתגייס לצה"ל ולגשת לבחינות בגרות, מה שגדע את החלום שלה לעבוד כאחות.
מנגד טענה "לאומית" שהתנהלות רופאיה בזמן אמת הייתה מקצועית ושתביעת הצעירה היא בגדר חוכמה שבדיעבד. קופת החולים אישרה אמנם שניתן היה לאבחן את הקרוהן מוקדם יותר, אלא שלשיטתה מדובר בעיכוב של כשנה וחצי בלבד אשר לא גרם נזק כלשהו לצעירה.
אבל השופטת הירשפלד קבעה שהקופה טועה בשתי נקודות: הן בקשר לתקופת האיחור והן ביחס לנזקים שנגרמו לצעירה בעקבותיו. ביחס לתקופת האיחור היא קבעה את המועד שבו היה על הרופאים לאבחן את המחלה על ספטמבר 2011 – כלומר, מדובר באיחור של כשנתיים ושלושה חודשים, ולא של שנה וחצי.
בפסק הדין צוין כי עד לאבחנתה הרשמית הלינה הצעירה על כאבי בטן ותופעות נוספות שמעידות על קרוהן כמו שלשולים, הקאות וחוסר תיאבון, קרוב ל-25 פעמים. קופת החולים ורופאת המשפחה לא פעלו במיומנות המצופה מהן על מנת לצייר תמונה שלמה ומלאה של מצב התובעת לאורך החודשים והשנים שחלפו בניסיון להגיע לאבחנה מדויקת ונכונה, ובכך התרשלו.
"התובעת שמה מבטחה ברופאת המשפחה שלה שליוותה אותה במשך שנים (וברופאים נוספים של מרפאת קופת החולים שלה, אותה ביקרה מידי פעם), אולם אלה לא פעלו להצדיק את האמון שניתן בהם ולא מילאו את התפקיד המצופה מהם", נכתב. "הנתבעות הפרו כלפי התובעת את חובת הזהירות שהן חבות כלפיה".
השופטת דחתה את טענת ההגנה שלפיה הנכות הנפשית נגרמה לצעירה בשל אירועים שאינם קשורים למחלה, כמו היותה ילדה שמנה וביישנית שחוותה הצקות בגן או גירושי הוריה כשהייתה בת 5. היא קבעה שהלכה למעשה נגרמה לה נכות נפשית קבועה בשל הרשלנות בעיכוב האבחון ובהשלכותיו.
בנסיבות אלה היא פסקה לטובת הצעירה פיצוי בסך 650 אלף שקל, בין השאר עבור אובדן כושר השתכרות וכאב וסבל, וכן 130 אלף שקל הוצאות ושכר טרחת עו"ד.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעות: עו"ד ד"ר חמוד ח'
• ב"כ הנתבעות: עו"ד לירון ליברמן ועו"ד אסתי לחאם (וייסגלס-אלמגור)
• עו"ד דניאל שבח עוסק ברשלנות רפואית
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
