בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל לאחרונה בקשה של נאמן בפשיטת רגל להורות על עסקת מכר דירה של החייב כ"הענקה בטלה" לפי סעיף 96(א) לפקודה. השופט אסף זגורי דחה את הסבריו של החייב שלפיהם תמורת הדירה שירש מאביו המנוח שימשה אותו לכיסוי חובותיו, וציין שהנסתר רב על הגלוי.
באפריל 2018 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, לבקשתו. במסגרת ההליך הוא הצהיר על חובות בגובה 746,368 שקל, אולם רק כ-30% מהם אושרו על ידי הנאמן, שטען שהחייב לא הצהיר על ביצוע עסקאות מקרקעין בעשר השנים שקדמו להגשת הבקשה.
למרות זאת, מחקירות שביצע הנאמן עלה שהחייב חתם באפריל 2017, כשנה לפני מתן צו הכינוס, על הסכם שלפיו הוא מוכר לבן דודו (המשיב) את המקרקעין שירש מאביו המנוח. לדברי הנאמן, מדובר בקרקע עם בית מגורים ששווה לכל הפחות שני מיליון שקל.
הנאמן הוסיף כי החייב גמגם בחקירותיו מולו. כך, בעוד שבחקירה הראשונה הוא הכחיש את המכירה, בחקירתו השנייה הוא הודה שהמקרקעין נמכרו תמורת מיליון שקל וכי התמורה שימשה לכיסוי חובות בשוק האפור ובהוצאה לפועל. יתרה מכך, לטענת הנאמן, ההסכם שהציג החייב בתגובה לבקשה נושא תאריך שונה מההסכם שהציג בן הדוד שלו, כך ששניהם אינם מגלים את האמת. בנסיבות אלה ביקש הנאמן להכריז על העסקה כבטלה כלפיו, בהתאם לפקודת פשיטת הרגל.
החייב המשיך לשנות גרסאות. בבית המשפט הוא טען שהדירה נמכרה תמורת 600 אלף שקל וכי הוא השתמש כמעט בכל הסכום לצורך סילוק חובותיו, כך שלמעשה קידם את הליך פשיטת הרגל ולא פגע בו.
עו"ד רונן יצחק גריןאבל השופט זגורי לא השתכנע מסיפורי החייב וכתב כי "ההתנהלות היא כה מוזרה ומלאה סימני שאלה", שיש להטיל ספק בכל טענה מטעם החייב או בן דודו. צוין כי בעוד שהסכם המכר ועדותו של בן הדוד מלמדים כי תמורת הדירה שולמה במועד חתימת ההסכם (אפריל 2017), החייב העיד כי קיבל את הכספים רק שנה לאחר מכן. "דבריו אלה של החייב גם מקריסים לחלוטין את טענותיו כי שילם מהתמורה הכספית את החובות לתיק ההוצאה לפועל ולשוק האפור כשנתיים קודם לכן", נקבע.
בפסק הדין צוין שהחייב ובן דודו אמנם הביאו תצהיר של עורך דין שלכאורה ניהל את המשא ומתן ביניהם ושבפניו נחתם הסכם המכר, אלא שבתצהיר לא הייתה שום התייחסות לעניין תשלום התמורה לחייב בעד המכירה, ולפיכך הוא חסר ערך ראייתי.
השופט כתב שלא הוצגו בפניו ראיות בנקאיות המצביעות על העברת כספים בין המשיב לחייב. הוא ציין שגרסת החייב לפיה השתמש בכספי המכירה לכיסוי חובותיו נמצאה כוזבת לאחר שהחייב הודה בדיון כי בפועל החובות שולמו באמצעות הלוואה שקיבל מחבר.
הוא הוסיף כי העובדה שהמשיב לא רשם הערת אזהרה מכוח ההסכם מיד לאחר ביצוע העסקה אומרת דרשני, על רקע היותם של המשיב והחייב בני דודים ולא קרובים מדרגה ראשונה. לפיכך השופט הכריז על עסקת המכר כ"הענקה בטלה". החייב ובן דודו חויבו ב-2,500 שקל הוצאות.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ הצדדים לא צוינו בהחלטה
• עו"ד רונן יצחק גרין עוסק בחדלות פירעון
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
