"בעוד חודש אני מתחילה לחפש עבודה בהייטק והשאלה הראשונה שאני מתכוונת לשאול בראיון העבודה היא אם יש סיבוס", מעדכנת אותי צעירה שעומדת להשתחרר משירות קבע. כשאני מספרת את זה לאיתן זינגר, המנכ"ל של "סיבוס" — הוא מחייך. והחיוך מתרחב כאשר הוא מספר לי את מה שההייטקיסטית לעתיד עוד לא יודעת — שסיבוס, שמספקת פתרונות לסבסוד ארוחות לעובדים, לא מתכוונת להיתקע על מה שכבר מוצע: המוקפץ והסושי, או האפשרות לשלם בסופרמרקטים, בפארמים ובאחרונה גם דרך וולט. עכשיו סיבוס רוצה לנעוץ מזלגות גם בתחומי פעילות נוספים, שירחיבו את פלטפורמת הפינוקים לעובדים ויהפכו אותם ליותר מותאמים אישית, כמו כל דבר בעידן שלנו. כי סתם שניצל־צ'יפס־סלט כבר לא מספיק בשביל ההייטקס.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"החברות ביזבזו בשנים האחרונות המון כסף על מופעי ראוותנות, על מי לוקח את העובדים יותר בהפתעה לנופש באיים אקזוטיים ומנחית זמר מהתקרה, ומי מפוצץ אלכוהול על ההאפי־האוור, השקיעו במסיבות וקמפיינים, והנה, לפני שמונה חודשים חווינו משבר עולמי פוסט־קורונה, זינוק של הריביות, טלטלה חדה של שוק ההון, ואנחנו רואים קיצוצים, חזרה לבייסיק והפסקה של מופעי הראווה. לכן אמרנו לחברות שאנחנו עובדים איתן, תנו את הדגש על דברים שהעובד רוצה ואולי לא מרשה לעצמו, כמו טיפול פסיכולוגי, כמו אפשרות לרכוש שעה עם קואצ'ר, או לימודי שפה זרה והעשרה".
אז עכשיו סיבוס בעצם רוצה להיות הארנק הדיגיטלי של העובדים.
"נכון. המעסיק מקיים ממשק כספי עבור העובדים בהרבה תחומים - נותן מתנות, מממן קורסים ולימודים, מחזיר הוצאות נסיעות ומעניק בונוסים, ואני רוצה שהמעסיק יטעין את כל ההטבות בארנק דיגיטלי עם מגירות שונות, ושהעובד יוכל לממש באמצעותו את הכסף במגוון מקומות שנציע לו. אם היום אנחנו משרתים 4,000 חברות במשק, שמעסיקות 400 אלף עובדים, ומחברים ביניהם במערכת הטבות, המחשבה היא להציע למעסיקים להטעין עוד הטבות שהיום מגולמות בשכר, בהחזרי הוצאות ועוד".
והשלב הבא הוא להיות חברת אשראי?
"אנחנו אכן בודקים את זה רגולטורית. מעצם היותנו חברת פינטק, שמחברת כסף של מעסיקים עם המון ארנקים של עובדים, זה הכיוון", מאשר זינגר, שללא ספק מחזיק בגביע הקדוש של העובדים הרעבים.
בינתיים מי שיש לו סיבוס מפוצץ אותו במסעדה על בקבוק יין מבציר נחשב, או נותן להורים שלו לחגוג על הוולט ולהזמין סושי הביתה, בעוד שהוא מעדיף להביא לעבודה את קופסאות האוכל של אמא. יש גם כאלה שפשוט עושים קניות בסופר. זאת לא בדיוק הכוונה המקורית של המעסיקים.
"ומה רע לעשות קניות בסופר? המעסיק נותן לעובד את הסיבוס כדי שהוא יקנה לעצמו ארוחת צהריים, אבל לא כולם רוצים לאכול בכל יום אוכל מבחוץ. יש כאלה שרוצים לבשל. אז שכנענו את המעסיקים לאפשר לעובדים לקנות בסיבוס מצרכים בסופר, במקום לקנות אוכל מוכן".
בהשכלתו הוא משפטן ורואה חשבון, מוסמך במינהל עסקים מאוניברסיטת תל־אביב ומ־Harvard Business School, בעל ניסיון נרחב ביזמות, בשיווק ובניהול. הוא בן 53, גרוש + 3, בזוגיות וגר בתל־אביב. לתפקיד מנכ"ל סיבוס נכנס ביולי 2021, בעיצומה של הקורונה. כשבוחנים את קורות החיים שלו עוברים להילוך חמישי — כי הוא, כאחרוני המילניאלס, מחליף כיסא כל כמה שנים, ומעיד על עצמו שהוא חייב את התזוזה והאדרנלין, כדי להישאר דרוך. אז הוא היה מנכ"ל אתר הנדל"ן מדלן, כיהן כמנכ"ל "זאפ השוואת מחירים", מנכ"ל הוצאת הספרים ורשת הקמעונאות דיונון, מנכ"ל משרד פרסום (ליניאל זינגר DDB), ועכשיו הוא בסיבוס.
חברת סיבוס, ששולטת היום על 51% מהשוק של הסעדת עובדים באמצעות כסף נטען, הוקמה ב־1998 כמענה לצורך של מעסיקים באזורי ההייטק של רמת החייל והרצליה לסבסד לעובדים ארוחת צהריים במקום להקים חדר אוכל. מהר מאוד קמה לה מתחרה — תן ביס, שהיום יש לה 41% מהשוק. ב־2013 רכשה את פעילות סיבוס חברת סודקסו הצרפתית, שמחזיקה כיום ב־75% מהחברה (איש העסקים הצרפתי־ישראלי פייר בסנינו מחזיק ב־25% הנותרים). "סודקסו פועלת במודל של הטבות לעובדים ב־31 מדינות, ובזכות התמיכה הגלובלית שקיבלנו מהם הבנו לאן העולם הולך", אומר זינגר.
לאן?
"למשל, אנחנו שמים לב ש־70% מהעובדים בישראל נכנסים לבעיה במסגרת האשראי בשבוע האחרון של החודש, ושהשמיכה הופכת קצרה בכל פעם מחדש. בצרפת, בספרד ובאנגליה סודקסו כבר הטמיעה מערכת שבלחיצת כפתור מאפשרת לקבל מהמעסיק מקדמה על חשבון המשכורת, בלי לבקש טובות מהבנק. הפיתוח הזה צפוי להתרחב לעוד מדינות בעולם, וגם אנחנו כבר עובדים עליו".
זה יעמיק את המינוס שחלק מאיתנו חיים עליו.
"להפך, זה לטובת העובד, כי מדובר בשכר שהוא כבר זכאי לו מהמעסיק עבור ימי עבודתו באותו חודש, ובמקום לקבל אותו רק ב־9 בחודש הבא ולהיות תלוי בגישור שמעניקים הבנקים, הוא יקבל את הכסף כשיצטרך אותו. בעיניי המינוסים יפחתו, לא יגדלו", אומר זינגר, ואני חושבת לעצמי שהשמיכה של הישראלים חובבי רכישות־המיידיות־באלף־תשלומים תמיד תישאר קצרה.
בתחילת הדרך ולמרות שקמה אחריכם, היו שנים שתן ביס אכלה אתכם בלי מלח.
"נכון. כשסיבוס קמה היא החליטה ללכת לתעשיות הוותיקות והגדולות בכל הארץ — כמו המשטרה, אלביט, בזק, אגד, ולכן יש לנו פריסה ממרום גולן ועד אילת, ואנחנו לא מרוכזים רק במרכז. בכל הארץ שוטרים צריכים לאכול צהריים, גם בכפרים שבנויים מסמטאות, ולכן אנחנו עובדים עם 9,000 מסעדות, בתי אוכל ורשתות מזון, ולא מדובר במסעדות יוקרה, אלא במסעדות יומיומיות. לעומתנו, תן ביס הלכה לתל־אביב, לחברות מתחילות ולעסקים קטנים שבשנות האלפיים המאוחרות חלקם הפכו להיות סטארטאפים ויוניקורנים משמעותיים מאוד, והיא גדלה ביחד איתם".
אז תן ביס גדלה וסיבוס שמרה על עצמה כמספר שתיים עם שיעורי צמיחה צנועים, ואז הגיעה הקורונה?
"נכון, ועשתה שתי פעולות דרמטיות: סגרה מסעדות לתקופה מסוימת והעבירה את כולנו לעבוד מהבית, מהגינה, מהספסל – כלומר הביאה את עולם המשלוחים. קשה לנו להיזכר אבל לפני הקורונה לא הזמנו כל כך הרבה משלוחים הביתה. הזמנו פיצה, או מקסימום ג'ירף, או קניה שבועית מהסופר. היום אני קופץ תוך חצי שעה לחברים ורוצה להביא משהו? אני מזמין בקבוק יין בוולט".
בסיבוס שלך. חתיכת ווין-ווין ייצרתם פה. זה מה שמשגע את העובדים, האפשרות להזמין בוולט.
"זה שהעולם ובעיקר עולם העבודה עבר למשלוחים, היה גיים צ'נגר ראשון ואנחנו בהחלט מודעים לאטרקטיביות של החיבור שלנו עם וולט. היתרון הנוסף היה שאפשרנו בגלל אילוצי הקורונה לקנות בסופר, נכון שחזרנו למסעדות, אבל האפשרות לרכוש בסופר נשארה". והכוונה היא לרשתות שופרסל, ויקטורי, סופר יודה, רשת המרכולים am:pm , דרך היין, רשת מקדונלד'ס, רשתות פארמים ועוד.
והיום גם המתחרה שלכם נותן את האופציה לרכוש ברשתות שונות.
"נכון, אבל וולט זה רק סיבוס".
בגלל העמלות שאתם וגם תן ביס גובים, של 7%-6% מסך החשבון בישיבה במסעדה, שחונקות את המסעדנים, כולנו אוכלים אותה במחירי המנות הגבוהים.
"ליבי על בעלי המסעדות שמתמודדים עם מחירים גבוהים של המצרכים, כוח אדם, מסים, שכר דירה שנוסק, אבל להגיד שאנחנו אשמים במחירים הגבוהים במסעדות, זה כמו להגיד שחברות האשראי אשמות ביוקר המחיה. בפועל, גם אנחנו וגם תן ביס מביאים למסעדות קהל חדש לחלוטין, של עובדי חברות, שלא אכלו לפני עשור וחצי במסעדות אלא בחדרי אוכל, או הביאו אוכל מהבית או קנו משהו בסופרמרקט. תן ביס וסיבוס המציאו שוק חדש, קהל חדש, כסף חדש לאלפי מסעדות שהיו ריקות בצהריים וחיכו לערב כדי להתפרנס".
חברת הייטקזון היא שחקנית בענף שלכם שדווקא מציעה למסעדות אחוזי עמלה נמוכים יותר.
"הייטקזון מנסה לחדור לשוק, ולכן היא מציעה מודלים שיעשו רעש. זה טוב בעיניי, ומעיר את השוק לחשיבה חדשה. לכן אנחנו עוסקים בהרחבת השירותים וההיצע ובשדרוגי המוצר".
שוק המסעדנות בקשיים גדולים. רק לאחרונה שתי רשתות, ביניהן עד העצם אקספרס, נקלעו להליכים משפטיים בגלל חובות. איך זה משפיע עליכם?
"אנחנו חווים דווקא טרנד חיובי בענף המסעדנות מאז שוך הקורונה. הענף נהנה מביקושים אדירים, עליות חדות בתפוסה, וקריאטיביות גבוהה של השפים. האתגר הלאומי בעיניי הוא יוקר המחיה, ממנו סובלים כולנו, אפילו המסעדות, אך בעיקר הצרכנים. אני מקווה שאנחנו בסופו של גל עליות המחירים".
מה טווח הסכומים שמעסיקים מטעינים בכרטיס?
"בתעשיות המסורתיות - בנקאות, פיננסים שירותים - נותנים בממוצע 600 או 700 שקל לחודש, ובהייטק 1,200 שקל. המגזר הממשלתי נותן 18 שקל ליום ברוטו, ואי־אפשר לקנות עם זה פלאפל ושתייה היום".
אבל אפשר להביא בכל יום אוכל מהבית ולקנות בסוף החודש כמות יפה של אלכוהול בסופרמרקט, או בושם ברשתות הפארם. לזה המעסיקים התכוונו? לא בטוח, אבל זו המציאות.
אתם כמובן לא מייצרים את הפער שקיים בין מעמדות של עובדים, אבל אתם משקפים אותו כל כך יפה.
"את יודעת שעובדים בישראל לא ישוו משכורות, אבל הם כן משווים כמה יש להם בסיבוס? וזה באמת יוצר הרבה מאוד כאבי ראש למעסיקים. חוקי לגמרי לשבת במסעדה ולהגיד — 'לי נותנים יותר מאלפייה בסיבוס ועליך מתקמצנים'. כיוון שהישראלים לא אוהבים לצאת פראיירים, ההשוואה היא סוג של אתוס. משווים בכמה קנית את המזגן או את המחשב, ואז מתחילים: 'למה לא דיברת איתי לפני? למה אתה לא בודק? למה יצאת פראייר'. אין לנו בעיה לבזבז סכומים גבוהים, אבל אוי ואבוי אם נצא פראיירים".
ספר קצת על ההעדפות של משתמשי סיבוס?
"מסעדות בשרים הן האהובות ביותר, במקום השני סגנון אסייתי, ובמקום השלישי מסעדות ומאכלים ביתיים. הגלידריות במקום הרביעי. הארוחה הממוצעת הכי יקרה היא של עובדי ההייטק בתל־אביב - 73 שקל, אחריה בהרצליה - 65 שקל, בבאר־שבע - 60 שקל, בחיפה - 50 שקל, והכי נמוך בירושלים - 46 שקל".
רק במקום אחד לא הייתה לזינגר בחירה והגורל זימן לו התמודדות שוברת לב, ששינתה את חייו באבחה אחת. כשהיה בן 18 נפגעו הוריו בתאונת דרכים במהלך טיול בברזיל. אביו נהרג ואמו נפצעה קשה ועברה אשפוז ושיקום ארוך. אז גם השתנתה כל תפיסת העולם שלו, ומכאן אולי גם הצורך הבלתי נכבש בדילוגים, בתנועה, בתזוזה. "אבא חסך כל השנים כי אמר שצריך כסף לפנסיה, ושבגיל 70 יתחיל לחיות ותהיה רווחה. אז בשביל הפנסיה הוא נסע במכונית ישנה, וגרנו בדירה צנועה, והוא חסך וחסך ובגיל 55 נהרג. אני מתקרב לגיל הזה וזה מהדהד לי, אבל זה בעיקר לקח אותי למקום של לגדל משפחה, וללמוד, ולהיות אחראי על העתיד שלי ושל כולם, אבל גם לחיות את היום ואת הרגע בצורה משמעותית. אבא היה איש כספים במקורות, והיה ממשיך שם גם עוד 30 שנה. האתוס בבית היה למצוא עבודה קבועה ולשמור עליה, אבל אני הפכתי את זה, וכשאני רוצה להתרגש אני פשוט עובר עבודה. נכון שזה לא סגנון הניהול המומלץ על ידי הרופאים, אבל אני לא מסוגל. אני סקרן, אוהב ללמוד, דברים חדשים מחיים אותי".
ואם החיוך שלו נראה לכם מוכר, זה מפני שזינגר גם השתתף במגוון שעשועוני טריוויה על המסך - מ"גלגל המזל" עם רות גונזלס ועד "המרדף", "הכספת" ו"החוליה החלשה". "אני יודע קצת על הרבה, ובשעשועונים האלה זכיתי בפרסים ראשונים - בפרסים כספיים, במכונית", הוא אומר, ועל המכונית יש לו סיפור מצחיק: כשזכיתי בסיטרואן יוקרתית ששווה 150 אלף שקל, לא יכולתי לבוא איתה לעבודה, כי הייתי מתמחה במשרד לראיית חשבון ולבוס שלי הייתה פורד פייסטה. הייתי חונה רחוק מהמשרד והולך ברגל כדי שהבוס לא ייעלב. אחרי שנה מכרתי את האוטו. אני רוצה להיות מספר אחת בכל דבר שאני עושה, גם כשאני משחק טניס וכדורגל". בזמן האחרון גילה את הפילאטיס: "אני מתחיל לגלות את הצד הרגוע של החיים, ויש בו גם קסם. אין בפילאטיס הישגיות ותחרותיות. זה לא הכי מהר, הכי חזק, הכי גבוה, אלא הכי עמוק". אולי זו התחלה של הירגעות מופלאה.
פורסם לראשונה: 07:04, 11.11.22
