גבר שהתחייב לאשתו בכתובה של 400 אלף שקל והתגרש ממנה על רקע אלימות כלכלית מצדו, ישלם לה 161 אלף שקל בלבד – כך קבע בית הדין הרבני בחיפה בפסק דין שפורסם לאחרונה. הדיינים - הרב אברהם מאיר שלוש והרב בן ציון טופיק - קבעו שכתובה מאוחרת ומופחתת שערך הבעל בשל טעות סופר שנפלה בראשונה היא התקפה. לעומתם סבר הרב אפרים בוגרד בדעת מיעוט שהכתובה הראשונה היא הקובעת.
תחילת הפרשה בחתונת הצדדים ב-2012. במעמד הנישואים חתם הבעל על כתובה שבה התחייב לשלם לאשתו 400 אלף שקל במידה שיתגרשו באשמתו. בשלב מסוים הזוג הבחין בכך שנפלה במסמך טעות בשם אבי הכלה, ולכן הם פנו לרב כדי שיערוך עבורם כתובה חדשה. אלא שבמקביל לתיקון השם, שינה הרב בכתובה החדשה גם את סכום ההתחייבות מ-400 אלף שקל ל"מאתיים זוז ומאתיים זקוקים" בלבד.
תיקון הכתובה לא הביא לשלום בית ובני הזוג נפרדו. בתביעת הגירושים שהגישה לבית הדין בינואר 2018 סיפרה האישה שלאורך הנישואים בעלה השפיל אותה והטיח בה קללות וכינויי גנאי קשים. לדבריה הוא גם התעלל בה נפשית וכלכלית.
היא הגישה גם תביעת כתובה שבה ביקשה לחייב את בעלה בסכום המקורי של הכתובה הראשונה. לדבריה, היא בשום שלב לא הסכימה להפחתת הסכום. אדרבה, לטענתה הרב אמר לה שהסכום המקורי ייוותר על כנו. בנסיבות אלה טענה האישה שיש לחייב את בעלה לשעבר לשלם לה 400 אלף שקל. הבעל הודה שנהג באלימות כלכלית כלפי גרושתו, אך לשיטתו הכתובה הראשונה בטלה והכתובה המופחתת היא הקובעת.
תחילה קבע הדיין שלוש, שכתב את פסק הדין מטעם הרוב, כי בשל הודאת הבעל על כך שנהג באלימות כלכלית כלפי אשתו, יש לחייבו בכתובה, והשאלה היא באיזו כתובה בדיוק – הראשונה וה"יקרה" או השנייה וה"זולה". מצד אחד, ציין, המטרה בעריכת הכתובה השנייה הייתה לתקן את הטעות בשם אבי הכלה, ולכן לכאורה כתובה זו לא באה לשלול את קודמתה אלא רק לרפא את הפגם שנפל בראשונה.
עו"ד אהובה יששכרשרון לויןמצד שני, כתב, "קשה לקבוע מסמרות בדבר ולהוציא ממון מהבעל" שכן לפי הדין "הכתובה הראשונה פסולה". מכל מקום, הוא הבהיר שהבעל נהג שלא כהוגן שהרי לפי דעה מרכזית בהלכה יש לרשום בכתובה החלופית את הסכום המקורי.
הפשרה שאליה הגיע הדיין שלוש בסופו של יום, ואליה הצטרף גם הדיין טופיק, היא לחייב את הבעל בסכום הכתובה השנייה אך תוך מתן "שער המרה" מחמיר וגבוה לביטוי "מאתיים זוז ומאתיים זקוקים". בתרגום למטבע המקומי מדובר ב-161 אלף שקל.
הדיין בוגרד, לעומתם, סבר שבהעדר כיתוב על גבי הכתובה השנייה כי האישה מוותרת על הסכום המקורי – יש להכשיר בדיעבד את הכתובה הראשונה. הוא מתח ביקורת על הרב שערך את הכתובה השנייה, על כך שלא קרע את הראשונה ולא כלל בכתובה השנייה את הסכום המקורי כמתחייב בהלכה.
לצורכי פשרה הציע הדיין לחייב את הבעל בתשלום שני שליש בלבד מסכום הכתובה הראשונה, כלומר 266,666 שקל, אך כאמור דעתו לא התקבלה ונקבע שהבעל ישלם רק 161 אלף שקל – שהם כ-40% מסכום הכתובה המקורי.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: טו"ר שלמה עמיר
• ב"כ הנתבע: עו"ד יצחק אוסדיטשר
• עו"ד אהובה יששכר עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
