במלאת קצת יותר משנתיים למשבר הקורונה, מפרסם הבוקר (א') מרכז אדוה את הדוח השנתי שלו, תחת הכותרת "מגפת אי-השוויון נמשכת".
"מגפת הקורונה עדיין לא חלפה מהעולם, למרות שנדחקה לשולי סדר היום", מסבירים כותבי הדוח. "אותה מגפה שגרמה למוות של מיליוני בני אדם, הביאה לקריסתם של עסקים רבים, לאבטלה בשיעורים שלא נודעו מאז עידן המשבר הכלכלי של 1929 ולהוצאות ממשלתיות עצומות". נתוני הדוח, לדבריהם, מספרים את סיפור הרחבתו של אי-השוויון בישראל בשנתיים הראשונות של המגיפה.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"תמונת המצב החברתית העולה ממסמך זה היא תמונה של קצוות הולכים ומתרחקים זה מזה", מסביר שלמה סבירסקי, מנהל אקדמי במרכז אדוה ואחר ממחברי הדוח. "קצה עליון הנהנה מעושר פיננסי, היי-טקיסטי ונדל"ני וממדיניות מיסוי נוחה, וקצה תחתון אשר כבר בשלב מוקדם של החיים מוצא עצמו במסלול של שערים סגורים. יכולותיה של המדינה להתמודד עם האי שוויון החברתי-כלכלי הולכות ומצטמצמות, מפאת משאבים בלתי מספיקים. אם אנו חפצים בשירותים אוניברסליים ונדיבים יותר, עלינו להעלות את רמת המימון שלהם, כלומר את רמת הכנסות המדינה ממיסוי, בעיקר מבעלי הכנסות גבוהות ובעלי הון ורכוש רב".
אחת המסקנות המרכזיות של הדוח מדברת על החרפת הפערים החברתיים בשנתיים של הקורונה, כך שהעשירים התעשרו, במקביל לכך שהעניים נהיו עניים יותר. "מגפת הקורונה גרמה להאטה בפעילות הכלכלית, לסגירתם של עסקים ולאבטלה נרחבת. בו בזמן, הנכסים הפיננסיים שבידי הציבור דווקא גדלו", מסבירים כותבי הדוח.
הנכסים הפיננסיים של העשירים גדלים - המיסוי? פחות
בשנת 2019, השנה שקדמה למגפת הקורונה, סך הנכסים הפיננסיים שבידי הציבור עמד על 4,061 מיליארד שקל - הסכום הגבוה אי-פעם עד אז. מספר זה ייצג קפיצה של 10.3% ביחס לשנת 2018. והנה ב-2020, השנה הראשונה למגפה, המשיכו הנכסים הפיננסיים שבידי הציבור לגדול - ב-8.5% - והגיעו לכדי 4,406 מיליארד שקל.
הגידול, כך הם מסבירים, נבע בעיקר מכך שהמשבר הכלכלי גרם לפרטים ולמוסדות להשקיע את כספיהם בשוק ההון ולא בפעילות כלכלית ממשית - למשל, בציוד, במכונות או במבנים תעשייתיים. "ההתעשרות של עשירי ישראל עשויה הייתה לחלחל לכלל האוכלוסייה, אילו גדלו המיסים אותם משלמים העשירים בקצב דומה לזה של העושר שלהם ובכך היו מאפשרים למדינה להשקיע בשירותים שהיא מעניקה לכלל האזרחים", נטען בדוח. "אלא שבעוד שהנכסים הפיננסיים שבידי הציבור גדלו בין 2015 ל-2020 ב-31.6%, הכנסות המדינה ממיסוי גדלו רק ב-14.5%".
הדוח גם מצביע על פערים משמעותיים בשוק הדיור בארץ. "הממוצע הכללי מסתיר פערים גדולים בין משקי הבית על בסיס גיל, מוצא ורמת הכנסה. מעבר לגיל ולמצב משפחתי, סוגיית הדיור משקפת גם הבדלים מגדריים, לאומיים, מעמדיים ועדתיים".
3 צפייה בגלריה
שיעור משקי הבית ללא דירה בבעלות גבוה במיוחד בקרב עולי ברית המועצות לשעבר ויוצאי אתיופיה
(צילום: שאול גולן)
לפי נתוני הדוח, בקרב אזרחי ישראל הערבים, שיישוביהם סובלים מחוסר קרקע לבנייה, בעלות היא הסדר הדיור העיקרי: שיעור הבעלות מאוד גבוה - 81%. בקרב היהודים, קבוצת המוצא בעלת השיעור הגבוה ביותר של משקי בית חסרי דירה בבעלות היא זו של עולי ברית המועצות לשעבר: ל-43% מתוכם אין דירה בבעלות. בקרב יוצאי אתיופיה, השיעור המקביל הוא 40.5% ובקרב שתי קבוצות המוצא הגדולות ביותר, אשכנזים ומזרחים, שיעור משקי הבית ללא דירה בבעלות היה דומה יחסית: 25.4% ו-23.3%, בהתאמה.
הפערים בחינוך
החרפת הפערים, נובעת ברובה לטענת כותבי הדוח כתוצאה מאי-השוויון במערכת החינוך שבלט במיוחד בשנתיים של הקורונה, בכל התקופה בה נאלצו תלמידי ישראל ללמוד מהבתים בשלט רחוק. לטענתם, את השפעות תקופה זו נראה לעוד זמן רב. "ההצלחה יוצאת הדופן של ענף ההייטק בישראל שיצר שכבת מתעשרים בשכר הגבוה - גורמת לכך שישראלים רבים, כולל פוליטיקאים בכירים, מאמצים חזון חברתי שעיקרו העברת עוד ועוד עובדות ועובדים מענפים כלכליים אחרים אל ענף ההייטק", מסבירים כותבי הדוח.
"הרי שמימוש החזון ההיי-טקיסטי דורש בראש ובראשונה עובדות ועובדים משכילים. והנה, מערכת החינוך הישראלית רחוקה מלעמוד בתנאי בסיסי זה. אומנם, בתוך כעשור ומחצה גדל במעט שיעור הלומדים בכיתה י"ב מתוך שכבת הגיל, שיעור הזכאים לתעודת בגרות גדל משמעותית וגם שיעור העומדים בדרישות הקבלה למוסדות לימוד אקדמיים עלה, אם כי פחות. לעומת זאת, שיעור המתחילים בלימודים אקדמיים לא השתנה ונותר נמוך".
3 צפייה בגלריה
הרחבת הפערים נובעת קודם כל מאי-שיוויון במערכת החינוך, שבלט במיוחד בקורונה
(צילום: Shutterstock)
הטענה המרכזית בהקשר זה, היא שישנם מגזרים שלמים באוכלוסייה שסיכוייהם לצבור נכסים כלשהם נמוכים ביותר, לאור העובדה שהדלתות ננעלות בפניהם עוד בשלב לימודי החובה, בעיקר תלמידים ותלמידות הנושרים ממערכת החינוך.
האוכלוסיות המועדות ביותר לנשירה ממערכת החינוך
לפי נתוני הדוח, היהודים החרדים והבדואים בנגב הם שתי קבוצות האוכלוסייה המועדות ביותר לנשירה. אולם, מרגע שהם נושרים, נפער ביניהן פער גדול בכל הנוגע למענים מדינתיים: בשנה שקדמה לקורונה (2019-2018) רק ל-27% מהתלמידים שנשרו ביישובים הבדואיים היה מענה לימודי כלשהו לעומת 65% מהתלמידים שהיו תחת פיקוח חרדי. בשנת 2020-2019 מצבם של הנושרים הבדואים הורע עוד ורק ל-15% מהם נמצאה מסגרת חלופית. מספר התלמידים הנושרים מן החטיבה העליונה של החינוך העברי והערבי, שלא נמצאה עבורם מסגרת חלופית, עמד על 7,243 ב-2019-2018 ועל 6,737 ב-2020-2019. הנשירה דנה אותם לחיים של אפשרויות מוגבלות ביותר.
בנוגע לשנתיים של המגפה, כותבי הדוח מתריעים מפני מגמה מטרידה. "היישובים היהודיים-חרדיים והיישובים הערביים, סווגו במשך שבועות וחודשים כיישובים אדומים, כאלה שבהם כלל לא התקיימו לימודים בפרקי זמן ארוכים. העדר הנגישות למחשבים פגע גם בתלמידים וגם במורות ותרם לנשירה גלויה וסמויה ממערכת החינוך. תקופת הקורונה אתגרה את איסוף הנתונים על נשירה גלויה, ואף הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הזהירה כי הנתון האופטימי המעיד על המשך הירידה בנשירה, אינו מעיד בהכרח על המתרחש במציאות. הערכות לגבי העלייה בסיכון גבוה לנשירה שנאספו על ידי קציני ביקור סדיר בשטח, מעידים כי הנשירה והסיכון לנשירה בפועל גבוהים בהרבה לאור הקורונה, גם בקרב אוכלוסיות אשר לפני המגפה היו פגיעות פחות".
מסקנה משמעותית נוספת הנגזרת מנתוני הדוח מדברת על ההשפעה של העדר מדיניות לאומית למיגור אי-הביטחון התזונתי על הרחבת הפערים החברתיים. הדוח מצביע על הנתונים האחרונים מהביטוח הלאומי שהתפרסמו בדוח העוני של 2021, ומעידים על ירידה באי-הביטחון התזונתי, לפיהם, במקביל לירידה הכללית בשיעורי אי הבטחון התזונתי, המשיכה המגמה של אי-שוויון בולט לפי קבוצות באוכלוסייה.
אחת האוכלוסיות הנמצאות בתת טיפול בהקשר זה. "בשכבות גיל אלו המענה איננו אוניברסלי, וממוקד באוכלוסיית הילדים והנוער בסיכון, ולכן קבוצת גיל זו מועדת יותר מהילדים הצעירים לאי-ביטחון תזונתי שאיננו מקבל מענה", מסבירים הכותבים. "להערכת גורמי המקצוע, לכ-1,600 בתי ספר על יסודיים בישראל אין כל מענה לאי-ביטחון תזונתי". החשש הוא שמצב זה מגביר את הסיכוי להחרפת הפערים החברתיים בעתיד, שכן בני נוער הנמצאים באי-ביטחון תזונתי, יתקשו להשיג כישורים לימודיים וחברתיים כמו שאר בני גילם.
הנגישות של שכבות חלשות לשירותי בריאות לוקה בחסר
עוד עולה מנתוני הדוח כי קיים פער משמעותי בשירותים הבריאותיים שמקבלים תושבי ישראל. "לא מעט מחקרים מלמדים כי אוכלוסייה בעלת הכנסה נמוכה עלולה להיקלע למצב שבו תיפגע נגישותה לשירותי בריאות", מסבירים הכותבים. "הנגישות הזו נפגעת עקב ההפרטה הזוחלת של מערכת הבריאות הציבורית, שהחלה עוד בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת ונמשכת עד היום. ההפרטה באה לידי ביטוי בהשתתפות העצמית בתשלום עבור תרופות ועבור טיפול רפואי ובעידוד רכישת ביטוחי בריאות פרטיים, נוספים על הביטוח הממלכתי".
צעדים אלה, מסבירים כותבי הדוח, הובילו להוצאות גוברות של משקי בית עבור שירותי בריאות, למשיכת אנשי רפואה בכירים מהשירות הציבורי לשירות הפרטי ולירידה באמון שהישראלים נותנים במערכת הבריאות הציבורית שהחוק נועד לחזקה.
