הליכי הרישוי הארוכים והבירוקרטיה בענף הנדל"ן מובילים לכך שמשך בניית דירה בישראל ארוך מאוד. נתונים שונים שפורסמו עם השנים מדברים על למעלה מ-10 שנים ארוכות של תכנון, רישוי ובנייה, כאשר גם משך הבנייה עצמה הולך ומתארך עם השנים ממגוון סיבות.
אחת מנקודות התורפה של התהליך כולו היא הליך הוצאת היתר הבנייה. את ההליך מקדמים הקבלנים והיזמים מול הרשות המקומית, ובעתיד הקרוב הוא אמור לעבור בהדרגה למכוני בקרה חיצוניים. גורמים שונים בענף מסבירים, כי משך הזמן הארוך להוצאת היתרי בנייה בישראל לא רק מוביל לעיכוב בלוחות הזמנים, אלא גם תומך בסופו של דבר בעליית מחירי הדירות. מדוע? החשבון פשוט – יזם או קבלן רוכשים קרקע במיליוני שקלים, במהלך ההמתנה להיתר הבנייה המימון והערבויות לוחצים על חשבון הבנק, הריביות ממשיכות לרוץ קדימה, וכמאמר הקלישאה – זמן עולה כסף. כך, בסופו של יום, המתנה של חודשים ארוכים ואף שנים להיתר הבנייה המיוחל מתבטאת בתוספת של עשרות עד מאות אלפי שקלים במחיר הדירה הסופי והכל – בגלל בירוקרטיה.
במקביל סיפורים של קבלנים או יזמים על משך הזמן להוצאת היתר לצד הסיבות לעיכובים מעלים שאלה מהותית: האם במבנה הנוכחי של הענף ניתן לחולל שינוי אמיתי. עם זאת יש הטוענים שהצד המתלונן לא חף מטעויות, וגם עולם ההקלות המורכב והמפותח והרצון לקבל כמה שיותר תורמים למציאות הבעייתית.
"הבירוקרטיה שאני חי אותה כבר 22 שנה הורגת כל חלקה טובה, עסוקה בפרטים הקטנים של תוספת מטר או שני מטר לכל דירה, ואם גובה הבניין צריך להיות שני מטר יותר או פחות". כך מספר אריק טובול, סמנכ"ל הנדסה בקבוצת גבאי ומוסיף, שלאחרונה התמשכות התהליכים מתחדדת אף יותר לאחר מבצע "שומר חומות". "אין סיבה ואין היגיון, שהיתר בנייה בעיר במרכז הארץ לבניין של 24 דירות ייקח ארבע שנים וחצי. בהקשר של המצב הביטחוני, מדובר ב־24 ממ"דים, שלוקח ארבע שנים וחצי שנים להוציא להם היתר בנייה ועוד שלוש שנים לבנות אותם. ישראל הייתה תחת מטחי רקטות, ואם לוועדות המקומיות הייתה ראייה מערכתית יותר בריאה, תושבים רבים היו מרגישים מוגנים יותר במהלך המבצע".
העירייה דרשה פסל ליד כל בניין
איל גלעד, שמאי מקרקעין, מנכ"ל ובעלי חברת הייזום והבנייה גלעד את ענת, מספר גם הוא שהוצאת היתר בנייה בארץ היא מהלך בעייתי, אבל מסביר שלדעתו, השיטה כולה "חולה", ולא מדובר רק בבעיה נקודתית כזו או אחרת. "כדי להבין את הבעיה הזו צריך קודם כל להבין שהמערכת עובדת לא נכון ושיש בעיה בשיטה כולה", כך גלעד. הדוגמאות שאסף במהלך שנות פעילותו בענף הן לפעמים בלתי נתפסות: "היה לי פרויקט עם תב"ע בתוקף. הכול היה לפי התוכנית, אבל לרפרנט שקיבל את התוכנית שלנו לעיון לא נראה משהו, בלי סיבה קונקרטית, והתוכנית פשוט התעכבה חודשים. בעירייה אחרת הצגנו לאדריכלית העיר תוכנית, לפני שנכנסה לוועדה. היו לה כמה הערות, שאגב, היו נכונות לטעמי, למשל המרחק בין הבניינים היה צפוף מדי. אז באמת תיקנו והגשנו. מחכים בסבלנות לדיון, והיום אפשר לראות את הסטטוס במחשב, ופתאום רואים שהבקשה נמשכה ולא מתקדמת. אף אחד לא אמר לנו כלום. אז הלכתי לברר – ומהנדס העיר החליט למשוך אותה. בסדר, קובעים פגישה, שוב חודש או חודשים המתנה, וכשסוף סוף נפגשים, אני מסביר שאדריכלית העיר אישרה ועשינו את התיקונים שביקשה, ומה אני שומע? שבגלל שהאדריכלית התחלפה בינתיים, למהנדס העיר התוכנית לא נראתה, וצריך לעבור הכול שוב. המשמעות היא עיכובים של חודשים ארוכים".
גלעד נשמע חסר אונים לנוכח המקרים הללו, ומייד שולף דוגמה נוספת, אף יותר משונה: "רשות מקומית קיבלה תוכנית, אבל מהנדס העיר דרש חדר טרנספורמציה שקוע בקרקע. הסכמתי. בחברת חשמל אמרו לי שזה יפה וטוב, אבל חשמל אני לא אקבל לחדר כזה, כי תהיה בעיה של ניקוז ומים. אני חוזר למהנדס העיר – והוא אומר 'תביא לי את חברת חשמל לכאן'. חברת חשמל אומרת 'שהוא יבוא אלינו'. ואני באמצע, מחכה להיתר. מגיעים למקרים הזויים, ומשך הזמן בלתי נתפס. גם בדברים הכי קטנים כמו קבלת מידע, זה תקף לשנה, ובקורונה האריכו לעוד שנה. אני עכשיו נמצא בפרויקט שעוד מעט הזמן הזה חולף, ונצטרך להתחיל מחדש". לשאלה מה אפשר לעשות כדי לשנות את השיטה, מציע גלעד, כמו אחרים, את קידום הצעת החוק לרישוי עצמי, שנמצאת כבר זמן רב על השולחן, הצעה שתזרז את שינוי השיטה.
גם עידו קינאר, סמנכ"ל הנדסה באפי קפיטל, חווה תסכול מול ההתנהלות הלא ברורה: "נתקלנו בעירייה שביקשה שמתחם מסוים יכלול הצבת פסל סביבתי של כשני מטרים בסמיכות לכניסה לכל בניין. האבסורד שגם את הפסל צריך להעביר בתהליכי הרישוי, זאת אומרת שמלבד העיכוב בקבלת ההיתר, מוסיפים בקשות שלא תואמות את המציאות ושגם אותן יעבירו בהליכי הרישוי. הדבר גוזל זמן רב ומעכב את העבודה והעלייה לקרקע". קינאר ממשיך ומסביר: "קיים אי סדר מוחלט ברשויות התכנון המקומיות, כאשר כל רשות 'ממציאה' לעצמה את סדר הפעולות בתהליך הרישוי למרות הגדרות החוק".
"חוסר אחידות בין הרשויות המקומיות"
"למרות הרצון לקצר תהליכי הוצאת היתר בנייה, עם השנים התהליך הולך ומתארך. עד לפני מספר שנים הזמן להוצאת היתר עמד על כתשעה חודשים, בעוד היום קשה מאוד להוציאו בפחות משנה במקרה הטוב. בוועדות מסוימות זה יכול להגיע גם לשנתיים", כך מספר אבישי בן חיים, מנכ"ל חברת רוטשטיין. "אומנם נעשה ניסיון לייעל את תהליכי הרישוי באמצעות מעבר ל'רישוי זמין', שמטפל בכל המעקב אחר הוצאת היתר הבנייה באמצעות מערכת ממוחשבת, אך בפועל התהליך דווקא מסרבל את העניין, לא ממש מחליף את הצורך בכוח אדם איכותי ויעיל בוועדות, וקיימת התעסקות רבה בבעיות טכניות של המערכת. במבחן התוצאה יש רק הרעה של המצב".
יגאל צ'ודנר, מנכ"ל חברת נתיבי הקמה המתמחה בניהול הליכי רישוי וסטטוטוריקה, מסביר כי הבעיה המרכזית בהתמשכות ההליכים של מתן היתרי בנייה בישראל היא שכ־80% מהבקשות אינן תואמות את התב"ע: "בניו יורק, לדוגמה, יש הפרדה בין מסלול של תכנון (תב״ע) למסלול של רישוי (היתרי בנייה). מרגע אישור התוכנית אין אף גורם שמוסמך לאשר היתר אם אינו תואם את התוכנית, אין הקלות ואין שימושים חורגים. אם יזם רוצה לבנות לפי התוכנית, הליך הרישוי יהיה קצר. אם הוא רוצה לשנות את התוכנית, הוא חוזר למסלול התכנון, שהוא הליך ארוך". בעיה נוספת, לדבריו, היא חוסר בהירות ושקיפות בתוכניות בניין העיר בישראל. "כיום על כל מגרש או נכס חלות אינספור תוכניות, לעיתים הן אף סותרות זו את זו, והפענוח בדרך לבקשת ההיתר מסובך מאוד".
גם אלי רוזנטל, מנכ"ל ארגון הקבלנים והבונים מחוז תל אביב והמרכז, מודה שמדובר בנקודה כאובה: "הארגון מכיר מקרוב את הסחבת בהוצאת היתרי בנייה. הסיבות העיקריות הן חוסר אחידות בין הרשויות המקומיות בדרישות לקבלת היתר, ריבוי רגולטורים, וברבות מאותן רשויות גם אין כוח אדם מקצועי, שתפקידו לבדוק ולהגיש את הבקשות להיתרים לוועדות המקומיות. אנו מסייעים באופן שוטף לקבלנים ויזמים רבים בכל הנוגע לבעיות שהם נתקלים בהן בתהליך". על פי רוזנטל, לא בכל מקום המצב דומה: "יש רשויות מקומיות שמעודדות בנייה חדשה והתחדשות עירונית ומאמצות מדיניות סדורה וצוות מקצועי ומיומן, שנותן שירות ומסייע ליזמים ולקבלנים בקבלת מידע ובהגשת בקשות להיתרים. לעומת זאת, יש רשויות מקומיות שמשנות את המדיניות שלהן חדשות לבקרים. המצב הזה יוצר מציאות שבה היזמים והקבלנים לא תמיד מודעים לשינויים בדרישות, מה שגורם לעיתים לעיכובים רבים בעמידה בדרישות החדשות".
איל הנדלר, יו"ר ובעלים של קבוצת כנען, מתייחס לנושא מכיוון אחר. בזמן שלכולם ברור שמשך הזמן בעייתי, הנדלר מסביר שמדובר גם בכאוס שמקורו בשתי גישות שונות שמתנגשות זו בזו, כשהיזמים והקבלנים תקועים באמצע, ומביא דוגמה מעולם ההתחדשות העירונית שבו הוא עוסק. "האמת הפשוטה היא שתכנון ברמה המקומית ותכנון ברמה הארצית מייצגים שתי השקפות עולם שונות וניגוד עניינים מובהק בין טובת המדינה מחד לרצונות העירייה מאידך, הגורמים בפועל לפרויקטים של התחדשות עירונית להיתקע. ברמה הארצית עובדים לפי תוכניות עבודה לאומיות, שמטרתן לאשר כמה שיותר יחידות דיור על בסיס שנתי כדי להשיג את הביקוש ולקדם תוכניות פינוי־בינוי כדי לטפל בסיכון רעידות האדמה. לעומת זאת ועדות התכנון המקומיות - וזה כולל גם את ראשי הערים ומהנדסי הערים - מסתכלות בעיקר על הצורך הברור לפתח תשתיות מתאימות ומספקות לכל פרויקט, אבל גם על שיקולים של צפיפות, שתהיה, מבחינתם, כמה שיותר נמוכה. לאלה מצטרפים לפעמים אינטרסים אישיים ולא ענייניים, המכתיבים חילופי מדיניות השכם והערב".
הנדלר, כמו אחרים, מדגיש כי לא כל הוועדות המקומיות עובדות באופן זהה, וכי יש ועדות שפועלות מהר וראויות לשבחים. הוא אף מספק פתרון יצירתי: "הפתרון לזירוז התהליך הוא הפקעת הסמכות החוקית לאישור תב"ע במסגרת התחדשות עירונית מידי הוועדות המקומיות ולהשאירה רק בידי הוועדות המחוזיות. אם לא נפקיע אחת ולתמיד את הסמכות הזאת מהרשויות המקומיות, יציאה לפועל של פרויקטים במסגרת פינוי־בינוי תמשיך לקחת שמונה שנים ומעלה, וזאת במקום שנה או שנתיים לכל היותר, כמקובל במדינות מערביות מתוקנות".
"מדובר בעיקר באתגר בירוקרטי", אומר יקי אמסלם, מנכ"ל קבוצת אלמוג. "הסחבת בהליכי הרישוי והתארכות הזמנים עד לקבלת אישור לכל סעיף וסעיף בתנאי ההיתר ממשיכה להיות סיזיפית, ארוכה ומייגעת. גם ב־2021 וחרף ההתייעלות והמערכות המקוונות, אנו עדיין נתקלים בעיכובים ובדרישות אינסופיות במסדרונות הרשויות והוועדות לתכנון, ללא קשר לגודלו או היקפו של הפרויקט. הגיע הזמן, בתקופת הפוסט־קורונה, לאחר שהסתגלנו ופיתחנו יכולות לקדם הליכים מורכבים באופן דיגיטלי, שמוסדות התכנון יעברו רפורמה שתייעל ותקצר את עבודתם באופן מהותי, כך שהדרך להיתר תימשך פרקי זמן סבירים הרבה יותר. אם זה יקרה, נזכה לראות תנופת בנייה מואצת ועלייה משמעותית בהיקף הפרויקטים שבביצוע, בהתחלות הבנייה ובמסירת דירות לרוכשים".
ורד צרפתי זבולון, סמנכ"לית בחברת צרפתי שמעון, סגנית נשיא התאחדות הקבלנים ויו"ר ארגון קבלני אשדוד, מכירה מקרוב את הבעיות ומציעה פתרון: "בראש ובראשונה יש להוסיף כוח אדם מקצועי ומשמעותי לוועדות הרישוי. כמו כן יש לבטל את שלב הגשת תוכנית עיצוב אדריכלית; על הרשויות המקומיות להגדיר לוח זמנים סביר שבו יוכלו לעמוד; חייבת להיות המשכיות תכנונית גם אם ישנם חילופי תפקידים במחלקות הרישוי והתכנון. התאחדות בוני הארץ מקדמת בשיתוף פעולה הליך של רישוי עצמי, כך שאדריכלים יוכלו לאשר בעצמם היתרי בנייה כמעט ללא מעורבות ועדת התכנון המקומי. השינוי יזרז את ההליך וישחרר את צוואר הבקבוק".
"מרוב דוגמאות לקשיים בתהליך, אני לא יודע ממה להתחיל", אומר רוני מזרחי, נשיא לשכת הקבלנים ובעלי קבוצת מזרחי ובניו. "לפני כמה שנים הכניסו את הרישוי הזמין, ואמרו שזה יוביל לקיצור בתהליך. זה רק גרם לו להתארך. אני בטוח שהכוונה טובה, אבל זה לא עובד. אנחנו עומדים היום מול פרק זמן לא הגיוני של שנתיים־שלוש להוצאת היתר. אני נמצא עם 18 בקשות להיתר במקומות שונים, יש מקומות מהירים יותר ויש פחות, אבל בכל מקום זה נמשך שנים. התהליך הוא גיהנום של ממש, יש פקידים שמתעללים ביזמים או שיש בירוקרטיה עודפת ודברים משוללי היגיון. אף אחד עוד לא הבין שככל שהתהליך מתארך, לוקח גם יותר זמן לבנות את הדירות, ונכון להיום, המחירים ללקוח הסופים עולים. בתקופות הללו גם משלמים מימון על הקרקע, שיכול להביא להתייקרות של כ־200 אלף שקל במחיר הסופי של הדירה". לשאלה האם מכוני הרישוי החדשים יסייעו, משיב מזרחי: "האמת, אנחנו רועדים מזה. יש לי אנשים שמטפלים בכל נושא ההיתרים והם באמת לא יודעים מה יהיה. מקווה שיהיה טוב יותר, אני גם יודע שזו הכוונה, אבל להערכתי, זה לא יהיה המצב".
"אנחנו עם היד על הדופק"
חלק מחיצי הביקורת של היזמים, הקבלנים ועוד גורמים בענף מופנה לוועדות המקומיות, חלק אחר מופנה למינהל התכנון, שאמון על הנושא במשרד הפנים. רותי שוורץ, סמנכ"לית מינהל התכנון לרגולציה בתכנון, מסכימה שהתהליכים ארוכים, אבל מגלה אופטימיות באשר להמשך הדרך. במקביל שוורץ מסבירה, כי הנתונים שעולים מגופים שונים מעידים על משך זמן שונה של הוצאת היתרי בנייה, ולא פעם מדובר בזווית ראייה שונה ואפילו בתפיסה שונה של התהליך. "אנחנו עסוקים מאוד בטיוב התהליך בשנים האחרונות. אנחנו רואים את הנתונים גם ממערכת רישוי זמין וגם מהדיווחים של הוועדות, ויש פערים בין הנתונים, לפעמים גם פערי תפיסה. אנחנו מתייחסים לתהליך משלב קליטת בקשה שהוגשה כנדרש ועד להוצאת היתר בפועל. אני לא חושבת שצריך להחשיב כאן את תנאי הסף שמגיש הבקשה נדרש לעמוד בהם ולא תמיד אכן עושה כך, מה שיוצר פינג פונג בין הגורמים השונים. היזמים מצידם מגדירים את משך הזמן עד לקבלת היתר מרגע הגשת הבקשה לתיק המידע ועד סיום התהליך, כאשר לא בטוח שהבקשה הוגשה כנדרש. יש הרבה דברים בדרך".
שוורץ מתייחסת גם למצב שבו הקבלנים או היזמים לא עומדים בדרישות הסף או לא מגישים כראוי, ואחר כך, כשלוקח להם זמן לעשות את זה על פי הפרמטרים הנדרשים, הם מתלוננים על עיכוב בזמנים. לשאלה האם ומדוע יש הבדלים בין רשויות מקומיות בתהליך, היא משיבה: "יש הבדלים, ולכל מקום המורכבות שלו. אי אפשר להשוות מורכבות של צפיפות ותשתיות בין רמת גן או תל אביב לרשות מקומית קטנה. לא פעם זה גם קשור בסוגיות ניהול ברשות המקומית עצמה. כולם רוצים שהדברים יתקדמו במהירות, אבל עדיין לוקח זמן לעורך הבקשה להשלים תנאים, ואנחנו רואים שלא פעם הבקשות או התנאים לא הושלמו עד הסוף. אי אפשר להפיל הכול על הוועדות המקומיות או הגורמים המאשרים".
לגבי ההמשך מסבירה שוורץ, כי תיקון חקיקה שנמצא בעבודה, עתיד לקצר ולדייק יותר את התהליך: "תיקון 128 לחוק התכנון והבנייה, למשל, מתייחס לביטול ההקלות ולשינוי ההנחיות המרחביות. אנחנו גם עושים עבודה מול גורמים שונים שמעורבים בהליך הרישוי, כמו חברת חשמל, תאגידים עירוניים ועוד, על מנת לטייב את התהליך". מהלך נוסף שנמצא על השולחן והוזכר גם על ידי היזמים והקבלנים הוא קידום מכוני הבקרה. שוורץ מסבירה שדווקא במקרה הזה קיצור התהליך הוא לא המטרה העיקרית: מכוני הבקרה נועדו תחילה להקפיד ולדאוג לאיכות הבנייה. לגבי הזמן, בדקנו וראינו שהם עומדים בלוחות הזמנים, לכן אני יודעת לומר שזה לא יאריך את התהליך. אנחנו הרגולטור שלהם, ואנחנו עם היד על הדופק. חשוב גם להבין שיש בקרים מורשים מפיקוד העורף וכיבוי אש, למשל, באותו מקום ותחת אותה קורת גג, זה חוסך זמן יקר והתרוצצויות".
גם צ'ודנר טוען שהיזמים אינם חפים מאשמה בהיבט של עיכוב ההליכים. "יזם יכול לזכות במכרז, אפילו בפרויקט של מחיר למשתכן, על סמך תוכנית קיימת. לכאורה הוא צריך רק להוציא היתר, בפועל הוא מבקש הקלות או שינוי תב"ע בניסיון להעלות את הכדאיות שלו. זה בהחלט מאריך מאוד את הזמן עד לקבלת היתרים ומגדיל את הפער בין היצע לביקוש, שמתבטא בעליות המחירים עקב מחסור ביחידות דיור".
יניב זינגר, סמנכ"ל הנדסה בחברת אמריקה ישראל, מסכים אף הוא שלא פעם הבירוקרטיה או הוועדה המקומית הן לא האשמות היחידות. "ישנה בירוקרטיה מרובה שמכבידה על תהליך הוצאת היתר בנייה, וטווח הזמנים אורך בין 18 ל־24 חודשים. אבל מלבד הבירוקרטיה, ישנם עיכובים שאינם תלויים בוועדה, כמו תנאים להוצאת היתר בנייה - יש פרויקטים ולפעמים שכונות שלמות שמתעכבים בגלל כביש שסלילתו היא תנאי לקבלת היתר. יש היתרים שמתעכבים בגלל הקלות שמבקשים היזמים. גם בקשה להקלת שבס (הקלה המאפשרת לקבלנים ויזמים לבקש מהרשות המקומית תוספת של עד 30% דירות בפרויקט, ללא שינוי בזכויות הבנייה, וזאת ללא צורך בהליך תכנוני נוסף – א.ח.) פותחת פתח להגשת התנגדויות מטעם השכנים לפרויקט, ומופרכות ככל שיהיו - הוועדה המקומית נדרשת לדון בהן".
"מי שלא מבקש הקלות מרגיש פראייר"
עו"ד מרים דונין־שוב, שותפה במשרד ארדינסט, בן נתן, טולידאנו ושות' עם המבורגר עברון - ומייצגת בעלי קרקעות בהליכי תכנון, מסכימה כי חלק מהבעייתיות בתהליך מגיע דווקא מכיוון מבקשי ההיתר. "יזמים שפועלים בחו"ל אומרים שפה זה הרבה יותר ארוך. יזם מקבל תיק מידע בניו יורק, מבצע לפי הספר, בלי תוספות ושטיקים, וכך פרויקטים מתקדמים במהירות האור. אבל כאן כל מי שמבקש היתר, מנסה למצות את מקסימום ההקלות האפשרי. עוד תוספת יחידות, הגבהה של הבניין, הקלה בקווי בניין ועוד. בשורה התחתונה, בדרך כלל מגישים בקשה להיתר בנייה שלא לפי הספר, והכול דרך הליך של הקלה, וזה זורק את מגיש הבקשה למסע ארוך. הקלה זה דבר שכפוף לשיקול דעת העירייה ולהליך של התנגדויות. מי שאינו שבע רצון מהחלטת העירייה, הולך לוועדת ערר. ניקח למשל פרויקט שליוויתי בגוש הגדול שהתבקשה בו הקלה. עד שדנו בו עברה חצי שנה. ההתנגדות נדחתה. הערר נידון שנתיים לאחר שהוגש. חלפו שלוש שנים עד שהערר נדחה והבעלים יכלו לבנות".
ואיך מציעה עו"ד דונין־שוב לשפר את המצב? "הוועדות צריכות לעבוד לפי לו"ז הקבוע בחוק. הבעיה בארץ היא שלא עומדים בלוחות הזמנים. בחוק התכנון והבנייה יש מועדים לכל שלב בהליך, וזה אף פעם לא קורה. אילו ועדות התכנון היו מחויבות בפיצויים, אולי היו עומדים בזמנים. כמו כן אני סבורה שכל מנגנון ההקלות בעייתי מיסודו. מי שלא מבקש הקלות מרגיש פראייר. צריך לבחור בדרך המלך ולא לפתוח פתח לבצע כסף או לשינויים. אני כמעט לא נתקלת בפרויקטים שלי בבקשות להיתר, שלא מנסים למצות את המקסימום".
נקודה למחשבה / שרון אלעזרא הררי, מנכ"לית חברת אפרידר
הליך הוצאת היתר בנייה בישראל וקבלת טופס האכלוס המיוחל הם הליכים ארוכים ומסובכים. אנחנו, כמו רבים אחרים בענף הנדל"ן בישראל, נתקלים בבעיה ללא הרף וממתינים פרקי זמן לא סבירים, שבסופו של יום גם מייקרים את עלויות הפרויקט וכפועל יוצא מייקרים לרוכשי הדירות את המוצר הסופי. אבל על הבעיות כולם מדברים כל הזמן, אני רוצה לדבר קצת על הפתרונות האפשריים, כדי שהמצב הזה לא יימשך.
חשוב לנסות ולקצר את הליכי הרישוי ולצמצם בירוקרטיה בדרך, אם באמצעות הליכי רישוי עצמי על ידי האדריכלים עצמם או בדרך אחרת, שתסייע לצמצום הזמנים בין פתיחת הבקשה להיתר הבנייה ועד קבלתו.
אחת מהבעיות הנפוצות בעולם הרישוי ובתהליך הוצאת היתרי בנייה קשורה למצבת כוח האדם בוועדות המקומיות וברשות המקומית. דרוש כוח אדם נוסף ומקצועי במחלקות ההנדסה, עוד אנשים טובים שיבדקו התוכניות, שיוכלו לחתום על המסמכים ולהעביר דרישות או אישורים הנדרשים בתהליך. מנגנון נכון של עמידה ביעדים ושכר נאה יאפשרו גיוס כוח אדם איכותי לרשויות וימנעו בריחת עובדים לשוק הפרטי.
גם ודאות ובהירות יכולות לסייע לצלוח את ההליך הזה בצורה שפויה - ודאות תכנונית בתב"ע ובמסמכי המדיניות השונים מרשות לרשות, ובהירות בדרישות השונות של הוועדות, שלא תמיד תואמות את מה שקורה בשטח. אם נדע מראש מה צריך, והכללים יהיו אחידים בכל מקום ולכולם – יהיה הרבה יותר קל.
ועוד רעיון אחד לייעול. היום בקשה להיתר של בריכת שחייה בחצר או לפרגולה במרפסת מטופלת בידי אותם הגורמים שמטפלים בבקשה להיתר של מגדל מגורים בן 30 קומות או כל דבר אחר. הפרדה בין המסלולים השונים והתאמה בין הגורם המטפל בבקשה להיתר ובין מהות הבקשה והדחיפות לעומת היקף הפרויקט, למשל, יכולות לחולל שינוי גדול ומשמעותי בתחום.
לסיכום, המצב בשטח ידוע ומוכר, אבל אסור להתייאש. הממשלה החדשה, השרים החדשים והמצב הנוכחי בשוק הדיור מחייבים פעולות מהירות, שיכולות לשנות את המציאות. זה בדיוק הזמן לכך.
