בוררת שמונתה לדון בתיק הקשור בסניף בכפר סבא של רשת הפיצריות "פאפא ג'ונס", דחתה לאחרונה תביעה שהוגשה נגד הזכיין על ידי מי שהיה שותפו למשך ארבעה חודשים בלבד – ודרש בעלות על אחוזים ניכרים מהעסק. עו"ד הילה סמורזיק קבעה שתביעתו חסרת יסוד, וחייבה אותו בהוצאות גבוהות לטובת הזכיין.
באוקטובר 2020 רכש הנתבע את הזיכיון מרשת הפיצריות. שבועיים לאחר מכן נחתם בינו לבין עובד שלו הסכם שותפות בקשר להפעלת הסניף בקניון ערים. נקבע בו בין היתר שהעובד יהיה שכיר וירוויח 8,000 שקל בחודש, וששכרו יעלה אחרי חצי שנה. עוד נקבע שבנקודת הזמן העתידית שבה תוחזר ההשקעה של הזכיין בעסק, כ-658 אלף שקל, "תינתן האפשרות לעובד להיכנס כשותף מלא (50%) בחברה".
הוא החל לעבוד באפריל 2021, אבל כעבור ארבעה חודשים בלבד יחסיהם התערערו והם החליטו להפריד כוחות. בתביעה שהגיש באמצעות עו"ד רענן צפניה טען העובד כי הלכה למעשה הצדדים הסכימו שאחרי החזר ההשקעה לזכיין תינתן לו האופציה להיכנס כשותף בחינם, ללא כל תמורה. לשיטתו, במעמד ההיפרדות הוחזרו לזכיין שליש מהשקעותיו, ולכן הוא זכאי לבעלות יחסית על העסק בשיעור 16.7%. הוא הוסיף כי הוא זכאי לפיצוי על רווחיו העתידיים של העסק, ובסך הכול הועמדה התביעה על 700 אלף שקל.
מנגד טען הזכיין באמצעות עוה"ד יעקב בטש ויונתן אבישר כי אין היגיון עסקי בהענקת חצי מהעסק לעובד ללא תמורה. לשיטתו, לשון ההסכם שלפיה כי "תינתן האפשרות", מלמדת על כך שמדובר באופציה הכפופה לקיומם של תנאים נוספים וביניהם תמורה כספית, כך שפרשנות העובד אינה סבירה.
הבוררת עו"ד סמורזיק כתבה שהסכם השותפות שותק ביחס לתנאים שבהם יקבל התובע את מחצית השותפות, ומשכך עליה לפנות ולבחון את התכלית האובייקטיבית המונחת בבסיס ההסכם, שמושתתת על היגיון, שכל ישר ויעילות עסקית.
מסקנתה הייתה כי הצדק עם הזכיין: "השימוש במלים 'תינתן אפשרות' מצביע על קיומם של תנאים, שכן אם סברו הצדדים שמדובר בשותפות אוטומטית שאינה מצריכה פעולה כלשהי מצדם היו כותבים 'ייכנס העובד כשותף' או ניסוח דומה".
יתרה מכך, קבעה, ההיגיון העסקי מטה את הכף לקבלת עמדת ההגנה שלפיה כניסתו של העובד כשותף בעסק אינה בחינם. היא כתבה כי "קשה להעלות על הדעת שהזכיין הסכים להעניק לעובד, או לכל אדם אחר, מחצית מהעסק שבו השקיע מאות אלפי שקלים ועבודה רבה".
היא עמדה על כך שכוונת הצדדים הייתה, כנראה, למימון רכישת חלקו של העובד בעסק באמצעות הרווחים העתידיים אלא שבמועד ההיפרדות טרם הוחזרה השקעת הזכיין במלואה – כך שהתנאים להעברת חצי מהעסק טרם הבשילו. בהקשר לכך הדגישה שהתובע אינו יכול להישמע בטענה שרכש את חלקו בעסק באמצעות עבודתו בו, שעה שקיבל משכורת עבורה.
הבוררת דחתה גם את תביעת העובד לקבלת חלק מהרווחים העתידיים של העסק, בנימוק שאין לה בסיס להישען עליו. בסופו של דבר מלוא תביעותיו נדחו והוא חויב לשלם לשותפו לשעבר הוצאות ושכר טרחת וע"ד בסך כ-124 אלף שקל.
• לקריאת פסק הבוררות – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ העובד: עו"ד רענן צפניה
• ב"כ הזכיין: עו"ד יעקב בטש ועו"ד יונתן אבישר
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
