איציק פלד, הבעלים והמנכ"ל של חברת "מערכות השינה" סוויס סיסטם ושל מזרני גומאויר, נולד בכפר סבא לפני 61 שנה. בן בכור לאב תעשיין, שעלה מאיראן בגיל 6, ולאם, גם היא ממוצא פרסי. "גדלתי בשנים הראשונות של המדינה. התייחסו אליי בתחילה כאל עולה חדש מאיראן, ספגתי בדיחות על המוצא שלי, כמו 'פרסי קמצן'. לפעמים זה לא היה נעים, אבל מעולם לא נתתי לעצמי לשקוע למשבר בגלל דברים כאלה, ולא התייחסתי אל עצמי כאל קורבן. לא סבלתי, כי אז והיום, בכל סיטואציה, אני מסתכל על עצמי כעל גורם. אם אדם נכנס לסיטואציה כקורבן, הוא לעולם לא ייצא מזה. כך אני גם מחנך את כל מי שסביבי ונמצא איתי".
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
החיבור של פלד לעולם המזרנים החל עוד בילדותו, כשאביו עבד כנהג במפעל המזרנים "גומאויר כפר סבא". כשהמפעלים עברו בעלות בשנות ה-70 ושינו את מיקומם לפתח תקווה, סיים אביו את עבודתו במפעל וחיכה ל"שעת כושר". זו הגיעה ב-1985, אז הצליח לרכוש את המפעל והמותג. 17 שנה לאחר מכן, ב-2002 הצטרף אליו הבן הבכור, שהחל לפתח את המותג. "באחד מביקוריי בתערוכות הריהוט באירופה, נחשפתי לקונספט השווייצרי 'סוויס סליפ סיסטם'. בפעם הראשונה נחשפתי לחשיבות השילוב בין כל מרכיבי השינה. לחשיבות משטחי השינה ולא רק המזרן, ולשילוב טכנולוגיות מתקדמות".
"חשיבות השינה בארץ - לא במקום שהיא צריכה להיות"
ב-2006 פתח פלד את חנות הפיילוט במתחם דיזיין סנטר. כיום מונה הרשת תשעה סניפים. "הסניף העשירי ייפתח בקרוב", הוא מחייך. "בדיוק לפני שבוע סגרנו חוזה על זה, הוא ייפתח במתחם החדש בבני ברק, שיהיה הדבר הבא". יש לציין, שסוויס ישראל נשלט ומיוצג ע"י swiss system Switzerland, ומשווק באמצעות גומאויר כפר סבא. "מכיוון שאי אפשר לרשום בישראל לעצמך סימן של מדינה שאתה לא פעיל בה, עשינו שת"פ עם החברה השווייצרית, ורשמנו את השם של סוויס בישראל, כשהפעילות נפרדת לחלוטין. גומאויר הוא מותג שלנו, שעומד בפני עצמו", הוא מסביר.
במהלך השיחה הוא מתייחס שוב ושוב לנושא איכות השינה של האדם הפרטי ולמקום חדר השינה בחייו של זוג.
נכון להגיד שיש סלון משפחתי לאירוח חברים, ושחדר השינה הפך לחדר הסלון הזוגי?
"לחלוטין. אני מאמץ את הגישה הזו. פעם, שלא היה חשמל, היו נכנסים למיטה וישנים. בזה הסתכם תפקידו של חדר השינה. כשכבר הגיע החשמל, עד לפני כ-20 שנה, זוג נהג לשבת בסלון כדי לצפות בטלוויזיה ואז נכנס לחדר השינה לישון ולהיות עם עצמו. זה כבר לא ככה. היום יש בחדר השינה טלוויזיה, שירותים וחדר רחצה, זוג פונה לשם כדי להיות בשקט עם עצמו, מתרחק משאר בני המשפחה בבית. ולא רק זוגות. גם יחידים לוקחים לעצמם בחדר הזה זמן לעצמם, חדר השינה הפך להיכל המרגוע של האדם. רמת הערנות בחדר השינה השתנתה באופן דרמטי בשנים האחרונות. מכאן חשיבות המיטה והמזרן והטכנולוגיה המתקדמת, שמתאימה עצמה לצרכים. עם זאת, לצערי, בישראל עדיין חשיבות השינה לא נמצאת במקום שהיא צריכה להיות. תרבות השינה מפותחת יותר באירופה".
יש לך דוגמה?
"למשל, שמיטה מתכווננת עליה שוכבים ורואים טלוויזיה, מספקת סירקולציה הפוכה של הנוזלים בגוף. חצי שעה כזאת ביום זה שינוי אדיר לבריאות. גם לא מבינים את החשיבות שיש למשטח עליו יושב המזרון. את הישראלים מעניין שהמשטח יהיה מספיק חזק להחזיק אותו, זה לא כך. בתערוכות בינלאומיות מדגישים ללא הרף את חשיבות המזרן, לכן חשובה הטכנולוגיה, שמאפשרת למשתמש לקבל נתונים באמצעות המשטח. למשל, כמה שעות הוא ישן באמת בלילה, כמה תזוזות היו לו, נתונים שמתקבצים למהות השינה, שמעבירה ליום שלמחרת".
בוא נדבר קצת על המחירים, שבוודאי אינם זולים, וישראלים בתקופה הכלכלית הנוכחית מוותרים על מוצרים שהם לא בסיס.
"אספר לך בדיחה קטנה בהקשר לזה. מספרים על אוליגרך עשיר, שאמר לחבריו שהוא ביקר ברומא וקנה שם שעון רולקס ב-100,000 דולר. ענה לו חברו: 'איזה פראייר אתה. היית צריך לטוס לשוויץ, ולקנות רולקס ב-200,000 דולר'. מה זה אומר? שיש פסיכולוגיה מאחורי המחירים. מוצרי יוקרה שווים כסף וקהל, שמבין את האיכות, מוכן לשלם עליה. כשרק התחלנו במכירות הייתה לי פחות הבנה בנושא, ונכנסתי לתחרות עם מחירי הולנדיה, שהיו גבוהים. והנה, למרות שהייתי זול מהם, אנשים לא קנו. רק מהרגע שהעלינו את המחירים, התחילו לקנות. אז הבנתי שמחיר משקף איכות, עיצוב וטכנולוגיה. נכון להיום, מחיר למשטח ומזרן נע סביב 20,000 שקל, ואם מוסיפים שידות ודברים עיצוביים נוספים, המחיר עולה בהתאם. וכן, קונים כי מבינים שהמחיר סביר ומוצדק".
"עם טיפול אחר אורית יכולה עדיין להיות כאן"
פלד מסביר הכל בסבלנות ובחיוך, מצליח להסתיר את הטרגדיה האישית שחווה ב-19 ביוני השנה, היום בו איבד את רעייתו, אורית, בתאונת צלילה מחרידה. באותו יום, במהלך חופשה משותפת שלהם בשארם א-שייח, נכנסה אורית, שהייתה חובבת צלילה מושבעת וחולת אפילפסיה, למים. במהלך הצלילה היא סבלה מהתקף, נמשתה לחוף בחיים, אבל העובדה שהצוות שהיה במקום לא ידע איך לסייע לה, וגורמי הרפואה באו באיחור של שעה וללא ציוד מתאים, עלו לה בחייה. בת 49 הייתה במותה.
התיעוד האחרון של אורית פלד בסיני
"עם טיפול אחר היא הייתה יכולה עדיין להיות כאן", הוא מספר בכאב עצום. "ירדתי לצלול יחד איתה כי ראיתי שזה חשוב לה, היינו 20 דקות יחד ועליתי למזח לחכות שתצא. אחרי 26 דקות בערך ראיתי שהיא לא יוצאת, והשנורקל שלה לא בלט מעל המים וזה היה נראה לי מוזר. זה היה חוף מוכרז, אבל שני המצילים שנכנסו למים והוציאו אותה לא ידעו לעשות לה החייאה. רק אחרי 45 דקות הגיע אמבולנס, שלא היה מצויד כראוי. רק אחרי שהיא הגיעה לבית החולים עשו לה החייאה, אחרי שעה שהייתה בלי דופק ובלי נשימה. אמנם הצליחו להחזיר לה את הדופק והייתה לנו תקווה, שאבדה לאחר כמה דקות. לצערי, אורית לא חזרה איתי משם בחיים".
איך אתה עובר את התקופה הקשה הזו?
"מאוד קשה שלי. אורית הייתה בת זוג נפלאה, אמא מדהימה, ועבדה בחברה כמנהלת נכסים וחשבת שכר מעולה. היינו כל הזמן ביחד, מאוהבים בכל זמן. הטרגדיה נחתה עלינו בלי הודעה מוקדמת. טראח ונגמר. אני עדיין רואה את התמונה, איך משכיבים אותה על המזח ואף אחד לא יודע מה לעשות, מציל שלא מבין מה רוצים ממנו. ואני מביט על מחזה האימים הזה, בפיק ברכיים נורא, וכשהבנתי שאורית נפטרה, לא ידעתי איך להודיע לבנות ולבן. הלם נוראי. כשילדינו הגיעו לשם כדי שנחזיר את הגופה לישראל הם תמכו בי".
חצי שנה עברה מאז מותה של אורית. הזמן מקל, מכביד, יש לו משמעות?
"כשראיתי שהטרגדיה מפריעה לי בסדר היום, החלטתי לנהוג אחרת. ראיתי שאני חושב המון על מה שקרה, ולפני כחודשיים החלטתי לאלץ את עצמי להמשיך בסדר היום הרגיל שלי. כשזה צף זה צף. כמו עכשיו, כשאת שואלת אותי עליה ועלינו. אלו רגעים בהם אני חושב, נזכר ומתכסה בצער. בכל יום שעובר אני מבין יותר שלא סתם יש ביהדות שנת אבל. בשנה זו יש פעם ראשונה שחוגגים יומולדת או חג בלעדיה, שמתרחשים דברים סביב הילדים והיא איננה. כנראה אחרי השנה הזאת יהיה טיפה אחרת, לכן יש לי מטרה. סימנתי את ה-19 ביוני 2023 כמועד בו אני יוצא מהלופ. חווינו 22 שנות נישואין נפלאות. חיינו באושר תמידי וצרוף. לא כולם זוכים לזה. אני מודע לכך שכל דבר יהיה, כנראה, פחות טוב, כי אורית הציבה רף ענק. קשה לתאר את העצב שהיה בחברה כשהדלקנו נר ראשון של חנוכה. כולם היו מחוברים אליה ואהבו אותה. זה היה ב-18 בדצמבר, בדיוק חצי שנה למותה, ואז אמרתי להם 'מה זה החג הזה, אור? אורית הרי זה אור. אבל חנוכה זה גם באנו חושך לגרש, ומהיום והלאה אנחנו מגרשים את החושך כמיטב יכולתנו'. גם פה, כמו שסיפרתי קודם על ילדותי, לא אהיה מסכן או קורבן, אורית איתי ותמשיך להיות חלק מחיי כל חיי, ויש לי שמחה גדולה עם הבנות שלנו ועם הבן, שהוא מנישואיה הראשונים. אין ברירה, אנחנו ממשיכים".
מספרים שאתה נגן גיטרה בס מצוין והיית בלהקת חייל האוויר.
"נכון, אני מנגן מצעירותי בגיטרה בס, כלי שהיה פחות נפוץ בזמן ההוא. התגייסתי כטכנאי לחיל האוויר, ובמקרה פגשתי מישהו, שסיפר שחסר נגן גיטרה בס בתזמורת. לשם השתבצתי. לאחר שהשתחררתי גם ניגנתי בחתונות, חשבתי לפתח את הנגינה לקריירה. הייתה תקופה קצרה בה ניגנתי עם אריאל זילבר בחתונות. כשהבנתי שכסף אי אפשר לעשות מזה, עזבתי את הנגינה ועברתי לעבוד עם אבי בעסק, כשבמשך תקופה קצרה המשכתי להופיע בערבים. כשאבי התעייף, לקחתי את מושכות העסק לידיי ועזבתי את המוסיקה. היום אני כבר כמעט ולא מנגן, אבל נזכר בתקופה הזו בחיוך".
גיטרה בס ידועה ככלי שמחזיק ומנווט קצב של תזמורת. זה לדעת לא להיות סוליסט, אלא קשוב לאחרים ומסונכרן איתם. כך אתה גם כמנכ"ל?
"אני יודע לנהל ולהאציל סמכויות. יש שף שמבשל מעולה ופותח מקום, אבל אין סיכוי שזה יצליח אם הוא לא ידע לנהל את המקום. זה מה שקרה עם אבי. אצלי זה הפוך. למשל, אין לי מושג איך עושים את המזרן הכי טוב, אבל אני יודע לנהל. אני סומך על העובדים שלי, ואעסוק במה שאני אוהב ויודע. אני לא מעורב במוצר עצמו. האם זה כמו לנגן בגיטרה בס? יתכן".
מה הלאה?
"בין היתר, כאמור, ייפתח סניף עשירי, ויש תוכנית לייצור מזרנים, באיכות גבוהה, מחומר ממוחזר ירוק ואנטי בקטריאלי, ובמחיר סביר לגמרי. המטרה היא לצעוד קדימה בעידן של מיחזור וטכנולוגיה, לראות איך הפיתוחים יתקבלו ע"י הקהל הישראלי, ולהוסיף עוד מוצרים. להביט קדימה ולחייך באופטימיות".
