ועדה בראשות השופט אבישי קאופמן קיבלה לאחרונה ערעור שהגיש סוהר לשעבר נגד משרד הביטחון, בטענה שלא מתאפשר לו לתבוע הכרה על נכות נפשית שלדבריו נגרמה לו סביב הליכי הדחתו.
במוקד הפרשה סעיף 9 לחוק הנכים, הקובע ש"נכה שהתנהגות רעה חמורה מצדו גרמה לנכותו, לא יחולו עליו הוראות חוק זה המקנות טובות הנאה כל שהן". המערער שירת כסוהר במשך עשור. בשלהי 2014 הוא נעצר ונחקר בחשד להחדרת סמים לכלא ולקשירת קשר עם עבריינים, אסירים ובני משפחותיהם.
לאחר ששהה כשבועיים במעצר, הושעה הסוהר מתפקידו ובמקביל זומן לשימוע לפני פיטורים. בהזמנה לשימוע פורטו שיחות טלפון רבות שערך לכאורה עם בני משפחות של אסירים וגורמים עבריינים, ובנוסף נטען שהוא קיבל תמורה מגורם אסור.
במאי 2015 החליט נציב שב"ס דאז, רב-גונדר אהרון פרנקו, להדיח סופית את הסוהר נוכח החשדות הכבדים נגדו. בהחלטתו כתב הנציב שהוא "הפר הפרה חמורה של חובותיו כסוהר, כי המשך שירותו מסוכן לביטחון הארגון ומצדיק הרחקתו המיידית ממנו, וכי הסוהר אינו מתאים עוד להמשיך לשרת בשב"ס".
כשנתיים לאחר פיטוריו פנה הסוהר לשעבר לקצין התגמולים במשרד הביטחון על מנת שהלה יכיר בנכות הנפשית שנגרמה לו, לטענתו, עקב הליכי ההדחה. קצין התגמולים קבע שגם בהנחה שיש למערער נכות נפשית על רקע ההדחה, יש לייחס את נכותו ל"התנהגות רעה וחמורה" מצדו המוציאה אותו מגדרי החוק.
בתגובה פנה הסוהר לוועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) שליד בית משפט השלום בחיפה. שם ציין השופט קאופמן שהחלטת הנציב דאז פרנקו להדיח את הסוהר התקבלה על סמך ראיות מנהליות (ראיות לכאורה שאינן מוכיחות אשמה במאת האחוזים) אשר קשרו אותו לביצוע המעשים החמורים.
עו"ד פליקס פרטוקגל פרטוקעוד הוא הבהיר שהנציב פעל במסגרת סמכותו ואף עומדת לימינו חזקת התקינות המנהלית, שלפיה רשויות המדינה פועלות באופן תקין אלא אם הוכח אחרת. ואולם, מה שמספיק כדי להדיח סוהר, קבע השופט, אינו מספיק כדי למנוע ממנו לתבוע הכרה כנכה.
"הראיות שהוצגו לא יוצרות תשתית ראייתית שמאפשרת לקבוע שהמערער אכן ביצע את המיוחס לו", כתב. "לא ניתן לשלול כי המערער מעל בחובותיו ואולי אף העביר אי אלו דברים לאסירים, אך לאו דווקא. לפיכך, ניתן לקבוע שהתנהגותו של המערער פסולה, אך לא הגענו לרף החומרה המצדיק קביעה כי מדובר בהתנהגות רעה וחמורה במובן הרלוונטי".
לעומת עמדת השופט קאופמן, שהיוותה את דעת הרוב, אחת מחברות הוועדה סברה בדעת מיעוט כי התנהגות הסוהר כפי שתוארה מצדיקה את דחיית בקשתו. לשיטתה, אף בהנחה שהמערער סבל מפגיעה כלשהי כתוצאה מהפיטורים – הרי שאין לו להלין אלא על עצמו, והוא לא זכאי לפרס בדמות הכרה בנכות.
אלא שדעתה כאמור לא התקבלה, והוועדה קבעה שהמערער יוכל לתבוע הכרה בנכות. בנסיבות אלה התבקש משרד הביטחון להודיע לבית המשפט תוך חודש אם בכוונתו לערער על פסק הדין. במידה שלא, ימונה מומחה רפואי לצורך בחינת הקשר הסיבתי שבין הדחת הסוהר לנכותו הנטענת.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערער: עו"ד עראידה
• ב"כ קצין התגמולים: עו"ד בן ישראל (פרקליטות מחוז חיפה)
• עו"ד פליקס פרטוק עוסק בצבא ומשרד הביטחון
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
