בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת רשלנות רפואית שהגישה מטופלת נגד המרכז הרפואי מעיני הישועה, בטענה שהליך כירורגי שעברה הוביל אותה לניתוח חירום. השופטת עידית קצבוי קבעה כי אף שהאישה לא נותרה עם נכות, היא תפוצה בכ-63 אלף שקל על כאב וסבל.
התובעת, כיום כבת 60, הופנתה ב-2016 למרכז הרפואי לצורך ביצוע ניתוח נרתיקי לכריתת רחם, הרמת שלפוחית ותיקון צניחת דפנות הנרתיק. כמה שעות לאחר הניתוח, בעודה בחדר התאוששות, היא איבדה את הכרתה ונלקחה לניתוח חירום שכלל פתיחת הבטן. בניתוח הזה נמצא מוקד מדמם בצורה אקטיבית ושני ליטרים של דם חופשי בבטן. בוצעו כמה תפרים לעצירת הדימום והיא קיבלה חמש מנות דם.
לטענתה, הדימום שנמצא בבטנה הוא תוצאה של התרשלות הצוות שלא בדק כנדרש הימצאותם של דימומים בתום הניתוח הראשון. כתוצאה מהתרשלותו של הצוות הרפואי היא נדרשה לניתוח חירום מציל חיים, ונאלצה לשהות באשפוז במשך כשבוע כשהיא סובלת מכאבים רבים וממצוקה נפשית. היא הוסיפה כי סיכוני הניתוח הראשון לא הובהרו לה בשלב חתימתה על טופס ההסכמה בהליך טרום הניתוח והיא הוטעתה לחשוב שמדובר בהליך פשוט נטול סיכונים.
המרכז הרפואי טען שאין לייחס לו כל רשלנות. לדבריו, הצוות בדק בהתאם לנדרש אם קיימים דימומים פעילים בסיומו של הניתוח, והדבר אף מצוין ארבע פעמים בדו"ח הניתוח הראשון. עוד נטען כי בטרום הניתוח הוסבר לתובעת על מהלך הניתוח המתוכנן לרבות הסיבוכים שעלולים להתרחש. לטענת המרכז הרפואי, הדימום החל רק לאחר סיום הניתוח הראשון כתוצאה מליקוי במנגנון קרישת הדם, ולא היה קיים בעת "סגירת" הניתוח.
השופטת עידית קצבוי הבהירה כי השאלה המרכזית היא מועד תחילתו של הדימום שבגינו הובהלה התובעת לניתוח החירום – האם לאחר תום הניתוח הראשון או לפניו. היא ציינה שלצורך התחקות אחר מועד תחילתו של הדימום ניתן היה להיעזר במדדים שונים שאמורים היו להימדד אצל התובעת מהרגע שבו יצאה לחדר הניתוח עד לרגע בו הובהלה לניתוח השני.
ואולם, חרף חשיבותם של מדדים אלו, ועל אף שמצבה של התובעת התדרדר בחדר ההתאוששות, לא הוצג על ידי המרכז הרפואי בשום שלב תיעוד של נתונים כגון מה היו ערכי לחץ הדם והדופק שנמדדו אצלה, מתי החלה להראות סימנים של אובדן הכרה ומתי בדיוק התגלה דימום בבטנה.
ברקע הכשל ברישום העבירה השופטת את נטל ההוכחה להראות שלא הייתה התרשלות למרכז הרפואי. היא קבעה שהמרכז לא עמד בנטל ולא הוכיח פוזיטיבית שהתובעת החלה לדמם רק בסמוך לניתוח השני. בנסיבות אלה היא קיבלה את גרסת התובעת וקבעה שהדימום החל כבר בתום הניתוח הראשון ושרופאי המרכז התרשלו בכך שלא איתרו את כל כלי הדם המדממים.
לעניין הנזק קבעה השופטת שהניתוח השני לא הותיר השלכות של ממש על בריאותה ותפקודה של התובעת. בסופו של דבר היא חייבה את המרכז הרפואי לפצות את התובעת ב-51 אלף שקל על כאב וסבל, עזרת צד שלישי והוצאות, בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 23.4%.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד אבי שינדלר, עו"ד חנן ברוכיאל, עו"ד נועם שוורץ
• ב"כ הנתבעת: עו"ד חיים זליכוב, עו"ד ירון בן דן
• עו"ד שרון מאירי עוסק ברשלנות רפואית
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
