"בישראל גיל הפנסיה עומד היום על 67 שנה, ותוחלת החיים הממוצעת נעה סביב 80 שנה. אם למרות העובדה שתוחלת החיים עלתה וממשיכה לעלות, ואורח החיים השתנה, עדיין לא שינו את הגיל ואת התפיסה של איך לתכנן תכנון פיננסי נכון - אנחנו בבעיה".
המושג תכנון פנסיוני מדויק יותר, ביחד עם הרצון לשנות את עולם המושגים הפנסיוני והפיננסי הישן, הובילו את השיחה עם דן דוברי, שהתקיימה ממקום מושבו הנוכחי בלונדון. דוברי, שארגון המחקר הבינלאומי GCIF בחר בו בתחילת 2021 כאחד ממאה המשפיעים בעולם בתחום הפיננסי, מוכר כאחד המשפיעים ביותר על החיסכון הפנסיוני שלנו, ומשנה דפוסי חשיבה בנושא.
"לפי מחקרים, 98% מהאנשים מגיעים היום לגיל 65, ואם מגיעים לגיל הזה, יש בממוצע עוד 30 שנים נוספות לחיות. מחקרים מראים שבקרוב כ-50% מהאוכלוסייה תחיה עד גיל כזה, וזה שינוי דמוגרפי מטורף. הדבר מביא למעבר הכרחי מעולם הזכויות לעולם הצבירה. אנשים צריכים להבין איך להגיע לגיל פרישה, ולקבל משאבים מספקים כדי להמשיך לחיות בביטחון ובכבוד", הוא מסביר.
מה צריך להבין כבסיס לשינוי התפיסה?
"קודם כל את ההבדל בין מוצר לשירות. העתיד אינו מכירת מוצרי פנסיה, אלא מתן שירות למשפחות כדי שיבינו את אתגרי העתיד ויוכלו להגשים יעדים גם לאחר שיפרשו מהעבודה. במצב הנוכחי, ברגע שרגולטור מעוניין לקבוע עמלה אחידה למכירת מוצרים פנסיוניים, כבר יש פגיעה בייעוץ המקצועי כי 95% מאנשי המקצוע בשוק הופכים להיות מתווכים של מוצרים. מתכננים פיננסים טובים חושבים על המשפחה ולא על המוצרים".
מחלת הסרטן של הבן, ושינוי קו המחשבה
דוברי נולד בהונג קונג וגדל בה כאזרח אנגלי. בגיל 15 החליט לעלות לבד לישראל. "למדתי בישיבת פרדס חנה. אחריי הגיעו לישראל הוריי ואחיותיי", הוא מספר.
ישיבה זה כי היית דתי?
"לא, כי המליצו לי על הישיבה והתחלתי ללמוד בה בלי שהבנתי את ההבדל בין דתי לחילוני. בהונג קונג היינו חלק מקהילה של כמה מאות יהודים, שלא היה בה הבדל בין ספרדי לאשכנזי, או בין דתי לחילוני", הוא משיב במבטא אנגלי כבד. "שם לא חילקו אותנו לקבוצות, רק פה הבנתי שיש תתי קבוצות בתוך החברה".
לאחר שהשתחרר משירותו הצבאי כקצין שלישות בתותחנים, החל את לימודיו האקדמיים באוניברסיטת תל אביב, וכבר אז החל להקדיש את זמנו ומרצו לזכויות אדם בנושאי בריאות ופנסיה. בזמן לימודי התואר הראשון שלו החל לעבוד בחברת הביטוח הראל, והתקדם בה במהירות. ב-1987 עזב את הראל והקים חברה עצמאית בשם 'ידידים'. שנתיים לאחר מכן, בעקבות היחשפות שלו לעבודת תזה של סטודנט בטכניון, הגיש עם פרופ' זקס ז"ל הצעה למשרד האוצר, שאישר לו להקים קרן פנסיה פרטית צוברת בשם "עתידית". ב-1999 פגש את בני גאון ז"ל והקים איתו את גאון שוקי הון, שנמכרה בהמשך לכלל.
נקודת המפנה בתפישתו החלה כשבנו הצעיר חלה בסרטן. אז, הוא מספר, הפסיק למכור מוצרים והחל במתן שירותים בזכות הידע הרב שצבר בתחום: "בתקופה זו העברתי השתלמויות על תכנון פיננסי, הקמתי את המכללה לתכנון פיננסי ואת איגוד המתכננים הפיננסים".
אחרי שפרש מהאיגוד ומכר את חלקו במכללה, עבר ביחד עם שותפיו, אוהד וייגמן ורני אלון, להתרכז בהכשרת קהילת המתכננים הפיננסים בארץ ובעולם, במטרה לייעץ ולהנגיש לכמה שיותר משפחות פתרונות פיננסים בינלאומיים טובים. ב-2013 הקים את בית ההשקעות גלובלנט, שמספק פתרונות השקעה כדי לסייע בתכנון פיננסי משפחתי למען עתיד בטוח, והיום הוא מנהל אותו. לפני כשנתיים עבר עם משפחתו להתגורר בלונדון. "אני לא רואה את עצמי כמי שעזב את הארץ, עברתי לפה בגלל העבודה", הוא מדגיש.
אתה מצטרף לגל של לא מעט ישראלים שמעדיפים לחיות ולעבוד בחו"ל.
"אני מכיר לא מעט כאלו. בעיקרון, מדינות לא מעטות מנסות למשוך אנשים טובים באמצעות הטבות מס משמעותיות. בקפריסין, למשל, יש ממש עיר שמתגוררים בה ישראלים הייטקיסטים, שעשו כסף גדול ועברו לגור בה".
"פנסיה" הייתה מילה כמעט קדושה בשוק העבודה בעבר. עד כמה היא תופסת עכשיו?
"המילה פנסיה בתפיסתה המקורית הפכה למילה מתה, בגלל האבולוציה. את המושג המציא, למעשה, אוטו פון ביסמרק בסוף המאה ה-19, בגלל המהפכה התעשייתית. נוצר אז ריכוז גדול של אנשים מבוגרים, והוא רצה לשחרר אותם הביתה. לא בגלל טובת הציבור. הוא זה שקבע את גיל 65 המפורסם, כשתוחלת החיים הממוצעת אז עמדה על 42 שנה. זה לא דומה למציאות של היום, מה שמביא אנשים לחשוב שכלום לא בוער.
"גיל 65 הפך בחלק גדול מהמקרים להמלצה בלבד, כביכול, תמשיך לעבוד כמה שאתה יכול. ממחקרים יודעים שגם כשיש לאנשים אפשרות לפרישה, הם מעדיפים להמשיך לעבוד, בעיקר כי עבודה מייצרת חברה. אני זוכר את אבי, שפרש בגיל שהיה צריך לפרוש, וחזר לעבוד לאחר שנתיים כי הבדידות וחוסר המעש 'הרגו' אותו. לצערי, הוא נפטר במפתיע מדום לב בגיל 72, אבל גם ביום שלפני הוא עבד והיה שמח על כך. היו לו חיים מלאים, של עשייה. יש תפיסה לפיה אתה יוצא לפנסיה ואוטומטית הפכת לבייביסיטר, יש הרבה שאינם כאלו.
"כל משפחה חייבת לתכנן נכון את העתיד באמצעות תכנון פיננסי. צריך להיחשף לקרנות השקעה במגוון תחומים, לנצל נכון את הנכסים והמשאבים המשפחתיים, לנהל תזרים מזומנים אחראי ומתוחכם, שמייצר הכנסה פסיבית. היום לא מדברים על פנסיה במובן הקודם, אלא על איך דואגים לממן את החיים ולחיות את היעדים והחלומות בכל גיל. אמנם, העולם כבר בדרך לשם, אבל הוא עדיין נמצא במעבר שנמשך כבר 20 שנה. בין היתר זה גם תלוי באיך המדינה רואה את האחריות שלה כלפי הציבור, שזקוק לעזרה ותמיכה וחינוך, ולאנשי מקצוע שידריכו אותו בנושא".
איך זה מתקיים בישראל?
"מדינת ישראל עשתה הרבה דברים טובים בכלכלה, היא אחת המדינות המפותחות ביותר בכמות הכסף שעומד לרשות הציבור. יותר מחמישה טריליון שקל זה סכום נכסי הציבור, וחיסכון ארוך טווח נאמד בכ-2.5 טריליון שקל. אחת הבעיות בישראל היא התפיסה של הממשלה וחברי הכנסת את הנושא הזה. בישראל לא הכי סקסי לעסוק ולחנך את הציבור בנושא הזה, כי זה לא מביא כותרות. השקעתי הרבה שנים במסדרונות הכנסת בניסיון לקדם חוקים בנושא, ולהסביר את ההבדל העצום שבין דאגה לפנסיונרים לשיווק מוצרי פנסיה. עבדתי תקופה מסוימת עם ח"כ מיקי לוי כדי להעביר חקיקה בנושא, גם פרופ' יוג'ין קנדל (ששימש בשנים 2015-2009 כיו"ר המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה - י.ו.) היה מעורב בזה. המטרה הייתה לשנות את העולם לטובת הצרכנים. זה לא קרה".
למה?
"בישראל עדיין לא מבינים, לא מפקחים ולא דואגים לפנסיונרים. לעומת מדינות אירופה, למשל, אנחנו בפיגור נוראי. באנגליה אדם לא מפריש לפנסיה בכלל, הוא מקבל פנסיה מהמדינה גם אם הוא לא עבד. אשתי נולדה באנגליה. אימה הייתה תמיד עקרת בית, ומאז הגיעה לגיל פרישה, שנקבע שונה בכל מדינה, היא החלה לקבל סכום קבוע לכל אורך חייה, והיא מתנהלת טוב מהסכום שהיא מקבלת. המפתח נמצא בידי המדינה, שחייבת להכיר בעובדה שהטיפול צריך להיות במשפחה. חייבים לבנות פה קהילה של אנשי מקצוע, שיחנכו את הציבור לבנות אסטרטגיה של יעדים. זה כמו לתכנן חופשה, זה לא 'מה שיהיה יהיה'.
"בישראל, עדיין, כשאתה יושב עם משפחה ומדבר על הגדרת יעדי חיים כדי לחשוב איזה סוג של חיים הם רוצים שיהיו להם, זה עדיין אמוציונלי. לא קרה לי שישבתי עם מישהו שאמר לי שהוא רוצה להשיג תשואה של 7%. אנשים מדברים על הילדים שלהם, על אתגרים, על החיים ועל הפרישה, ועל סדרי עדיפויות וערכים".
מה רע בזה?
"לא רע, אבל אדם צריך קודם כל לדעת מה הוא רוצה להשיג בחיים, להגיע להיות האדם שהוא רוצה להיות. כשאתה בתוך תוכנית ויודע לאן אתה רוצה להגיע ומה אתה רוצה לעשות, אתה חי בוודאות. תוכנית וסדרת טיפולים תוביל אותך ליעד הרצוי. כשאתה יודע את זה אתה חי בביטחון שתוכל לעבור גם תקופות קשות, ותחיה חיים ארוכים ובריאים.
"ההגדרה שלנו היא 'העובדים הסוציאליים של העולם הפיננסי', כי אנחנו מטפלים במשפחה. המטרה שלנו איננה שאדם ישלש את הכסף שלו, אלא שיחיה חיים של ביטחון וכבוד. אנחנו עסוקים רק במשפחה במטרה לייצר מציאות של לחיות את החיים שרוצים. העולם שלנו ישתנה כשנפסיק לדבר על מוצרים ונתחיל לדבר על פתרונות. כשאני יודע מה אני רוצה להשיג בחיים ואני יודע מה היעדים שלי, כמו למשל לחסוך כסף לילדים או לקנות לעצמי יאכטה כשאהיה בן 50, זו תוכנית שאפשר לתרגם למושגים של כסף ולתוכנית עבודה שתסייע להגשים את היעדים. ותוכנית עבודה כזו כוללת שישה מרכיבים הכרחיים".
מהם?
"ראשית, התנהלות כלכלית נכונה. כל משפחה חייבת להבין את תזרים ההכנסות וההוצאות שלה. בהמשך יש לבנות אסטרטגיה לניהול הנכסים. צריך לדעת לנהל סיכונים, כלומר לדעת שלהחלטות שונות יש השלכות שונות. חייבים להבין את החשיבות של הכנסה פסיבית, ולייצר כזו, כי זה המפתח לעתיד רגוע ובטוח. אפשר לבחור באג"ח ארוך טווח או בנדל"ן, אבל חייבים שמה שבוחרים בו ייצר ודאות גבוהה להכנסה פנויה, וככל שמתחילים מוקדם יותר לייצר את זה, הביטחון גדל.
"לא פחות חשוב מזה - תכנון המס של המשפחה. ופה יש חורים גדולים של ידע. למשל, אנשים שרוכשים נדל"ן בארה"ב לא יודעים שיש שם מס עיזבון של 40%. אם הם ימותו, היורשים שלהם יצטרכו לשלם את זה, ולא מהרווחים אלא מהנכס. כך גם לגבי מס ירושה באנגליה. אחרון, צריך לטפל נכון בהעברת העושר לילדים, זה ערך חשוב במיוחד".
כל זה מוביל למיתוג המושג תכנון פיננסי. מתי זה יגיע, לדעתך לישראל?
"אכן, צריך למתג את המושג תכנון פיננסי, וזה קיים כבר בכמה מקומות בעולם, ולדעת לתכנן, אחרת אנשים ומשפחות מתפרקים. זה היה צריך להתחיל פה מזמן. זה היה אמור לעניין את חברי הכנסת, המדינה הייתה צריכה כבר להתחיל לממן חומרי לימוד בנושא בבתי הספר. אבל אני אופטימי, כי הנה, החברה שלי משגשגת כשלפני עשור לא התייחסו לעבודה שלנו.
"גם הרעיון של 'הסוכן הנאמן', שמתחיל להתקיים פה, משמח אותי. זה אומר לשלם שכר טרחה באופן ישיר לסוכן הביטוח, וכך אפשר יהיה לנטרל את התלות שלו בחברות הביטוח, שמעניקות לו עמלות גבוהות על כל מכירה.
"כששואלים אותי מה הדבר הגדול ביותר שעשיתי בחיי, אני משיב, שטרם עשיתי אותו", הוא מחייך. "אני מחכה לרגע בו הנאמנות למוצרים תתחלף בנאמנות ללקוחות, זו הנאמנות הנכונה. הטיפול והשינוי נמצאים אצל המחוקק שיחייב לטפל במשפחה. זה ייקח עוד זמן, אבל אני מאמין שזה יגיע, שהערכים יתורגמו למעשים".
