נציגות בעלי העסקים שהגיעו במיוחד אתמול (רביעי) בשעת בוקר מוקדמת לכנסת על מנת להשתתף בדיון בוועדה לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל, הופתעו לראות שאף חבר כנסת, למעט יו"ר הוועדה, מיכאל ביטון, לא הגיע לאולם.
"קודם כל התקיים דיון, ואפילו התחיל פחות או יותר בזמן. רק הנוכחות, בוא נגיד, של חברי הכנסת הייתה דלה. אישית יצאתי ב-5:00 בבוקר כדי לעקוף את הפקקים ולהגיע בזמן, אבל היו חבר'ה שהגיעו מהגליל העליון והם יצאו בסביבות 4:00 כי הם קצת יותר רחוקים, צפונית ממני", מספר יו"ר איגוד התעשייה הקיבוצית, עידו רודוי, בשיחה עם אולפן ynet.
כל המאמץ הזה כדי להגיע בזמן ולראות למעט יו"ר הוועדה, ח"כ מיכאל ביטון, שאף ח"כ אחר לא נכח באולם.
"זה היה בהחלט קצת מפתיע. נוצר סביב זה הד גדול, ובצדק.
מי שעוד לקח חלק בדיון הוא עומר נוי, שמנהל את חוות בת יער בצפון. על השאלה האם קיבל איזושהי התייחסות לאחר מכן מהח"כים שהיו אמורים להיות בדיון, אולי אפילו התנצלות, הוא אמר: "לא. אני יכול להגיד שכבר חמישה חודשים לא קיבלנו מענה על כלום, זה לא רק יום אחד. אנחנו כבר על השתק תקופה מאוד ארוכה לצערי".
החווה היפה שלך בבת יער עומדת שוממת. מה המשמעות הכלכלית של המצב הזה?
"זה שסגרנו לא אומר שבאמת ההוצאות השוטפות נעצרות, עדיין אנחנו מתחזקים את החווה באופן יומיומי, הסוסים צריכים שנדאג להם, סה"כ מדובר בעסק שעובד 40 שנה ועובד מצוין, לשמחתי. בינואר, אחרי שהמתווה הקודם נגמר, פתחנו את המקום מתוך איזושהי ציפייה שהאיזור יירגע. לצערי זה לא קרה. בתחילת מרץ סגרנו שוב, חווינו הפסדים שנאמדים באלפי שקלים בכל יום".
אתה יכול להעריך כמה הפסדתם?
"עד תחילת ינואר היה מתווה פיצויים מסוים, אבל מאז אין מתווה בכלל. נקבע איזשהו קו גבול דמיוני. בהתחלה דיברו על פיצויים לעסקים שנמצאים 3.5 ק"מ מהגבול. אבל אנחנו נמצאים 10 ק"מ מהגבול ולא מקבלים אפילו שקל. גם העובדים שכבר יושבים בבית חודשים ארוכים לא מקבלים כרגע אפילו שקל כי ימי הזכאות שלהם נגמרו. אז בעצם אין להם שום תמיכה".
עידו, אתם מרגישים שלא סופרים אתכם?
"הצפון מפוקר, ואני לא מדבר רגע על הרמה הביטחונית. מבחינת העסקים, מבחינת הכלכלה. בדרום יש מינהלת, יש תקציבים, יש כתובת, ובצפון אין כלום, כל אחד לעצמו. איך תיאר את זה ח"כ ביטון בדיון 'מינהלת תנומה', פשוט תנומה במקום תקומה".
עומר, ספר עוד קצת על מה שאתה מתמודד איתו כבעל עסק בצפון.
"הוצאנו לחל"ת 100 עובדים, בהנחה שאנחנו נשוב כשהמצב יחזור לקדמותו. העובדים האלה כבר מי יודע איפה הם יהיו. כרגע הם יושבים בבית, אין להם הכנסה, המדינה לא תומכת בהם. אנחנו גם אם נרצה לחזור כעסק, אני לא רואה איך נצליח. אנחנו צריכים להתחיל הכל מחדש, צריכים למצוא עובדים מחדש, להכשיר אותם, וזה לא שאנשים עומדים פה בתור ומחכים רק לעבוד, הם קמים ועוזבים את הצפון. אני יכול להגיד על קיבוץ מסוים שנמצא יותר מ-9 ק"מ מהגבול, אבל עדיין, קיבוץ כפר סאלד, ש-40 אחוז מהתושבים שלו התפנו מעצמם, הם לא יחזרו לקיבוץ הזה. אנשים שעובדים אצלי עברו למרכז, מצאו עבודות חדשות. כרגע נראה כאילו גם אם יהיה איזשהו מתווה לא יהיה לנו את מי להחזיר.
"בעיני הדבר שהכי חשוב זה הנושא של המענקים למפעלים שקיימים ולעובדים שרוצים לעבוד. המענקים שנתנו דרך ביטוח לאומי לעובדים ביישובי מפונים, או למפעלים שנמצאים ביישובי מפונים, זה מאוד עזר, אבל לא יודעים מתי זה ימשיך, כרגע זה עד מרץ".