בית הדין הארצי לעבודה קיבל לאחרונה דרישת אישה לקבלת קצבת שאירים מביטוח לאומי מכוח פטירתו של בן דוד שלה – שעמו לטענתה ניהלה זוגיות: הרכב השופטים קיבל ערעור שלה בנושא וקבע כי העובדה שהם ישנו בנפרד, והמנוח דיווח לרשויות שהוא רווק, לא משפיעות על מעמדה כידועתו בציבור בחייו וכאלמנתו במותו.
המנוח והאישה, עולים מהקווקז, התארסו בשנת 2000 באירוע חגיגי שבו נכחו בני משפחה וחברים. טרם נישואיהם היה המנוח רווק בעוד היא הייתה גרושה עם ילדים. במהלך 2010 התגרשה בתה ועברה עם ילדיה לגור אצל אמה והמנוח. בשלב זה עברו האחרונים לישון על הספה בסלון, ואילו בתה וילדיה ישנו בחדרים. בהמשך, מסיבה לא ברורה, עזב המנוח את הדירה וחזר לגור שם רק ב-2013 עד מותו.
בפברואר 2019 הגישה האישה תביעה לבית הדין האזורי שבה ביקשה להכיר בה כאלמנתו לצורך תשלום קצבת שאירים. בית הדין דחה אותה תוך שנתן משקל מכריע לדיווחי המנוח לרשויות על היותו רווק, ולעובדה שהם לא ניהלו חיי אישות כשעברו לישון על ספות נפרדות. האישה ערערה לבית הדין הארצי והתעקשה שהייתה בת זוגו של המנוח משנת 2000 ועד מותו. לשיטתה, יש לבחון את הזוגיות בהקשר של תרבותם הייחודית, שבה נישואי בני דודים הם דבר נפוץ.
מנגד טען ביטוח לאומי טען שהיא לא עומדת בתנאים שנקבעו בחוק להכרה בה כידועה בציבור – קיום חיי משפחה וניהול משק בית משותף. עוד נטען כי הצהרות המנוח בתביעותיו למוסד שלפיהן הוא רווק מלמדות שהשניים לא ראו עצמם כבני זוג.
עו"ד סימונה גולדמן מימוןנתי חדדהשופט רועי פוליאק שכתב את פסק הדין ציין כי השאלה המרכזית במקרה זה היא אם יש לראות בשנים האחרונות של המגורים המשותפים של המערערת והמנוח כהמשך של הקשר הזוגי ביניהם, או כחסד שעשתה המערערת עם המנוח בתקופה שבה לא היה לו איפה לגור. הוא כתב שבבחינת שאלה זו אין מקום להסתכלות סטריאוטיפית. המערערת אמנם הייתה המפרנסת העיקרית, הדירה הייתה שלה, והמנוח תרם בעיקר בבישולים, אך עובדות אלו לא משנות לעניין הקביעה אם הם היו ידועים בציבור.
השופט התייחס לסוגיית הלינה בנפרד ודחה את קביעת בית הדין האזורי שלפיה מדובר במעשה "לא הגיוני". הוא סבר שהחלטת הזוג לאפשר מידה מסוימת של פרטיות לבתה של המערערת היא דווקא סבירה. בנוסף הוא רמז השופט שניתן לקיים חיי אישות גם כשישנים על ספות נפרדות.
לעניין הדיווחים הכוזבים לרשויות צוין בפסק הדין כי אלה נעשו מחשש של המנוח שקצבאותיו ייפגעו לנוכח הכנסותיה של המערערת, אולם לשיטתו, היא לא צריכה "לסבול" בגלל דיווחים אלה. בנקודה זו חלקה עליו שופטת המיעוט חני אופק גנדלר, שסברה כי מדובר בראיה מכריעה הפועלת לרעת המערערת.
השופטת סיגל דוידוב מוטולה הצטרפה לעמדת השופט פוליאק והמערערת הוכרה בדעת רוב כאלמנת המנוח הזכאית לקצבת שאירים. ביטוח לאומי חויב לשלם לה הוצאות בסך 7,000 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערערת: עו''ד זיו איצקוביץ ועו"ד גלית בן שחר
• ב"כ המשיב: עו"ד חגי פרנקל
• עו"ד סימונה גולדמן מימון עוסקת בדיני עבודה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
