בית המשפט המחוזי בתל אביב חייב את חברת אזורים לשלם לחברה מקבוצת שסטוביץ סכום של כ-9 מיליון שקל בצירוף ריבית והצמדה על עלויות פינוי פסולת, ובנוסף חייב את אזורים בתשלום הוצאות משפט בסך כולל של מעל למיליון שקל. פסק הדין מבקר בחריפות את ההתנהלות של אזורים וקבע כי היא לכל הפחות שיתפה פעולה עם הטמנה אדירת ממדים של פסולת בניין.
"חברת דור-אור קרית גת נכסים", חברה מסחרית גדולה מקבוצת שסטוביץ, ביקשה להקים מרכז לוגיסטי (מרלו"ג) גדול ובניין משרדים עבור קבוצת שסטוביץ, שהיא כאמור חלק ממנה. מטבע הדברים החברה חיפשה אחר מגרש רחב ידיים שאותו מצאה. היא רכשה את הזכויות בקרקע מתאימה באזור התעשייה בקיסריה מחברת אזורים, חברה להשקעות בפיתוח ובבניין, שהינה חברה ציבורית העוסקת בייזום ובהקמה של פרויקטים בתחום הנדל"ן, ונערכה לביצוע פרויקט הבנייה המורכב.
אזורים, מוכרת הזכויות שחכרה את הקרקע, הצהירה כי לא ידוע לה על זיהום בקרקע, שהייתה בשליטתה במשך עשרות שנים. בהסכם נקבע עוד כי הרוכשת קונה אותה במצבה כמות שהוא. אלא שעד מהרה התברר כי קיים בקרקע "אוצר" מפוקפק. מתחת לאדמה שכנו להם עשרות אלפי טונות של פסולת בניין, שהוטמנו בה שלא כדין במשך שנים רבות ובאופן שיטתי. השאלה העובדתית שעמדה בפני בית המשפט היא מיהו בעליו? האם מוכרת הקרקע או שמא מפעל סמוך השוכן בצמוד למקום ומייצר בטון. רוכשת הקרקע הפנתה אצבע מאשימה אל עבר המוכרת אזורים ואילו המוכרת הפנתה אצבע מאשימה לעבר המפעל הסמוך של חברת כלל מוצרי בטון, שהייתה בעבר בשליטת אזורים ונמכרה לגורם אחר.
מפסק הדין עולה כי הקרקע לא הוכרזה ולא פורסמה כאתר לסילוק פסולת בנייה. עוד עולה מפסק הדין כי בשנת 2013 נחתם ההסכם בין דור-אור, שהוגדרה כקונה, לאזורים, שהוגדרה כמוכרת. מדובר בהסכם מכר למכירת זכויות חכירת המשנה של אזורים בקרקע, וזאת תמורת סכום של כ-27 מיליון שקל. סעיף 4 להסכם כלל את הצהרות המוכרת אזורים ובין השאר כי המוכרת מצהירה שהיא לא זיהמה דבר בחטיבת הקרקע ולא הניחה בהם תשתיות, ולא ידוע לה על כל תשתיות תת קרקעיות שהונחו בחטיבת הקרקע ו/או על זיהום סביבתי בקשר עם חטיבת הקרקע, וכי לא ידוע לה על כל מום ו/או פגם נסתר אחר בקשר עם חטיבת הקרקע.
בתחילת שנת 2016 החלו עבודות התובעת בקרקע, אז התגלה היקף ההטמנה של הפסולת במקום. מדובר בכמות נכבדה ביותר בכול קנה מידה. התובעת ספרה ומנתה למעלה מ-70 אלף טון של פסולת. לשיטת התובעת, אזורים התחייבה כלפיה כי היא תפנה את הפסולת במלואה.
תכתובת רדפה תכתובת והצדדים עדיין לא הגיעו להסכמות. אזורים לא העבירה לתובעת כספים לפצותה בגין עלויות הפינוי ובשנת 2017 הוגשה התביעה נגד אזורים. התובעת העמידה את הפיצוי בגין עלויות הפינוי על כ-9 מיליון שקל אליהם יש להצמיד הפרשי הצמדה וריבית וכן סכום של כ-4 מיליון שקל הנובעים מאובדן דמי השכירות שהיו אמורים להיות משולמים לתובעת לאור עיכוב מתוכנן בפרויקט.
התובעת דור אור טענה באמצעות עו"ד עפר פירט, אלי שמעון ועידן ילוז ממשרד פירט, וילנסקי, מזרחי, כנעני כי אזורים הייתה מודעת היטב למצב הקרקע עוד טרם ההתקשרות עמה, ולפסולת האסורה הטמונה בה. נטען כי המקרקעין שמשו במשך עשורים כאתר הטמנה פיראטי של הנתבעת ושל חברות הבת שלה. עוד נטען כי מדובר בהיקף פסולת אדיר שיכול למלא גודל כפול מאצטדיון בלומפילד. נטען כי הפסולת הוטמנה, כוסתה ומלאכת ההטמנה נמשכה במשך שנים רבות. דובר בהטמנה שיטתית של למעלה מ-70 אלף טון, הכוללים בטון מזוין, אזבסט, כבלי ברזל, צינורות בטון ועוד.
נטען כי אזורים הייתה אחראית, בין בעצמה ובין באמצעות חברות בשליטתה, להטמנת הפסולת השיטתית במשך שנים, שכן הייתה הבעלים של החברות שישבו על הקרקע או בסמוך לה. בניגוד לנטען, אזורים טענה כי לא ידעה, לא באופן כללי וגם לא באופן קונקרטי, על אודות הטמנת הפסולת בקרקע, ובוודאי שלא עצמה עיניה לאפשרות קיומה. אזורים הגישה הודעת צד ג' נגד כלל בטון, על מלוא סך התביעה. זאת, מאחר ואזורים טענה כי קיימות ראיות לכך שהאחראית להטמנת הפסולת בקרקע היא כלל בטון, שמפעלה שוכן בסמוך. כלל בטון, מצידה, הגישה בקשה לסילוק ההודעה נגדה על הסף.
השופט גרשון גונטובניק קבע כי על אזורים לשאת בפינוי פסולת הבניין מתחת לפני הקרקע בעלות של כ-9 מיליון שקל. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה. "מחומר הראיות שלפני עולה כי חברת אזורים, לכל הפחות, שיתפה פעולה עם הטמנה אדירת ממדים של פסולת בניין, שהייתה תוצר של פס ייצור שלם, שנוהל בקרקע שחכרה במשך שנים רבות. מדובר בפעילות שיטתית בקנה מידה תעשייתי ללא היתר וללא עיגון בדין... המסקנה הנלווית לכך שהמצג שהציגה במסגרת ההסכם ניתן בחוסר תום לב".
עוד קבע השופט כי "אכן, גם הרוכשת נערכה לסיכון, אלא שזה היה מתוחם. היא לקחה בחשבון זיהום בגין הטמנה אגבית של פסולת בקרקע. אך לא היה עליה לקחת בחשבון סיכון הגלום בפעילות תעשייתית של ממש בניגוד לדין ובהיקפים המדוברים, שהמוכרת עצמה אחראית לה". לעומת זאת, קבע השופט כי לא עלה בידי התובעת לבסס את הנזקים שהיא טוענת להם בגין האיחור במימוש הפרויקט. כלומר, התביעה התקבלה בכל הנוגע לעלויות פינוי הקרקע, ונדחתה בכל הנוגע לרכיב אובדן דמי השכירות. כמו כן קבע השופט כי יש לדחות את ההודעה שהגישה אזורים נגד הצד השלישי, כלל בטון.
בנוסף קבע השופט כי אזורים תישא בהוצאות שכ"ט באי כוח התובעת בסך 780 אלף שקל בתוספת מע"מ וכן תישא בהוצאות שכ"ט בא כוח הצד השלישי בסך 350 אלף שקל בתוספת מע"מ. מחברת אזורים נמסר: "פסק הדין התקבל אתמול. חברת אזורים לומדת את תוכנו ותבחן את צעדיה בהתאם לאפשרויות המשפטיות המקובלות".
חברת כלל מוצרי בטון יוצגה בהליך על-ידי עוה"ד מאיר לפלר ויהונתן גלנטי ממשרד לוסטיגמן לפלר ושות'.
