בית המשפט למשפחה באשדוד קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אישה לאכיפת הסכם גירושים מלפני 12 שנה, המחייב את בעלה לשעבר לעזוב את דירתה. במהלך התקופה הוא לא רק נשאר בנכס, אלא אף היכה אותה וכפה עליה יחסי מין, אך תלונות שהגישה למשטרה לא הועילו והיא פנתה להליך אזרחי. השופטת ענת אלפסי הגדירה אותו: "איש עם תפיסת עולם מעוותת".
בני הזוג התחתנו בסוף שנות ה-90 ובהסכם הגירושים שלהם מ-2012 נקבע שזכויות הבעל בדירת המגורים יעברו לאישה. הוא התחייב לשתף פעולה עם העברה הבעלות ולחתום על כל מסמך שיידרש. כמו כן, הוא הסכים לעזוב את הדירה לאלתר ולא לשוב אליה.
שבפועל הוא כאמור לא רק נשאר לגור בדירה, אלא אף נהג באלימות כלפי גרושתו. בפסק הדין צוין שהוא סטר לה כמה פעמים, ולטענתה כינה אותה ואת בתם "זונות". לאחר שפניותיה השונות למשטרה לא הביאו לסילוקו מהדירה, היא הגישה בינואר 2021 את התביעה לאכיפת הסכם הגירושין.
היא טענה שהוא נהג להמר ושיעבד את הדירה לצורך החזר הלוואות מפוקפקות שלקח. בשפתיים רועדות סיפרה בחקירתה כי למרות הפרדת המיטות, היא נאלצה מעת לעת לקיים איתו יחסי מין בעל כורחה מפני ש"אי אפשר היה להגיד לו לא".
היא שיתפה כי בעקבות מקרה אלימות שבמהלכו נחתכה בידה היא החליטה לעזוב בעצמה את דירתה בעוד הגרוש נותר בה ושילם לה שכירות. היא ביקשה מבית המשפט לאכוף את הסכם הגירושין ולהורות לו לצאת מביתה אחת ולתמיד.
השופטת אלפסי דחתה את טענת ההגנה המרכזית שהעלה הבעל, שלפיה חוזה הגירושין מהווה הסכם למראית עין הנעדר תוקף משפטי. מהבחינה הדיונית, הסבירה, טענת ביטול הסכם הינה "חרב" ולא "מגן", כלומר נדרש להגיש תביעה לביטול ההסכם, ולא די להעלות אותה כטענת הגנה. לדבריה די בטעם זה כדי לדחות את טענת הבעל.
ואולם גם מהבחינה המהותית נקבע שלא מדובר בהסכם למראית עין: עיון במסמך מלמד כי לשני הצדדים הייתה גמירות דעת מלאה לגבי העברת הזכויות לאישה, וכי הם שקלו היטב את הדברים טרם חתימתם עליו.
בנוסף נדחתה טענה נוספת של הבעל, שלפיה חלוף השנים מאז כריתת ההסכם מעיד שהאישה ויתרה למעשה על אכיפתו בהתנהגות. "בחינת העדויות על ציר הזמן מעלה כי האישה ביצעה רצף פעולות על מנת להעביר הזכויות בדירה על שמה, כאשר היא חוששת לחייה ולחיי ילדיה ולכן נאלצת להיכנע לתכתיביו על מנת שלא לעורר את זעמו", נכתב בפסק הדין.
השופטת הדגישה כי על רקע האלימות הקשה שספגה האישה, היא נאלצה להתמודד עם מציאות בלתי נסבלת שבמסגרתה הגרוש שלה מסרב להתפנות מדירתה, ומתנהג באופן אלים ובזוי כלפיה. יתרה מכך, האישה הוכרחה להשלים עם "תפיסת עולמו המעוותת של האיש", שלפיה "סטירת לחי היא אמצעי לגיטימי לצורך 'הרגעה' של רעייתו, כאשר לכך מצטרפת ההוראה להיכנס לחדר ולשתוק".
לפיכך קיבלה השופטת את תביעת האישה במלואה. היא הורתה לרשום את הדירה על שמה בלבד כפי שקובע הסכם הגירושין, ואסרה על הגרוש להיכנס אליה. בנוסף הוא חויב לשלם לה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 20 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד קרין פרימן עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
