משרד החקלאות, בשיתוף משרדי ממשלה נוספים, מוביל את גיבוש התוכנית לאומית לביטחון מזון של ישראל עד לשנת 2050 עם יעדי ביניים לשנים 2030 ו-2040. הצעה תוגש בימים הקרובים לשולחנה של הממשלה, כאשר המטרה היא להבטיח את יכולת ייצור המזון המקומית ואספקת מזון סדירה של מזון בר-השגה לטווח הבינוני והארוך. מדובר בפעם הראשונה שלישראל תהיה תוכנית לביטחון תזונתי.
בעקבות כך, משרד החקלאות שינה את שמו ל"משרד החקלאות וביטחון המזון". המנכ"ל אורן לביא אמר כי "המשרד משנה מדיניות, ולראשונה מגבש מדיניות ביטחון מזון לטווח ארוך. ביטחון המזון עלה לכותרות כבר בקורונה, אך גם במהלך המלחמה הנוכחית כאשר חקלאים רבים נאלצו להתרחק משטחם מדרום ומצפון. בממשלה לא נותרו אדישים למחסור שנוצר בגלל קשיי חקלאי העוטף, שאחראיים למשל על 60% מאספקת העגבניות לשוק המקומי. לביטחון המזון ביפן חושבים 50 שנה קדימה, בסין 100 שנים קדימה ואנחנו לראשונה נגבש תוכנית ל-25 שנים קדימה".
במסגרת התוכנית יוקם צוות עבודה בין-משרדי בראשות מנכ"ל משרד החקלאות, ובהשתתפות נציגי משרדי הממשלה הרלוונטיים, ביניהם: המטה לביטחון לאומי, משרד הבריאות, משרד הכלכלה והתעשייה, המשרד להגנת הסביבה, משרד השיכון והבינוי, משרד הרווחה ומשרדים רבים נוספים.
יתר על כן, יגיש משרד החקלאות במסגרת ההצעה את קידום תוכנית מתאר ארצית לחקלאות, אשר תבטיח את היכולת לייצור מזון מקומי. בדיון בראשות ראש המל"ל מה-24 בפברואר 2020 נקבע כי לנוכח האיומים, המגמות והאתגרים האחרונים, גוברת החשיבות לחיזוק העצמאות של החקלאות והתעשייה, ויש להתניע הליך גיבוש תכנית לאומית בהובלת משרד החקלאות, תוך התמודדות עם סיכונים חיצוניים כגון נזקי אקלים, מלחמות, תנודות מחירים ושיבושים בייצור ובשינוע. וגיבוש כלים להתמודדות עם מצבי קיצון.
על פי נתוני משרד החקלאות, כיום, כ-60% מסך האספקה הקלורית לאוכלוסייה המקומית הוא מיבוא, ורק 40% מייצור מקומי (18% מוצרים מן החי שמצריכים יבוא של דגנים להזנת בע"ח, 22% מוצרים צמחיים). יחד עם זאת, ישראל בעלת פוטנציאל משמעותי להגדלת הייצור המקומי, על בסיס הגדלת הזמינות של מי הקולחין להשקיה במקביל לגידול האוכלוסייה והשקעה בחדשנות.
מנתונים שנאספו על ידי משרד החקלאות התברר כי האספקה העולמית של מוצרים מרכזיים שאנו מייבאים ריכוזית מאוד. כך למשל, 12 מדינות בלבד בעולם אחראיות ל-80% מהייצוא העולמי של תפוחי אדמה ועגבניות, 11 מדינות אחראיות ל-80% מייצוא מוצרי החלב, 9 מדינות על ייצוא 80% מהשומשום, 8 מדינות על ייצוא 80% מהחיטה וגרגירי החומוס, 6 מדינות על ייצוא 80% מהאורז ו-4 מדינות על 80% מייצוא התירס.
במקביל לאלו, נמצא כי בשעות משבר מדינות מגבילות את היצוא ממדינתן. כך קרה במשבר הקורונה, כאשר 20 מדינות הגבילו את הייצוא בשיא המגפה, וכך גם במלחמת אוקראינה, כאשר 25 מדינות הגבילו את הייצוא.
דוגמה נוספת היא בענף שמן זית: ספרד אחראית על כ-50% מהייצור והייצוא העולמי של שמן זית. בספרד הייתה בצורת בשנתיים האחרונות, וב-2022 ייצור השמן ירד ב-56%. ב-2023 הייתה התאוששות קלה, אך הייצוא נותר נמוך בכ-50% בהשוואה ל-2021. בהתאמה חלה עלייה משמעותית במחירים, שהגיעו לכ-8 אירו לק"ג שמן בספרד.
