דוגמה נוספת לעליונות הרישום בטאבו: בית המשפט למשפחה דחה תביעה שהגישה אישה להגדלת חלקה בדירה מ-64% ל-82%, בטענה שהשקיעה ברכישתה יותר מבת זוגה. בפסק הדין שפורסם לאחרונה קיבלה השופטת תמר סנונית פורר את טענתה בת הזוג, שלפיה הרישום בטאבו הוא הקובע על אף הסכם הממון שכרתו השתיים.
ב-2019 חתמו בנות הזוג על "הסכם חיים משותפים" המסדיר את ענייניהן הרכושיים במקרה של פרידה. אחד הסעיפים קבע שבמקרה של רכישת דירה, רישומה על שם אחת מבנות הזוג ישמש ראיה מכרעת לגבי הבעלות או שיעורה בקשר לנכס, אלא אם כן הסכימו בנות הזוג בכתב אחרת.
הניסוח של הסעיף מתכתב עם סעיף 125 לחוק המקרקעין, שלפיו "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתוכנו", וזאת אלא אם הוכח אחרת - למשל במקרה של מרמה.
לימים בנות הזוג אכן רכשו דירה ורשמו אותה בטאבו בחלקים שונים: 64% על שם התובעת, שהביאה הון עצמי של כ-900 אלף שקל; ו-36% על שם זוגתה, שתרמה מהונה 200 אלף שקל בלבד. עבור יתרת התשלום לקחו בנות הזוג משכנתה משותפת של כ-1.8 מיליון שקל. ב-2022 הן נפרדו וכעבור חודשיים הגישה בעלת רוב הדירה את התביעה להגדלת חלקה בנכס עוד יותר.
היא טענה שהן הסכימו שרישום הבעלות יהיה בהתאם לחלק היחסי שכל אחת מהן שילמה בפועל לשם רכישת הדירה, ללא התחשבות במשכנתה. יוצא, לשיטתה, שעל פי היחס האמור בעלותה על הנכס צריכה להיות 82%, ולא 64% בלבד.
עו"ד אביטל רבינוביץצילום: רונן עמרנימנגד זוגתה לשעבר כפרה בטענה שלפיה אין לקחת בחשבון את המשכנתה. לשיטתה, הרישום בטאבו נכון ומשקף את החלק ששילמה כל אחת על הדירה, וזאת מכלל מקורות המימון. היא הפנתה לסעיף בהסכם הממון שלפיו הרישום בטאבו הוא הקובע, בהיעדר הסכמה אחרת.
ואכן השופטת סנונית פורר קיבלה את הטענה שלא הוכחה הסכמה בין בנות הזוג לסטות מהרישום בטאבו: "בהסכם לחיים משותפים קבעו הצדדים מפורשות כי הרישום יהווה ראיה מכרעת לגבי הבעלות או שיעורה בקשר לנכס הרשום, אלא אם הסכימו בנות הזוג בכתב אחרת".
בפסק הדין הודגש שהתובעת התעלמה לכל אורך ההליך מסעיף זה ואף התכחשה לו. לפיכך נקבע שההסכם בין בנות הזוג לשעבר שריר וקיים, הוכח שהן נהגו בזמן אמת על פי האמור בו, והרישום שיקף את הסכמתן לגבי הזכויות בדירה. לאור הסעיף האמור בהסכם הממון ובהיעדר מסמך אחר בין הצדדים – פסקה השופטת שיש לכבד ולקיים את האופן שבו נרשמו הזכויות בדירה בטאבו.
עוד נקבע לבקשת הנתבעת ש זוגתה לשעבר תעביר לה דמי שימוש ראויים עבור השימוש הבלעדי שעשתה בדירה מאז הפרידה, בסך 27,360 שקל. בנוסף חויבה התובעת בהוצאות משפט בסך 35,100 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד עדני
• ב"כ הנתבעת: עו"ד בר לב
• עו"ד אביטל רבינוביץ עוסקת במקרקעין ונדל"ן
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
