בית המשפט המחוזי בחיפה קבע לאחרונה שבעלי חברה יזמית שתכננה פרויקט פינוי-בינוי רחב היקף ברחוב העצמאות שבקריית ביאליק ונכנסה לפירוק, לא יצטרך לפצות את הדיירים באופן אישי. השופט מאזן דאוד קבע שאין עילה לחיוב אישי מכוח דיני התאגידים, החוזים או הנזיקין.
כבר לפני כשני עשורים תכננה היזמית להרוס ולהקים מחדש במתחם 280 יחידות דיור. בהסכם שעליו החתימה את הדיירים היא התחייבה להוציא היתר בנייה לפרויקט תוך ארבע שנים. אלא שהיתר לא הוצא, הפרויקט נתקע והדיירים החלו בהליכים משפטיים.
1 צפייה בגלריה
אילוסטרציהאילוסטרציה
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
במאי 2015 ניתן פסק בוררות שקבע שהיזמית הפרה את ההסכמות מול הדיירים, ולכן עליה לפצות אותם. עוד נקבע שהדיירים רשאים להתקשר עם יזם חדש. ואכן, באפריל 2017 קיבלה חברת "אאורה" את המושכות על הפרויקט. כשנה לאחר מכן ניתן צו פירוק נגד הנתבעת, והיא למעשה קרסה.
בשתי התביעות שהוגשו לבית המשפט על ידי 78 דיירים, שרובם לא היו צד להסכמים מול היזמית, נטען שיש לחייב את בעל החברה באופן אישי לפצות אותם ב-16 מיליון שקל בגין ההפרות השונות. לטענתם הוא נהג בצורה לא זהירה בעליל שאינה מתאימה לנושא משרה סביר, ואף התעלם מהסיכונים הקיימים – כך שמוצדק להרים נגדו את מסך ההתאגדות.
בעלי החברה טען שכל חטאו היה בכך שהפרויקט שניסה ליזום באמצעות החברה, ובו השקיע יותר מעשור מחייו, לא הגיע לכדי היתרי בנייה. בנסיבות אלה, סבר, אין מקום לבצע הרמת מסך, פעולה השמורה למקרים קיצוניים בלבד.
ואכן, השופט דאוד הסביר שהרמת מסך היא צעד קיצוני שעומד בסתירה לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת, וככזו יש להשתמש בה בזהירות ובמקרים המתאימים לכך בלבד.
עו"ד שאול אטיאסעו"ד שאול אטיאס
לדבריו, הבקשה להרמת מסך נטענה בכתב התביעה באופן סתמי ולקוני, מבלי שפורטו העובדות המצדיקות את הצעד מרחיק הלכת הזה. "עצם העובדה שהנתבע היה 'הרוח החיה' והגורם העיקרי שבא בדברים עם הדיירים אינה עילה להרמת מסך", הבהיר.
בפסק הדין צוין שהדיירים לא הוכיחו שיש מקום לחייב את בעל החברה מכוח מסגרות משפטיות אחרות כמו דיני החוזים או הנזיקין. אשר להיבט החוזי, לא הוכח שהנתבע התחייב באופן אישי אלא הציג עצמו לאורך הדרך כנציג היזמית.
בפן הנזיקי הודגש שהדיירים לא הוכיחו קיומה של עוולה נזיקית כלשהי שביצע הנתבע כלפיהם. "התנהלות הנתבע בוצעה בשם החברה שבבעלותו ומתוקף היותו אורגן בה. אין בהתנהלות זו כשלעצמה כדי להצביע על התרשלות אישית של הנתבע", נכתב.
בתוך כך זקף השופט לטובת בעל החברה אף את העובדה שהפרויקט עודנו תקוע, אף שהועבר לפני יותר משבע שנים לאחריותה של יזמית ענק. הדבר מלמד על כך שהלכה למעשה הוא לא אשם באי-הוצאת הפרויקט לפועל והשלמתו, ושקשיים אובייקטיביים שאינם קשורים בהתנהלותו מונעים זאת. הוא הורה על דחיית התביעות במלואן ועל חיוב הדיירים לשלם לבעל החברה הוצאות משפט בסך 150 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובעים: עו"ד יוסי מילר ועו"ד מאהר שחאדה • ב"כ הנתבעים: עו"ד יעקב רבינוביץ ועו"ד נועם בר-דוד • עו"ד שאול אטיאס עוסק בפינוי-בינוי • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין