בית משפט השלום ברמלה קיבל לאחרונה תביעה של 31 תושבים מרעננה נגד העירייה, בטענה שהסיגה את גבולם והפעילה בשטח הבניין שלהם חניה בתשלום שלא כדין. השופט זכריה ימיני קבע שמעשי העירייה עולים כדי עבירות פליליות ומצדיקים לחייב אותה בפיצוי הדיירים בכמיליון שקל.
התובעים הם דיירים בבניין ברחוב לוי אשכול, סמוך לרחוב הראשי הסואן אחוזה. לטענתם, זמן קצר לפני הגשת התביעה בפברואר 2019, על רקע הליכי תמ"א 38 בבניין, נודע להם כי מזה שנים רבות העירייה והוועדה המקומית לתכנון ובנייה מסיגות גבול לשטחם בעומק של כ-245 מ"ר, על מנת להפעיל שם חניה כחול-לבן.
במסגרת ההליך סיפרו הדיירים על הקושי היומיומי שהם חווים כתוצאה מהתנהלות העירייה. אחד מהם סיפר שלנוכח הקרבה לרחוב אחוזה מפרצי החניה נשוא התביעה עמוסים לעייפה במרבית שעות היום ולכן הוא נאלץ לחנות רחוק מביתו. בנסיבות אלה דרשו הדיירים שהעירייה תתפנה מהמקום ותפצה אותם בכמיליון שקל כדמי שימוש ראויים על שבע השנים שקדמו להגשת התביעה.
מנגד טענו העירייה והוועדה שיש לדחות את התביעה, בין השאר משום שלנוכח שתיקתם מרובת השנים של הדיירים התגבשה במקום "זיקת הנאה לטובת הציבור מכוח שנים", המעניקה להן זכות להשתמש בשטח.
השופט ימיני הדגיש שאין מחלוקת כי השטח שעליו הוקמה החניה בתשלום לא הופקע בשום שלב, והנתבעות אף לא הוכיחו שבוצעה לגביו עסקה המקנה להן זכות להשתמש בו. בתוך כך, מטעם העירייה הוצגו נתונים המלמדים שבין השנים 2012 ל-2021 היא גרפה סכום אסטרונומי של כ-52 מיליון שקל מהחניות ברחובות אחוזה ומרכז העיר, בכללם רחוב לוי אשכול.
העירייה כשלה בניסיונה להגן על התנהלותה ארוכת השנים באופן שיוצר "זיקת הנאה". חרף טענתה כי השתמשה בקרקע במשך 30 שנה לפחות, העובד היחיד מטעמה שהעיד לגבי תקופת השימוש החל לעבוד בעירייה רק ב-2008, כך שידיעותיו לגבי המתרחש בשטח לפני כן הן בגדר עדות שמועה שאינה קבילה.
עו"ד חן ספקטורבני לפידבהקשר לכך השופט הדגיש שזיקת הנאה היא זכות שאין עמה זכות להחזיק במקרקעין. כלומר, העובדה שהעירייה מחזיקה בעצמה בשטח החניות, שומטת את הקרקע תחת טענתה לקיומה של זיקת הנאה.
הוא מתח ביקורת על כך שהעירייה ביקשה מיועץ תנועה "לבחון את החניה הקיימת ואת פוטנציאל תכנון החניות לדיירי הבניין" על מנת שיגיש חוות דעת. לדבריו, העירייה "למעשה יוצאת מנקודת הנחה שעליה להחליט עבור התובעים מה השימוש המיטבי עבורם בחלק הפלישה הנמצא בבעלותם".
בפסק הדין צוין כי "הנתבעות מבקשות להיות אפוטרופסיות של התובעים על שטח הפלישה בלי שהתובעים ביקשו זאת ממנה. על גישה זו ניתן לומר לעירייה 'מי שמך'?". השופט חידד כי השתלטות העירייה על הקרקע מהווה למעשה עבירה פלילית של בנייה ללא היתר ובניגוד לתוכנית מתאר, ושימוש חורג במקרקעין ללא היתר כדין.
בסופו של דבר קבע שהעירייה והוועדה המקומית יתפנו מהשטח עד מאי הקרוב, ויפצו את הדיירים ב-877,751 שקל על השימוש בשטחם, בתוספת ריבית והצמדה מפברואר 2019. בנוסף הן חויבו לשלם להם שכר טרחת עו"ד בסך 70 אלף שקל והוצאות משפט.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד חן ספקטור עוסק במקרקעין ונדל"ן
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
