בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה לאחרונה תביעה לאכיפת זיכרון דברים למכירת משק בדרום, שנחתמה בין הבעלים – בן 69 שמאובחן עם פיגור גבולי, אפילפסיה והפרעת הסתגלות – לבין איש הייטק וחוקרת רפואה. השופט יעקב דנינו קבע שהמוכר לא היה כשיר לבצע עסקה מורכבת שכזו.
את המשק ירש המוכר מאביו ב-2015 ושנתיים לאחר מכן הוא חתם עם הרוכשים על זיכרון דברים למכירתו תמורת שלושה מיליון שקל. יום למחרת הוא כבר פנה לפרקליטות ולמשטרה עם חששות לגבי העסקה, וכעבור כשלושה שבועות הודיע סופית שהוא לא מעוניין למכור.
בתביעה שהגישו נגדו הרוכשים כמה חודשים לאחר מכן הם טענו כי זיכרון הדברים הוא הסכם מחייב והמוכר מנסה לסגת ממנו "משיקולים עסקיים ולא ענייניים". הם ביקשו שבית המשפט יורה על אכיפת העסקה ויחייב את המוכר לשלם להם 10% מסכום התמורה – הפיצוי המוסכם שנקבע.
הטענה העיקרית של המוכר הייתה שלא היה כשיר לחתום על המסמך ולכן אין לו תוקף. הוא סיפר שלאחר מות אביו נכנס לדיכאון עמוק וסבל מחרדות. באותה תקופה הגיע אליו אביו של יו"ר ועד היישוב ואיים שאם לא ימכור את המשק – הוא ילשין לרשות מקרקעי ישראל שיש לו שני משקים, מה שאסור לפי הנהלים.
הוא הוסיף שחתם על המסמך משום שחשש מהאיומים ונלחץ שיאבד את המשק של אביו. לדבריו, כבר כעבור יומיים הוא הסביר לרוכש שהוא נמצא במצוקה נפשית ולא מסוגל למכור את המשק אבל הוא לא הקשיב.
עו"ד גלעד בר-עמיאלדד מאסטרוהשופט יעקב דנינו קבע כי זיכרון הדברים נחשב הסכם מחייב מאחר שהוא כולל את כל התנאים המהותיים של העסקה כמו סכום התמורה, לוח התשלומים, מועד המסירה ועוד, ומעיד על כוונה לבצע את העסקה. עם זאת, הוא קיבל את טענת המוכר שלפיה לא היה כשיר לחתום על המסמך ופעל תחת לחץ והשפעה של אחרים.
מחוות דעתו של פסיכיאטר שמונה כמומחה עלה כי הנתבע פעל תחת לחץ ותחושת איום, ולא הבין את משמעות החתימה. המומחה ציין כי כושר השיפוט של הנתבע פגום ושהעסקה "גדולה למידותיו". הוא הדגיש שהנתבע לא התייעץ עם אף אחד לפני החתימה וביום שאחרי כבר הביע חרטה.
השופט קיבל את חוות הדעת תוך שציין כי התנהלותו של הנתבע בדיונים תאמה את האבחנות של המומחה. הוא היה חרדתי ותזזיתי, בחלק מהזמן מכונס בעצמו וגילה עוינות גדולה לתובעים ולעורך הדין שלהם.
בפסק הדין הודגש הפער המשמעותי ביחסי הכוחות בין הנתבע – אדם בעל מוגבלות רפואית ונפשית, לבין התובעים – חוקרת במדעי הרפואה ומנהל מוצר בחברת הייטק. השופט ציין שהנתבע הודיע על ביטול העסקה תוך זמן קצר, וכי התובעים לא שילמו לו מקדמה ולא ביצעו פעולות מהותיות כמו נטילת משכנתה, כך שמצבם לא השתנה לרעה בעקבות החתימה.
לפיכך נדחתה התביעה ונקבע כי לזיכרון הדברים אין תוקף. עם זאת, מאחר שהתובעים לא היו מודעים לחומרת מצבו של הנתבע ולא הם שלחצו עליו למכור, הוחלט שלא לחייב אותם בהוצאות.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד אלי סלהוב
• ב"כ הנתבע: עו"ד רונית לוי ועו"ד צבי שוורץ
• עו"ד גלעד בר-עמי עוסק בדיני חוזים
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
