בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה קיבל לאחרונה תביעה שהגישו יורשים נגד אחיהם, שבמשך 30 שנה גר בנכס שקנו הוריהם בשנות ה-60. השופטת אפרת ונקרט דחתה את טענתו שלפיה לנוכח תקופת המגורים הארוכה נוצרו לו זכויות קנייניות בנכס, וקבעה שכדי שיישאר יהיה עליו לשלם לאחיו 1.5 מיליון וחצי ודמי שימוש חודשיים.
האם הלכה לעולמה מבלי להשאיר צוואה, ועיזבונה – שכלל בעיקר את הנכס שבמחלוקת – חולק שווה בשווה בין הילדים. במקביל הגישו אלה תביעות הדדיות, כשהאחים התובעים ביקשו פירוק השיתוף והנתבע עתר להחזר כספים שהוציא על הנכס במהלך השנים.
האחים טענו שאין לו זכויות כלשהן בנכס מלבד חלקו בעיזבון. לשיטתם, אימם המנוחה בסך הכול הרשתה לו לגור בחינם בדירה, אך לא העניקה לו זכויות קנייניות. לדבריהם הוא לא השביח את הנכס ולא ביצע בו השקעות כלשהן, אלא לכל היותר ערך שיפוצים לרווחתו. לגישתם, הוא הרחיב את הנכס ובנה בו יחידות דיור על מנת להעביר את אימם לגור שם ובכך להשתלט על הבית. הם הוסיפו שאם הוא מעוניין להמשיך לגור שם, עליו לקנות מהם את חלקם בעיזבון.
מנגד טען האח שאימו העניקה לו זכות לגור בבית. לדבריו הוא מתגורר בנכס משחר ילדותו, ובעוד יתר אחיו פרחו מהקן ועשו לביתם הוא נותר נאמן לאימו והמשיך לגור בנכס גם לאחר שהתחתן והביא ילדים. הוא עמד על כך שנשא בכל העלויות הקשורות בנכס, לרבות עלויות השיפוץ ואחזקתו. עוד טען שהוא דייר מוגן ועומדת לו הזכות לרכוש את חלקם של התובעים בנכס לאחר קיזוז השקעותיו.
עו"ד יורם ביתןדוד אסייגהשופטת ונקרט כתבה ש"אין מחלוקת כי הנתבע ומשפחתו מתגוררים במקום למעלה משלושה עשורים חינם אין כסף, וכי עת המנוחה הייתה בחיים ניתנה לנתבע רשות מגורים בנכס, רשות לשפץ את הבית ולבנות את יחידות הדיור". עם זאת היא קבעה שמגורי הנתבע בנכס לא הוסדרו בהסכם בכתב, ואין ראיה שניתנה לו רשות בלתי הדירה לגור שם.
בפסק הדין נדחה ניסיון הנתבע להיבנות מייפוי הכוח שניתן לו על ידי אימו: נקבע שמדובר במסמך המאפשר לנתבע לפעול בשם האם מול הרשויות לצורך רישום הבית על שמה, ולצורך בנייה בו. הזכות המוענקת בייפוי הכוח, הובהר, אינה כוללת רשות מגורים, כל שכן רשות בלתי הדירה.
השופט קבעה שלכל היותר ניתנה לנתבע רשות מגורים בימי חייה של אימו. העובדה שהורים אומרים לבנם "זה ביתך" או "כאן תגור", נימקה, אינה מקנה לבן זכות שימוש חינם בבית בכל ימי חייהם. גם השקעות שביצע הנתבע בנכס אינן יכולות להקנות לו זכויות, מה גם שהנתבע בקושי הציג ראיות המעידות על השקעות מצדו.
לפיכך השופטת קבעה שלנתבע אין זכות בלתי הדירה למגורים בנכס וזכותו להמשיך ולגור בבית מותנית בתשלום ליתר היורשים, לצד תשלום דמי שימוש ממועד הגשת התביעה ועד לפירוק השיתוף. בנוסף היא חייבה את הנתבע בהוצאות אחיו בסך 45 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד יורם ביתן עוסק בדיני משפחה
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
