רוב מדינות אירופה הביעו עמדות מאוד ביקורתיות לגבי קיום משחקי הגביע העולמי בקטאר. המוות ההמוני של עובדים זרים במהלך בניית האצטדיונים, מצב זכויות האדם בנסיכות והאפליה כלפי להט"בים ונשים, דחפו רבים בעולם המערבי לקרוא להחרמת המשחקים — או לפחות לדרוש מהנבחרות ומהשחקנים למחות נגד קטאר בפומבי. אבל הדרישה הזו צבועה. ניתן להשוות אותה לפעיל BDS שנוסע להפגנה נגד ישראל ומשתמש באפליקציות "ווייז" ו"מובילאיי". בזמן שהעולם המערבי יוצא נגד המוסריות של קיום המונדיאל בקטאר, הוא מנהל במקביל עסקים בטריליוני דולרים עם הנסיכות ורודף אחרי ההון הקטארי. איפה שלא תשימו את האצבע — תמצאו במערב עקבות של כסף קטארי. הזרועות של קרן ההשקעות הקטארית מגיעות כמעט לכל פינה בכלכלות של המדינות הדמוקרטיות הגדולות בעולם.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
קטאר יצאה לעצמאות כלכלית בעזרת הנפט, אבל העושר הגדול שלה כיום קשור בעיקר למרבצי הגז הענקיים בתחומה — קטאר מדורגת שלישית בעולם, אחרי רוסיה ואיראן. הרווחים שלה מהגז עצומים. בעזרת קרן העושר העצמאית של קטאר, הנסיכות רכשה ברחבי העולם נכסים שמוערכים בכחצי טריליון דולר — סכום עתק ששוויו נמוך במעט מהתקציב הפדרלי הכללי של גרמניה השנה.
לפעמים ההשפעות של ההשקעות הללו שקופות: קטאר משקיעה במערב מיליארדים בנדל"ן יוקרתי, תאגידי ענק וקבוצות כדורגל. אבל לפעמים ההשקעה היא מאחורי הקלעים וקשה לשים את האצבע על ההשפעה שלה. קחו למשל את שידורי "פוקס" מהגביע העולמי הנוכחי: בעוד תחנות אחרות, כמו BBC וטלמונדו, החרימו את טקס הפתיחה של המשחקים ושידרו במקומו תוכניות על זכויות אדם, פוקס שידרה את הטקס ומיד אחריו תמונות צבע מרהיבות מקטאר. לפוקס היו סיבות טובות להתרכז במשחקים בלבד ולא להשחית את זמן השידור על זכויות אדם: חברת התעופה הקטארית ומשרד התיירות של קטאר השקיעו השנה עשרות מיליוני דולרים בפרסום בטלוויזיה ברחבי העולם. אחוז נכבד מהתקציב הזה הגיע לערוצים השונים של פוקס.
ההשקעה הקטארית המפורסמת מכולן היא הרכישה של מועדון הכדורגל פריז סן ז'רמן ב-2011. הקטארים השקיעו בקבוצה כבר יותר משני מיליארד יורו — כולל הקנייה של ליאו מסי, השחקן הפופולרי בעולם, ניימאר, הכוכב הברזילאי הכי גדול כיום, וקיליאן אמבפה, הסמל של נבחרת צרפת. קשה להפריז בערך של יחסי הציבור שמניבה לקטאר הבעלות על המועדון מעיר האורות. אבל קיימות עוד השקעות יוקרתיות שבדרך כלל לא בולטות מעבר למדורי הכלכלה: 6.1 אחוז ממניות דויטשה בנק, שלושה אחוז מתאגיד סימנס, 10.5 אחוז ממניות פולקסווגן וחמישה אחוז ממניות פורשה. קטאר היא גם מחזיקת המניות הראשית (כמעט עשרה אחוז) ביצרנית החשמל הגדולה ביותר בגרמניה, RWE.
ואלו רק חלק מההשקעות בגרמניה. השוק הגרמני יציב ובטוח, שתי מעלות שממגנטות אליו את הכסף הקטארי. אם בעבר קרן השפע הקטארית הייתה מושפעת בהחלטותיה משיקולים תדמיתיים, הרי שכיום מדובר בהשקעות הרבה יותר פרגמטיות ורווחיות. ההשקעה במניות RWE היא דוגמה לפרגמטיות הזו: קטאר מודעת לכך שהמאבק העולמי בסוגיית האקלים יגרום לירידה תלולה ברווחים מהגז ומהנפט, ולכן היא משקיעה בחברות אנרגיה ירוקות ברחבי העולם. מצד שני, קטאר חתמה השבוע על חוזה לספק גז נוזלי לגרמניה החל מ-2026 לתקופה של 15 שנים. היד של הקטארים אוחזת בשני הצדדים של המקל וסוחטת את דוושת הרווחים. אם הגרמנים באמת רוצים להפגין נגד קטאר, הם יצטרכו להחליט בחורפים הבאים אם הם רוצים למות מרעב - או מקור.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מצד שני, קטאר מהווה פרטנר יחסית נוח לגרמניה ולמדינות מערביות נוספות (אם סותמים את האף לגבי מצב זכויות האדם שם): לקטארים אין כרגע מספיק מנהלים שיכולים להיכנס לעמדות הכרעה ולקבוע את המדיניות ביחד עם ראשי החברות האירופאיות והאמריקאיות. מהבחינה הזו קטאר נוחה הרבה יותר מאשר שותפה כמו סין, שמנסה כמדיניות לייצר בה תלות כלכלית.
תנו לכסף לדבר: זו תמיד הייתה הסיסמה של הסחר בין מדינות המפרץ למערב. ההשקעות במערב איפשרו לאמירים ולשייח'ים לקיים חיים צנועים בבית ולחגוג בניו-יורק או בלונדון. המלחמה באוקראינה סיבכה את העניינים. מדינות המפרץ כבר אינן רואות באמריקה את הכוח הבלעדי שיכול להגן עליהם, בעיקר בגלל המדיניות המכילה של ארצות-הברית כלפי האויב האיראני, שעומד להתחמש בפצצה גרעינית. צריך גם לקחת בחשבון שהנטייה הטבעית של המשטרים הריכוזיים במפרץ היא דווקא להצטרף למעצמות כמו רוסיה או סין. בדיוק בגלל זה מדינות המערב חייבות לגלות גמישות הרבה יותר גדולה בסחר עם קטאר ושכנותיה במפרץ, ובעיקר יכולת אקרובטית בעצימת עיניים למה שקורה שם מבחינת זכויות אדם. העיקר שקרן העושר הבלתי נגמרת של קטאר תמשיך לפרוס את השקעותיה ולקנות עוד ועוד נכסים במערב.
כמו חנות הכלבו הרודס, כמו הפיכתה של קטאר לבעלים הגדולים ביותר של נדל"ן מסחרי במנהטן, או כמו ההחלטה, כבר ב-1996, לפתוח את מפלצת התקשורת אל-ג'זירה, השקעה שהפכה את קטאר למעצמת מדיה בעלת השפעה עצומה בעולם הערבי וגשר חשוב למערב. אל-ג'זירה היא גם נדבך חשוב במדיניות "הרגל פה רגל שם" של הנסיכות הקטנה. באל-ג'זירה אפשר למצוא ראשים מדברים מהחמאס, מישראל ומהמערב, וגם מסרים נטולי פרשנות של האחים המוסלמים. מדינות רבות בעולם הערבי לא אהבו את הכיסוי של אל-ג'זירה במהלך האביב הערבי, אבל השידורים האלה שמו את קטאר על המפה והפכו אותה לכוח משמעותי במזרח התיכון.
לפי נתונים עדכניים, קרן ההון הקטארית השקיעה השנה 44 מיליארד דולר בלמעלה מ-80 מדינות, כשחלק הארי הוא השקעות במדינות האיחוד האירופי (34 אחוז). ההשקעות הגדולות ביותר של הקטארים הן באנגליה (35 מיליארד, כולל 10 אחוז מהבורסה הלונדונית, קטאר היא מחזיקת המניות הגדולה ביותר בבורסה), ארצות-הברית וצרפת (30 מיליארד) וגרמניה (25 מיליארד). רבות מההשקעות הקטאריות, בעיקר בחברות מובילות במערב, התרחשו בזמן המפולת הכלכלית ב-2008. באותה שנה הציע ניקולאס סרקוזי, אז נשיא צרפת, פטור גדול ממס רכוש כדי למשוך לפריז משקיעים קטארים. כתוצאה מכך, הקטארים שמו את ידם על שורה ארוכה של מלונות יוקרה ומבנים היסטוריים בבירה הצרפתית.
לקטארים פחות אכפת מהתוצאות על הדשא או מהמאזן הכספי של המונדיאל, שיסתכם עבורם בהפסדים ניכרים. עבור קטאר מדובר בסוג של ועידת פסגה כלכלית שאת תוצאותיה נכיר בשנים הקרובות, כשברקע שלה משוחק הדבר המשני הזה שנקרא אליפות העולם בכדורגל
הכסף הקטארי כל כך נזיל ("כסף לא מזיז לי" היא מנטרה אהובה של המנהיגים הקטאריים), שמנהלי קרן ההון הקטארית לא חוששים להשקיע מיליארדי דולרים בכלכלה הבריטית המקרטעת בשלוש השנים הסוערות מאז הברקזיט, בזמן שמשקיעים רבים אחרים מתרחקים ממנה. כך, לדוגמה, לא רק שקטאר היא יצואנית הגז הנוזלי הגדולה ביותר לבריטניה, אלא שהיא גם השקיעה כספים עצומים בקניית וניהול מסופי הקבלה של הגז בממלכה. הגז זורם, הפנקס פתוח והיד לא מפסיקה לרשום: הרודס, מלון סבוי, רשת סופרמרקטים ענקית, 20 אחוז בנמל התעופה הית'רו, 20 אחוז בתאגיד שמחזיק בבריטיש איירוויז, ועוד נכסי נדל"ן רבים ומרכזיים, כמעט שישה אחוז ממניות בנק ברקליס, אחד הבנקים הגדולים באנגליה. אז כן, הקטארים ימשיכו להזרים מיליארדים לנכסים שימנפו את יחסי הציבור של הנסיכות (עוד קבוצות כדורגל וגם בתי אופנה על הכוונת), אבל גם מתכוונים לפזר את ההשקעות בשלל תחומים כמו הייטק ואנרגיות מתחדשות לצד חברות פיננסיות ובנקים.
4 צפייה בגלריה
השדרה החמישית במנהטן. הקטארים מחזיקים כמה מבנים ברחוב ועוד 10 אחוז מהאמפייר סטייט בילדינג שמבצבץ מאחורה
(צילום: shutterstock)
ההשקעות של קטאר אסטרטגיות. מדובר במדינה קטנה שזקוקה ליותר משומר ראש עולמי אחד. כך, היא מוציאה סכומי ענק על קניית מניות של חברת נפט רוסית גדולה ורכישת 25 אחוז מנמל התעופה בסנט-פטרסבורג, אבל גם על נכסי נדל"ן רבים בניו-יורק ובלוס-אנג'לס. לקטאר יש, בין היתר, עשרה אחוז בחברה שמחזיקה באמפייר סטייט בילדינג, ופרויקטים של נדל"ן במנהטן בשווי של 9 מיליארד דולר, כולל מבנים שבהם שוכנות חנויות יוקרה בשדרה החמישית ובטיימס סקוור. לאחר שבשנים קודמות התרכזה בעיקר בשוק האירופאי, ההשקעות האחרונות של קרן העושר הקטארי בניו-יורק הפכו אותה לאחת מעשרת בעלי נכסי הנדל"ן הגדולים במנהטן.
כל ההשקעות הללו (וקצת מעטפות) עזרו לקטארים להיבחר על ידי פיפ"א כמארחת של הגביע העולמי. לקטארים פחות אכפת מהתוצאות על הדשא (הם עפו בסיבוב הראשון אחרי שלושה הפסדים) או מהמאזן הכספי של המונדיאל, שיסתכם עבורם בהפסדים ניכרים. הם רואים בגביע העולמי פלטפורמה שתעזור להם לפתח את זרועות התמנון של פורטפוליו ההשקעות שלהם. אם תרצו, עבור קטאר מדובר בסוג של ועידת פסגה כלכלית שאת תוצאותיה נכיר בשנים הקרובות, כשברקע שלה משוחק הדבר המשני הזה שנקרא אליפות העולם בכדורגל.
כדאי לשים לב לעובדה שקטאר רוקדת ריקוד כפול בהשקעות שלה. מצד אחד, היא מחבקת את חמאס וארגוני טרור נוספים במזרח התיכון, ומצד שני ניצלה את החברות הקרובה שלה לנשיא טראמפ, ובעיקר לחתנו ג'ארד קושנר. הכסף הוא לא פעם אמצעי עבור הקטארים כדי לחזק את מעמדם ואת הלגיטימציה הבינלאומית שלהם. באליפות ההשקעות הקטארית כולן משתתפות, גם אלו שלא הצליחו להעפיל למונדיאל. קחו למשל את נבחרת הכדורגל של נורבגיה: האוהדים, השחקנים והתקשורת איימו להחרים את המשחקים במקרה שהנבחרת הנורבגית תצליח להעפיל מהבתים המוקדמים. היא נכשלה, אבל לממשלה הנורבגית יש הסכם סחר חופשי עם קטאר, וחברות נורבגיות השקיעו תשעה מיליארד דולר בקטאר, בעיקר בתחומי הטכנולוגיה הימית וחקלאות.
חברות בריטיות, צרפתיות וגרמניות מספקות כוח עבודה, שירותי הנדסה, מכונות וכלים, דיגיטציה וטכנולוגיה למירוץ הבניה וההתרחבות בקטאר. אפילו הקנצלרית אנגלה מרקל, הפנים של המאבק לזכויות אדם, זכויות נשים ולהט"בים, אירחה את האמיר הקטארי לוועידת פסגה כלכלית. מה קרה לזכויות האדם? כמו האמירה מפורסמת, מי שרוצה לדעת לאיפה נעלמה ההתעניינות בזכויות האדם בקטאר, פשוט צריך לעקוב אחרי הכסף. ואיפה שיש כסף בערימות, כמו בקטאר, אל תחפשו מוסר.
פורסם לראשונה: 07:52, 02.12.22
