"הספר הוא, בעצם, עלייך", מודיע לי אליעזר שקדי כבר בתחילת הריאיון.
"עליי? אבל זו אוטוביוגרפיה שלך", אני שולחת אליו מבט תמה.
"הספר הזה לא עונה על הגדרה רגילה של אוטוביוגרפיה. אומנם אני כתבתי את הספר והוא על חיי, אבל הוא בנוי מ־149 סיפורים קצרים. בסופו של דבר מי שקורא את הספר הזה, כנראה כבר מכיר אותי לא רע, אבל כשאת קוראת את הסיפורים, את חושבת על עצמך, וכך מרגישים כל קוראת וקורא".
למען הגילוי הנאות, כיוצאת חיל האוויר, שמו של האלוף במיל. שקדי, שבאוגוסט הקרוב ימלאו לו 65, תמיד הלך לפניו כאחד ממפקדי החיל הנערצים ומגביהי העוף, גם כטייס קרב ומפקד וגם כאדם.
הוא נולד ברמתיים (היום הוד השרון) למשה שקדי, ניצול שואת יהודי הונגריה, ולנחמה, שעלתה ממצרים. שני הוריו היו אנשי חינוך. הוא התגייס לקורס טיס ב־1975, וסיים אותו במגמת קרב כחניך מצטיין. כשהועלה לדרגת אלוף ומונה למפקד החיל, באפריל 2004, סיפר האלוף במיל. הרצל בודינגר, מפקד החיל לשעבר: ”כשהייתי מפקד בית הספר לטיסה, שקדי היה חניך בקורס מדריכי טיסה. אני זוכר אותו כטייס מצטיין. רק פעם אחת במהלך השירות שלי הענקתי את הציון עשר על ביצועים של מדריך טיסה, זה היה לשקדי. הוא מילא את תפקידיו על הצד הטוב ביותר, ובכל מקום שהיה, הותיר אנשים שאוהבים אותו". כאמור, לאחר פרישתו מונה למנכ"ל אל על, ומאז סיים את תפקידו, ב־2014, החל להתמקד בפעילות חינוכית־חברתית, וכן משמש נשיא ארגון מסע ישראלי. באוגוסט שעבר יצא לאור ספרו "למה מי זה מייקל?!" בהוצאת "ידיעות ספרים". נשוי לד"ר ענת שקדי, אב לשלושה וסב מאוהב בנכדיו.
"תראי, שנים ביקשו ממני לכתוב אוטוביוגרפיה, ולא רציתי", הוא משתף בריאיון, שמתקיים בחדר העבודה בדירתם המעוצבת ושטופת האור, שמשקיפה אל הים התל אביבי. "הרגשתי לא נוח עם זה. יום אחד משפחת מורנו ביקשה ממני לדבר ביום הזיכרון באוניברסיטת בר אילן על עמנואל (קצין בסיירת מטכ"ל בדרגת סא"ל, שנהרג במלחמת לבנון השנייה ותמונתו אסורה בפרסום גם לאחר מותו, י.ו.), ועל דרור וינברג (אל"מ, הקצין הבכיר ביותר שנהרג באינתיפדה השנייה, י.ו.). לא ידעתי שצילמו את זה. כששלחו לי את הצילום, ראיתי שבכלום זמן נכנסו מאות אלפי אנשים ליוטיוב והקשיבו להרצאה. ניסיתי להבין למה נהייתה כזו דרמה מההרצאה, וכמו בחיל האוויר, עשיתי תחקיר", הוא מחייך.
והמסקנות?
"היה פה משהו אחר. בעצם זו לא היתה הרצאה, אלא סיפרתי כמה סיפורים מזוויות שונות, וכל אחד שהקשיב, דיבר עם עצמו והתחבר לעצמו. אז החלטתי, שאם אכתוב ספר, זה יהיה במתכונת של סיפורים, ובכל סיפור אדם יוכל למצוא ולהבין את עצמו, יתחבר למחשבות שלו, לאמונות, להצלחות, לחששות ולהתלבטויות, לאמת שלו. ההרצאה היתה ב־2019, ההחלטה הבשילה, וכשהגיעה הקורונה, התחלתי את התהליך. בכל בוקר כתבתי סיפור באייפון".
שיתפת את משפחתך? את מקורביך?
"ודאי. שיתפתי והתייעצתי וגם יישמתי את העצות. למשל בתי יעצה לי שלא לשים תמונות בספר, וצדקה. היא אמרה שאם אשים תמונה אחת בלבד, כבר יחשבו עליי, בזמן שמטרת הספר היא שאנשים יחשבו על עצמם. גם שם הספר נבחר בעצת הבן שלי. שם הספר נלקח מסיפור שכתבתי על בני, שמכוון לזה, שתלמד לסמוך על עצמך, ואל תאמין לאלו שאומרים לך שאתה לא יכול. גם לא רציתי שיהיה צילום של מטוס בכריכה, ושלא יהיה כתוב התואר 'אלוף'".
אז ההחלטות שקיבלת בקוקפיט (תא הטייס) הגיעו מעבודת צוות.
"נכון", הוא לוגם מהתה ומגיש את צלחת האגוזים, "חלק גדול מהמסקנות העיקריות שלי בספר קשורות להתייעצות ולהקשבה, והקשבה", הוא מדגיש, "היא מאוד משמעותית. אתה זה שצריך להחליט? תחליט. אבל קודם תקשיב. המסקנות של סובביי אולי שונות משלי, אבל הן מעוררות התלבטות ומחשבה. כל סיפור עבר שיתוף עם עצמי, עם משפחתי, עם חבר קרוב ועם עורך הספר".
על מה ויתרת?
"ויתרתי על כ־250 סיפורים, ולא היה קל לוותר", הוא מודה. "רשמתי לעצמי כ־400 ראשי פרקים, מתוכם נולדו 149 סיפורים קצרים. נבחרו פרקים, שידעתי שמי שיקרא אותם, ירגיש שהוא משוחח בנושא איתי ועם עצמו. יואב קרן, העורך, הסביר לי שזו תהיה עריכה אמיצה, כי אני חייב שיהיה לי אומץ לוותר על דברים חשובים. הספר גם אינו כרונולוגי, אלא אסוציאטיבי, שמחבר את הקשרים שבין חיל האוויר לילדות שלי ולעל אל ולמה שאני עושה כיום, ומתמקד בעולמות חברתיים, חינוכיים וערכיים. מכאן גם הגיעה ההחלטה ללכת על מינימליזם, על פרקים קצרים, כדי שהדמיון של הקורא יעבוד. נראה שבחרתי נכון, כי חודשים מיום שהספר יצא לאור, ובכל יום אני מקבל בין 5 ל־10 הודעות ומכתבים וטלפונים. קוראים משתפים אותי בחוויות הקריאה שלהם, כשלעיתים הסיפור שלהם טוב משלי. זה מרגש אותי, כי קיוויתי שהמסרים יעברו, רק שלא הבנתי עד כמה. המסרים מהספר כבר רצים עכשיו לבד ובעוצמה. התהליך הזה לא קשור אליי, אלא לאנשים שקוראים ומתחברים אליו".
מתי הספר הבא?
"נכון לעכשיו, אין לי כוונה כזאת", הוא משיב מיד. "המשאב הכי יקר שיש לאדם הוא זמן. סיימתי 33 שנות שירות בחיל האוויר, כשהייתה לי זכות גדולה להוביל אותו במשך ארבע שנים, והמשכתי לאל על. כשסיימתי ארבע שנים בתפקיד מנכ"ל אל על, החלטתי החלטה עקרונית: יש לי עוד איקס שנים טובות, כשאני עוד פורה ויכול, ולכן כל ארבע שנים אעשה משהו אחר. מאז הובלתי סטארטאפים בתחומים שונים גם בסדר גודל של ארבע שנים, ואני ממשיך בהובלת מיזמים בתחומי החברה והחינוך. לגבי הספר, תכננתי להקדיש ארבע שנים להעברת המסרים ממנו. לכתוב עוד ספר? כרגע לפחות אין לי כוונה".
עד כמה הגיל משמעותי בבחירות שלך? אתה פוחד ממנו?
"אני חי לגמרי בשלום עם הגיל, שמח וגאה על כל מה שהספקתי לעשות ומסתכל קדימה. אני מאמין במשפט שאומר, שמי שמסתכל כל הזמן רק על עברו, צפוי לו עבר מזהיר. אני לא שם. אני מאמין שצריך להמשיך כל הזמן קדימה, ולאו דווקא באותו תחום. כשסיימתי את הפרק הצבאי בחיי, עברתי לעולם העסקים באל על, ואז נכנסתי לתחום החינוך וכתבתי ספר, כשלא היה לי מושג מה זה לכתוב ולהוציא ספר. נהניתי מכל רגע בתהליך. במקביל ישנו עולם המשפחה וההורות והסבאות, עולמות מלאים בפני עצמם. אני מרגיש שיהיה פרק נוסף, אבל אני עדיין לא יודע מהו. מרתק אותי להתחיל משהו מאפס, כי זה להמציא את עצמך בכל פעם מחדש, זה דבר מדהים".
ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות: מה הסוד שלהן?
לא מעט ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות הפכו לרבי מכר. הסיבה פשוטה: אנשים אוהבים "להציץ" לחיי מפורסמים בתחומים שונים, שהפכו "גיבורים" ומתווי דרך עוד בחייהם, לטוב ולרע. לעיתים הספר הופך לשערורייתי, כשהוא חושף דברים שלא היו ידועים קודם לכן. דוגמאות לכך לא חסרות, בארץ ובעולם.
ב־2015 יצאה בבריטניה, לכאורה המדינה ה"יבשושית", הביוגרפיה "קראו לי דייב", שכתב מייקל אשקרופט על ראש ממשלת בריטניה לשעבר דייוויד קמרון, ויצרה שערורייה גדולה. ב־2017 חשפה הסופרת פני ג'ונור, בביוגרפיה שכתבה על משפחת המלוכה בבריטניה, פרטים על חיי הנישואים של הנסיכה דיאנה והנסיך צ'ארלס. במלאת יובל למותו של ראש ממשלת בריטניה האגדי ווינסטון צ’רצ’יל, כתב ראש ממשלת בריטניה בוריס ג’ונסון את "אפקט צ'רצ'יל", שמרתק רבים בכל העולם. בצרפת עשתה הרבה רעש הביוגרפיה על קרלה ברוני־סרקוזי, הזמרת והדוגמנית לשעבר ורעיית ניקולא סרקוזי, נשיא צרפת לשעבר. בארצות הברית יצא בנובמבר 2018 "Becoming", ספר הזכרונות של מישל אובמה, רעיית הנשיא לשעבר ברק אובמה, שמכר בשבוע הראשון לצאתו לאור 1.4 מיליון עותקים. בכך עקף את ספרו של דונלד טראמפ, "תחשוב כמו מנצח", שמכר עם הוצאתו "רק" 1.1 מיליון עותקים.
בישראל יוצאים לאור מדי שנה ספרי ביוגרפיה ואוטוביוגרפיה על ראשי ממשלה, פוליטיקאים ואנשי עסקים מובילים. "פנקס שירות", אוטוביוגרפיה וספר זיכרונות של יצחק רבין ז"ל, פורסם ב־1979 ועורר מספר שערוריות. אחת מהביוגרפיות המדוברות היא "נתניהו – הביוגרפיה", שכתב בן כספית, ויצאה לאור ב־2018 ב"ידיעות ספרים". אהוד אולמרט, ראש הממשלה לשעבר, כתב ופרסם את "בגוף ראשון" וגרם למיני סערה, והאוטוביוגרפיה של שמעון פרס, "אין מקום לחלומות קטנים", פורסמה במקביל לביוגרפיה שכתב עליו אבי גיל, "נוסחת פרס".
על אוטוביוגרפיה, ביוגרפיה וספרות צללים
אוטוביוגרפיה וביוגרפיה הן שתי צורות ספרות מסורתיות, שמתארות מהלך חיים של אדם. באוטוביוגרפיה האדם עצמו מתעד את חייו או פרקים בחייו, וביוגרפיה, שמתעדת חיי אדם מסוים, נכתבת בידי מישהו אחר. שני הז'אנרים מציגים את עברו של האדם, העומד במרכז הספר, כשלעיתים העלילה נכתבת בצורה כרונולוגית ולעיתים בדרך אחרת. חלק מהאוטוביוגרפיות של ידוענים ופוליטיקאים נכתבו על ידי סופרי צללים, שנשכרו לכתוב בעבורם את הספרים.
