ועידת האקלים, שנערכת בשארם אל־שייח', שבה והפגישה כמדי שנה בין מנהיגים, ארגונים, עסקים ופעילי סביבה במטרה להמשיך ולמצוא דרכים יצירתיות להתמודד עם השלכות משבר האקלים הגלובלי (ראו מסגרת). לצד המאמצים הרשמיים והדיבורים הרבים על הפעולות הנדרשות להצלת הכדור, יש גם לא מעט יוזמות פרטיות, קטנות, חלקן יצירתיות במיוחד, למשל זו של ארגון TiME שייסד האקולוג פרופ' אורי שיינס.
כבר שנים רבות ששיינס מלמד את תחום שמירת הסביבה באוניברסיטת חיפה ובמכללת אורנים, במסגרת החוג לביולוגיה וסביבה היחיד מסוגו בישראל. "קיבלתי על עצמי ללמד קורס חובה בנושא שמירת טבע, שכולל את משבר האקלים, הרס יערות ועוד", הוא מספר. "אני מלמד את התחום שנה אחר שנה, הסטודנטים יוצאים עם ידע ומודעות, אבל בשלב מסוים הרגשתי שזה ממש לא מספיק. שאלתי את עצמי מה אני, האיש הקטן, יכול לעשות למען שימור הטבע, שכן הרס שטחים הוא הגורם העיקרי להכחדת מינים וזה גם אחד הגורמים המרכזיים שתורמים להתחממות הגלובלית".
באותו שלב שיינס הכיר מפות שיצרו מדענים, ובהן סימנו כ־2.3% שטחים "חמים" בעולם עם מגוון עשיר במיוחד של חיות וצמחים שנמצאים בסכנת הכחדה מיידית. אבל מה עושים עם המידע הזה? כשהחל לחקור את הנושא, גילה שמעל 50% מהאזורים האלה נמצאים בבעלות ידיים פרטיות, ואם זו המציאות, חשב, אפשר לנסות לקנות אותם. "החלטתי להתארגן בקבוצה גדולה, להתחיל לקנות שטחים כדי להצילם ולהפוך אותם לשמורות. הרעיון עלה כעשר שנים לפני שייסדתי את ארגון טיים. תוך כדי כך ניסיתי לעניין גורמים באו"ם ובישראל, אך לא זכיתי למענה, וזה נשאר במגירה. במהלך שנת 2015 הבנתי שאני חייב להתחיל לפעול בעצמי. פניתי לפרופ' אלון טל, חוקר מדיניות סביבתית באוניברסיטת תל אביב, שהקים את התנועה הירוקה, מכון הערבה וגופי סביבה נוספים, והחלטנו לצאת לגיוס המונים כדי להקים בסיס לפעילות".
רחפנים מפקחים
ואומנם באותה השנה נוסד ארגון TiME (ראשי תיבות של This is My Earth) כארגון מתנדבים בינלאומי ללא מטרות רווח. המתנדבים יושבים במוקדים שונים על ברחבי העולם ומקבלים החלטות בשיתוף פעולה, ומדי שנה מתכנסת ועדה המורכבת ממדענים ומדעניות ובוחרת שלושה שטחים המיועדים לרכישה, שבהם מגוון עצום של חי וצומח בסכנת הכחדה חמורה. הארגון, שפעילותו מבוססת כולה על מתנדבים, מציג את השטחים שנבחרו באתר, פותח בקמפיין גיוס המונים, וכל אחד מוזמן לתרום החל מדולר אחד וללא תקורה, להצביע ולמעשה להפוך לפרו־אקטיבי במאבק להצלת הכדור ושימור החיים בו. השטח שזוכה למספר ההצבעות הגבוה ביותר נרכש, הופך לשמורת טבע ונמסר לידי ארגון שימור סביבה מקומי. המקומיים, שתפקידם מעתה להגן על השטח ולשמרו, מקבלים בתמורה חלק קטן ממנו לשם מחיה וחקלאות לצורכיהם הפרטיים.
בתוך חודשיים מאז החל לפעול, גייס הארגון כ־35 אלף דולר, ובינואר 2016 הושק אתר אינטרנט, שהציג שטחים לרכישה באמזונס בפרו, באי בליז ובסוואנה בקניה. "יצרנו קשר עם תושבים מקומיים, קראנו לקהל להיכנס לאתר, לתרום ולהצביע היכן הם מעוניינים שנקנה שטח", אומר שיינס ומספר בגאווה, כי שלושת ילדיו היו הראשונים שהצביעו, ומאז ועד היום מעל 6,000 איש ביותר מ־60 מדינות תרמו והשתתפו בהצלת שטחים.
4 צפייה בגלריה
צמרן צהוב זנב בשטח המחיה שלו באמזונס שבפרו. רק 250 פרטים נותרו בעולם
(צילום: NPC PERU)
את השטח הראשון קנה הארגון בפרו משני אחים שרצו לעבור לעיר הגדולה. במתחם חי קוף הצמרן צהוב הזנב, שרק 250 פרטים ממנו נותרו בעולם. הנקבות מולידות פעם בארבע שנים, בזמן שהורסים להם את השטחים וצדים אותם. שיינס מספר איך התרחש התהליך: "היה צורך לחתום על חוזה רכישה מול הפרואנים. משרד עורכי דין בניו יורק התנדב לספק לנו שירות פרו־בונו וסייע בכתיבת החוזה, וחתמנו עם ארגון שמירת טבע מקומי, שעובד עם האנשים בשטח. את הכסף העברנו לשני חוואים מקומיים, שקנו משני האחים את המתחם הנבחר. חלק קטן מהשטח ניתן לאותם חוואים לצורכיהם האישיים ועל יתר השטח הם שומרים, כשהחוזה מחייב אותם לא לכרות אף עץ ולא לצוד אף חיה. אנחנו נעזרים ברחפנים כדי לפקח על החוואים, ועומדים איתם בקשר רציף כדי לוודא שהשמורה נשמרת".
מודעות, רצון, חינוך
עד כה רכש הארגון שטחים בבליז, קולומביה, ברזיל ופרו, ובכך הציל מאות מינים של יונקים, עופות, זוחלים, דו חיים, דגים וצמחים מהכחדה ועצר פליטה בהיקף של 176,000 טון פחמן לאטמוספירה. רק במהלך 2022 גייס הארגון סכום המאפשר לרכוש שטח בן 303 דונמים ביער רוזווד בבליז לצד שטח נוסף בן 74 דונמים במסאי מארה בקניה, המאכלסים מינים נכחדים, בהם פומה, יגואר, אריה, נשר אפריקאי ועוד.
4 צפייה בגלריה
פעיל בשטח השמורה בפרו משחרר קוף לילה נדיר, שאותו הצליח להחרים מסוחרי חיות בשוק
(צילום: NPC PERU)
ומה באשר לנזקי סביבה בלתי הפיכים?
"כאיש סביבה יש לנו אופי כזה שאנחנו אף פעם לא מרימים ידיים. גם אם נראה שמקום נהרס – אפשר לשקם ולשחזר, ולצורך כך יש תחום שלם שנקרא רסטוריישן. העניין הוא פה מודעות, רצון של האזרחים, רצון פוליטי וחינוך".
ואומנם חלק נכבד באתר של TiME גדוש בתכנים ובכלים המיועדים לאנשי חינוך, מתוך שאיפה לספק להם כלי נוסף בחינוך הסביבתי, שנלמד בקרב בני כל הגילים ברחבי עולם וכמובן, בישראל. כך למשל גן "זית" בחדרה ערך לאחרונה אירוע בחירות, שבו הצביעו הילדים לחיה שאותה הם מבקשים להציל בשיתוף עם הארגון, מתוך מגוון חיות בסכנת הכחדה. לפני ההצבעה הם חקרו על החיות השונות, קיימו פעילויות בנושא, במקביל אספו בקבוקי פיקדון, אפו חלות ומכרו אותן, ואת התמורה תרמו לארגון. בשלב האחרון נערכו בחירות עם פתקי הצבעה וקלפי. "ילדים שואלים שאלות נוקבות ומגיעים לתובנות מרחיקות לכת באשר ליכולתם לסייע. הם הופכים להיות פרו־אקטיביים חרף גילם הצעיר ומשאביהם. אמירה של ילד בגן היא עוצמתית הרבה יותר", מסבירה הגננת שרית ברקוביץ־מנדלסון, שניצחה על הפעילות.
4 צפייה בגלריה
פרופ' אורי שיינס והמפעילים המקומיים בשטח שנרכש בפרו. "לא רק הממשלות אחראיות לתקן. לכולנו יש כוח לעשות בעצמנו"
(צילום: NPC PERU)
שיינס, שנכח באירוע הבחירות בגן כמשקיף, מסביר שהרעיון הוא להעביר את האחריות ליוזמה ולעשייה לכמה שיותר אנשים. "זה לא הפגנות, זה לא להלך אימים, אלא להיות אחראים, לעשות ולפעול. לא רק הממשלות אחראיות לתקן. לכולנו יש כוח לעשות בעצמנו, ואם נהיה אחראים – הפוליטיקאים כבר יבואו אחרינו", הוא מסכם.
האתגר הכי גדול של האנושות
ההתחממות הגלובלית, השריפות התכופות, הסופות האימתניות, הבצורות החמורות, המגפות ועוד תופעות מרכיבות את האיום החמור ביותר על כדור הארץ
14 מעלות - זו הייתה הטמפרטורה הגלובלית הממוצעת לאורך אלפי שנים עד המאה ה־19, תחילתה של המהפכה התעשייתית. אולם בעטיה של אותה מהפכה, ששינתה את חייהם של תושבי העולם, השתחררו לאוויר לאורך השנים גם כמויות עצומות של פחמן דו־חמצני וגזי חממה אחרים, תוצאה של שריפת דלקים מאובנים. אלה יצרו בהדרגה מעין שמיכה שכולאת את החום המיתמר ומונעת ממנו לצאת ולהתפזר בחלל. התופעה המתוארת גרמה ועודנה גורמת לשורה של שינויים אקלימיים דרמטיים, בעלי השלכות ארוכות טווח על החיים בכדור הארץ.
מדי שנה נשברים שיאי טמפרטורה ברחבי העולם, כאשר השנים 2019-2015 היו החמות בהיסטוריה, מזג אוויר קיצוני גורם לשריפות אימתניות, סערות קטלניות ובצורות קשות שפוגעות בחקלאות, מפלס הים עולה, קרחונים נמסים, אזורים קפואים מפשירים ומשחררים גזים רעילים וחיידקי מחלות, מיליוני חיות בסכנת הכחדה כתוצאה מאי הסתגלות לתנאים המשתנים, והרשימה ממשיכה; על־פי דו"ח האו"ם מ־2007, תעשיית משק החי אחראית לכ־18% מכלל פליטות גזי החממה, יותר מאשר פליטות כלי רכב, וגם להרס קרקעות, זיהום אוויר ומים ועוד.
גם ענף הבנייה תורם את חלקו למשבר, שכן כרייה וייצור חומרי הגלם ובעיקר בטון (צמנט) ופלדה כרוכים בפליטה משמעותית של גזי חממה. ואם נחזור לטמפרטורה הגלובלית – נמצא ששיעורה עלה עד כה ב־1-1.4 מעלות. בינתיים. ההתחממות העולמית היא מאפיין אחד של השינוי האקלימי, ורוב מכריע של מדעני האקלים מסכימים שהאדם הוא האחראי לכך.
משבר האקלים הוא כיום האיום המשמעותי ביותר על כדור הארץ ועל החיים בו. האם האנושות יכולה לתקן את הנזקים? נראה שבאופן מוגבל, אבל המודעות הגוברת לצד ההאצה הטכנולוגית וחשיבה יצירתית עשויות לצמצם את הפגיעה.
במחצית המאה הקודמת החלו חוקרים לעורר מודעות ציבורית לתופעות שמאיימות על עתיד הכדור, ואף פורסמו דוחות שהזהירו מנזקי פליטת פחמן דו־חמצני לאטמוספירה. גופים סביבתיים שונים החלו לצוץ כפטריות אחרי הגשם, ופעילותם הובילה להתעוררות עולמית ולייסוד התוכנית הסביבתית באו"ם. משנת 1995 מתקיימות מדי שנה ועידות בינלאומיות, בהשתתפות מנהיגים, חוקרים, פעילים ועוד לצורך תיאום המאמצים הגלובליים למניעת המשבר והסתגלות אליו.
לצד אלה פועלים ארגונים שונים ברחבי העולם סביב אג'נדות סביבתיות ממוקדות ומנסים לסייע בהיבט אחד מתוך מכלול היבטי המשבר, אחד מהם הוא ארגון TiME.
