ישראלים רבים שטסים לחו"ל מכירים את התרחיש הבא: עם נחיתתם הם מחכים לשווא לקבל את מזוודותיהם, ורק כעבור זמן רב הן נמסרות להם. בינתיים הם נאלצים לרכוש ציוד חלופי ולבזבז כסף וזמן רב. כעת קבע בית המשפט העליון כי אם מזוודה נמסרה לכם באיחור - אתם זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש מחברת התעופה.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בית המשפט העליון אימץ היום (ג') פרשנות המרחיבה את היקף האחריות של מוביל אווירי כלפי בני הזוג דורון וליאורה פליישר. נקבע כי הסעיף באמנת מונטריאול העוסק באחריות המוביל לנזקי איחור בהובלת נוסעים, כבודה או מטען - מאפשר לחייב את המוביל לפצות את הנוסעים בגין עוגמת הנפש הנובעת מהאיחור.
במקרה הנוכחי, בו דנו שופטי העליון - ניל הנדל, דוד מינץ ויוסף אלרון, דובר על בני זוג שהמריאו בטיסה של חברת איבריה לטיול בארצות הברית, אך אחת ממזוודותיהם נמסרה להם באיחור רב, ערב חזרתם ארצה. בני הזוג תבעו את איבריה ובית המשפט לתביעות קטנות קיבל את תביעתם בחלקה, ופסק לזכותם פיצויים בסך 5,000 שקל עבור עוגמת הנפש שנגרמה להם (מלבד פיצוי בשווי הציוד החלופי שנאלצו לרכוש). לאחר שערעורה נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, הגישה איבריה בקשת ערעור לבית המשפט העליון וטענה שאמנת מונטריאול - המסדירה באופן בלעדי את האחריות של מוביל אווירי כלפי לקוחותיו - מסירה ממנה אחריות לעוגמת הנפש שנגרמה לבני הזוג.
בית המשפט העליון דחה את טענת איבריה. בית המשפט עמד על כללי הפרשנות של אמנות בין-לאומיות, וניתח באמצעותם את סעיף 19 לאמנת מונטריאול, המטיל על המוביל האווירי אחריות "לנזק שנגרם מחמת איחור". ראשית, נקבע כי המונח "לנזק" כולל – על פי לשונו, ועל פי המובן שניתן לו במשפט הבין-לאומי - גם "נזק לא ממוני", דוגמת עוגמת הנפש שנגרמה לבני הזוג.
מעבר לכך, בית המשפט העליון ציין כי פרשנות זו עולה בקנה אחד עם התכלית של אמנת מונטריאול המודרנית: בניגוד לקודמתה, אמנת ורשה (משנת 1929), שמטרתה העיקרית הייתה הגנה על תעשיית התעופה הצעירה, אמנת מונטריאול מכירה "בחשיבותה של הבטחת ההגנה על האינטרסים של צרכנים בתובלה בינלאומית באוויר ובצורך בפיצוי הוגן המתבסס על עקרון ההשבה".
מטעמים אלה, ובהתאם למסורת הפרו-צרכנית שאומצה בפסיקה כבר בשנות ה-80 של המאה הקודמת - קבע בית המשפט העליון פרשנות המרחיבה את אחריות המוביל לפי סעיף 19. זאת, ברוח עמדת בית הדין לצדק של האיחוד האירופי (CJEU), ובניגוד לגישה המקובלת בארצות הברית, המצמצמת את אחריות המובילים כלפי הלקוחות. השופט הנדל הדגיש כי מטרת הפיצויים בגין נזק נפשי היא להחזיר, ככל האפשר, את המצב לקדמותו ערב הפגיעה, ולא להרתיע, או להעניש, את המזיק.
בית המשפט העליון אף חייב את איבריה בשכר טרחת בא כוח בני הזוג ובהוצאותיהם בהליך בסך 25 אלף שקל. את בני הזוג ייצג עו"ד בעז רגב.
