בית משפט השלום באשקלון חייב לאחרונה בני זוג שהתחרטו על עסקה לרכישת מגרש ובניית בית בשדרות, לפצות את הקבלנית "אליה א.י.ע יזמות" בכ-95 אלף שקל על הפרת זיכרון דברים. השופט עידו כפכפי קבע כי חששות לא מבוססים לכשרות העסקה הם לא עילה להפרת התחייבות, והיה על הזוג למצוא דרכים להגן על כספו ולקיים אותה.
בני הזוג חתמו באפריל 2018 על זיכרון דברים שערך עו"ד מטעם החברה, ובו סוכם כי המגרש יימכר תמורת 900 אלף שקל וייבנה עליו בית בעלות של 1.755 אלף שקל. נקבע שבמועד החתימה בני הזוג ישלמו 15 אלף שקל ובתוך 10 ימים ייחתם הסכם מכר. כמו כן, החברה התחייבה להעביר להם תוך 60 יום אישור על בעלות הזכויות במגרש והוסכם שמי שיפר את ההתחייבויות בזיכרון הדברים יפצה את הצד שני ב-90 אלף שקל.
בפועל, בני הזוג לא הסכימו לחתום על הסכם המכר בטענות שונות וכעבור כחודשיים הודיעה החברה על ביטול העסקה והגישה נגדם תביעה לתשלום הפיצוי המוסכם בטענה להפרת הסכם מחייב.
בני הזוג טענו שלאחר החתימה התעורר אצלם חשש לגבי כשרות העסקה ואז הם גילו שהחברה רימתה אותם כיוון שעוד לא קיבלה את הבעלות במגרש. הם העלו טענות גם נגד עורך הדין שערך את זיכרון הדברים, שלטענתם לא דאג לאינטרסים שלהם וניסח מסמך פגום שחייב אותם להעביר תשלום ראשון אף שהחברה עדיין לא הייתה בעלת הזכויות, בניגוד לחוק. לפיכך, לטענתם, זיכרון הדברים כלל לא תקף.
בני הזוג אף הגישו תביעה נגדית שבה טענו שהחברה היא זו שהפרה את זיכרון הדברים ולפיכך עליה לשלם להם את הפיצוי המוסכם ולהחזיר את המקדמה ששילמו.
עו"ד דן שגב וימראלה וימרהשופט עידו כפכפי קבע כי זיכרון הדברים היה תקין כיוון שהחברה לא הצהירה בו שהיא בעלת הזכויות במועד החתימה אלא שהיא זכאית להירשם ככזו. כמו כן, בסופו של דבר, אישור הבעלות היה בידיה בזמן.
עוד נקבע כי הנתבעים לא יכולים לטעון שההסכם לא תקף ולא חוקי ובאותה נשימה לתבוע פיצוי מוסכם על הפרת הסכם. מכל מקום, צוין כי ברור ששני הצדדים ראו בו כמסמך משפטי מחייב והוא לא מוצא פסול בכך שעו"ד אחד ערך אותו עבור שני הצדדים. "גם אם לא ראוי היה לעשות כן במישור האתי", נכתב, "לא מצאתי כי התובעת הטעתה את הנתבעים או כפתה עליהם לחתום".
השופט הבהיר כי חובת תום הלב מחייבת צדדים לחוזה לפעול בשיתוף פעולה כדי לקיים אותו. במקום זאת, הנתבעים חתרו לבטל את זיכרון הדברים בשל חשש לא מבוסס, מבלי לנסות דרכים שיאפשרו את קיום העסקה, כמו דרישה לקבל מסמכי בעלות או לקבוע בהסכם המכר מנגנונים להבטחת כספם כמו נאמנות או רישום הערת אזהרה.
בנסיבות אלה, השופט קבע כי לנתבעים לא הייתה עילה לגיטימית לבטל את זיכרון הדברים, ומאחר שהפרו אותו עליהם לשלם לתובעת את הפיצוי המוסכם בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ו-15 אלף שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, כשהמקדמה ששילמו תקוזז מהפיצוי. בסך הכל הם ישלמו כ-95 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד ירון יטיב
• ב"כ הנתבעים: עו"ד מיה גד מסטיי
• עו"ד דן (דני) שגב וימר עוסק בדיני מקרקעין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
