לרגל יום האישה הבינלאומי שהתקיים השבוע, ניסינו לבדוק עד כמה קידמו בתי המשפט את זכויות הנשים בשנה החולפת. לשם כך פנינו למספר ראשות מחלקות במשרדי עורכי-דין מובילים כדי שיבחרו את פסקי הדין שלדעתן תרמו השנה לקידום זכויות נשים. יודגש, כי עורכות הדין שבחרו את פסקי הדין לא ייצגו באותם תיקים.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
תחום: דיני עבודה
הבחירה שלי: עו"ד שירה להט, שותפה מובילה במחלקת דיני עבודה במשרד ארנון.
הנושא: חיזוק ההגנה על עובדות ניקיון זרות.
ערכאה: בית-הדין הארצי לעבודה
הוחלט: הגם ששופרסל לא הייתה המעסיקה של העובדות הזרות אלא רק התקשרה עם קבלן ניקיון (שנקלע להליכי פירוק) לקבלת שירותים, בית-הדין הטיל על שופרסל בעצמה לשלם לעובדות חלק מזכויות המגן בחוקי העבודה שהקבלן לא שילם להן, מכוח אחריות שיש על שופרסל כמי שקיבלה את השירותים ונהנתה מעבודתן של העובדות.
בית-הדין מטיל אחריות על מי שמקבל את השירותים לוודא שהקבלן משלם לעובדות את המגיע להן, והיה על שופרסל לוודא זאת מלכתחילה טרם ההתקשרות עם הקבלן, כאשר בחוזה איתו היא הייתה צריכה לוודא שהתמורה שמשולמת מספיקה כדי לשלם לעובדות את כל המגיע להן.
החשיבות: בית-הדין העניק הגנה רחבה לאוכלוסייה החלשה ביותר בשוק העבודה, שמורכבת בעיקר מנשים פליטות או מהגרות עבודה. אחרי שהמדינה לא הצליחה לעשות את תפקידה ולהגן על קבוצות העובדים והעובדות החלשות ביותר (עובדי ניקיון, שמירה והסעדה), החוק להגברת האכיפה מכוחו ניתן פסק-הדין, העביר את האחריות להגנה על האוכלוסיות החלשות לחברות הגדולות המקבלות את השירותים מקבלני משנה.
בדרך כלל העובדות האלה היו מוצאות עצמן מול שוקת שבורה, כי אין להן את האמצעים והיכולת להגיש בקשות לפירוק החברה ותביעות לביטוח הלאומי. התקווה היא שפסיקות כאלה יגרמו לכך שהחברות הגדולות יבצעו מראש ביקורת ופיקוח, וישתמשו בכוח המסחרי שלהן כדי שהעובדות לא יגיעו למצב כזה וכדי שקבלנים ידאגו לשלם לעובדות את המגיע להן.
את העובדות ייצגו עוה"ד דניאל ועקנין וקסם סרור.
עו"ד שירה להטצילום: הילה להטערכאה: בית-הדין הארצי לעבודה.
הוחלט: החוק למניעת הטרדה מינית בעבודה קובע סוגים שונים של מעשים שנחשבים כהטרדה מינית, כשלגבי חלק גדול מהם, המוטרדת צריכה להראות שהיא לא מעוניינת בהצעות המופנות אליה, אלא אם כן מדובר ביחסי מרות, אז ההצעות אסורות מלכתחילה.
בית-הדין לעבודה הבין שהיום מקומות עבודה הם יותר מורכבים ממה שהיו ערב ניסוח החוק, וכי דירוג הבכירות הוא לא הפקטור היחיד המשפיע במקומות עבודה. גם עובד לא בכיר אך ותיק ובעל קשרים במקום העבודה יכול לפגוע בעובדת חדשה וצעירה, גם אם היא בדרגה מקבילה לו ולא זוטרה ממנו.
נשיאת ביה"ד הארצי לעבודה, ורדה וירט-ליבנה, טבעה את המונח החדש של "יחסי השפעה", וקבעה שגם בהתקיימותם, התנהגויות מסוימות יחשבו אוטומטית כהטרדה מינית. כלומר, גם מעשים, הצעות או אמירות בעלות אופי מיני מצד מי שעובד עם המתלוננת באותו ארגון ואפילו אם אינו בכיר ממנה - ובלבד כאשר מדובר בעובד מנוסה יותר או בעל השפעה רחבה יותר מהמוטרדת במקום העבודה - ייחשבו כהטרדה מינית.
החשיבות: פסק-הדין מעניק הגנה רחבה יותר לנשים במקום העבודה כדי להגביר את תחושת הביטחון שלהן. נשים במקומות עבודה מושפעות ונתונות לחסדיהם לא רק של מנהלים ועובדים בכירים, אלא גם של קולגות שהם יותר ותיקים ויותר מקושרים במקומות העבודה. עצם ההכרה בכך שיש צורך לרענן את ההגדרות שבחוק ולהתאימן לחיי היומיום כדי להגן על נשים, היא הצהרה בעלת חשיבות עצומה.
תחום: דיני משפחה
הבחירה שלי: עו"ד ליהיא כהן דמבינסקי, שותפה וראש מחלקת דיני משפחה וגירושין במשרד עו"ד פירון.
הנושא: החלפת שם משפחתה של פעוטה שנרצחה על-ידי אביה לשם משפחתה של אמה.
ערכאה: בית-המשפט לענייני משפחה, פתח-תקווה
הוחלט: אב תקף בדקירות סכין את אשתו ובנותיהם. הפעוטה לא שרדה את התקיפה. בגין המעשה המתועב, האב הורשע בעבירת רצח בכוונה בנסיבות מחמירות ובשתי עבירות של ניסיון לרצח.
בעקבות זאת, האם פנתה למשרד הפנים להסיר את שם המשפחה של האב הרוצח משם משפחתן של בנותיה. בתגובה לכך, משרד הפנים הסכים להסיר את השם מבתה שבחיים, אך סירב עבור הפעוטה שנרצחה בטענה שלא ניתן לשנות שם משפחה של אדם לאחר מותו.
פקיד הרישום הציע כפשרה, כי שם הפעוטה שנרצחה יופיע בתעודת הזהות שלה ללא שם משפחה כלל, אך האם סירבה לכך בתוקף ופנתה לביהמ"ש לענייני משפחה, והגישה תביעה לשינוי שם משפחת הפעוטה שנרצחה. לטענת האם, אם התינוקת הייתה נותרת בחיים, ניתן היה לשנות ולהסיר את שם משפחת הרוצח - אולם, כיוון שנרצחה היא צריכה להמשיך ולשאת את שמו.
בית-המשפט קבע כי לא רק שאין מניעה למלא את בקשת האם, אלא שיש בכך מן הצדק. נקבע כי זכות הנרצחת שלא לשאת את שם משפחת אביה היא זכות יסוד שיש למלאה.
את האם ייצגה עו"ד רותי אלדר.
החשיבות: מדובר בפסק דין פורץ דרך, ככלל ועבור נשים בפרט, וזאת בזכות בחירת בית המשפט באינטרס הפרטי של האם על פני האינטרס הציבורי. מאחר ומקרי האלימות והרצח נגד נשים בעלייה מדי שנה, אני רואה בכך פסק דין חשוב שניתן לשאוב ממנו השראה במקרים חריגים כגון זה.
תחום: משפט מנהלי
הבחירה שלי: עו"ד הילה גולדפלד, שותפה במחלקת הליטיגציה במשרד וקסלר ברגמן ושות'.
הנושא: הגנה על זכותה של אישה שאינה נשואה לעבור טיפולי פוריות.
ערכאה: בית-המשפט העליון.
הוחלט: תובעת ייצוגית שאינה נשואה ביקשה להפוך לאם בדרך של טיפולי פוריות בבית החולים לניאדו, וסורבה, בשל מצבה המשפחתי. בית המשפט העליון נדרש למתן פסק דינו, לאחר שבית החולים ביקש לערער על החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי, לאשר ניהול התובענה הייצוגית נגד בית החולים, בקובעו כי מרגע שבית החולים מאשר כי מדיניות ההבחנה שלו בין המטופלות נעשית על בסיס מעמד אישי ואינה נסמכת על שיקולים רפואיים, הרי שהיא מהווה אפליה אסורה.
בית המשפט העליון דחה את ערעורו של בית החולים, והכיר בעוצמתה של הבחירה בהורות והכמיהה לילד, אשר אינן שונות בין אישה נשואה לאישה שאינה נשואה, וגם לא הכאב והתסכול הנובע מהקושי לממשה. מניעת טיפולי פוריות מאישה רק בשל כך שאיננה רשומה כנשואה היא מפלה, פוגענית וכואבת.
את האישה ייצגו עוה"ד חגי קלעי , אוהד רוזן ועו"ד עדי ניב יגודה.
החשיבות: מדובר בפסקי-דין חשובים ואמיצים המדגישים את חשיבות השמירה וההגנה על זכות השוויון של כל אישה באשר היא. בית המשפט העליון קבע תקדים המהווה נדבך משמעותי בשמירה וקידום זכויות הנשים המצויות במצב משפחתי דומה בפרט, ומחזק ומדגיש את החשיבות שבשמירה על זכויות הנשים בכלל, וההגנה מפני הפלייתן. מדובר באמירה בסיסית וכה חשובה, בעיקר לרקע המציאות בשנים האחרונות, ומגמות עולמיות, המלמדות כי לא תמיד זכויות הנשים הן דבר מובן מאליו.
תחום: חדלות פירעון
הבחירה שלי: ד"ר עו"ד שרון פרילינג - מומחית לדיני משפחה וירושה ומחברת הספר "ניכור הורי".
הנושא: גרושתו של פושט רגל, שלא ידעה על חובותיו, לא תחוב כלפי הנושים.
ערכאה: בית-המשפט המחוזי בחיפה.
הוחלט: פס"ד שניתן לאחרונה ע"י ביהמ"ש המחוזי מחדד את השאלה, עד כמה חשופה אישה לחובות שיצר בעלה לשעבר, ללא ידיעתה במהלך הנישואין. באותו עניין נתבעה האישה על ידי הנושים של בעלה, להשתתף בחובות של מיליוני שקלים שנטען כי הוא חייב כלפיהם. הנושים טענו, שמאחר שהאישה טוענת שמחצית מהרכוש שצבר בעלה במהלך הנישואין שייך לה, עליה לשאת במחצית מהחובות שלו במקביל.
ביהמ"ש המחוזי עמד על כך שבהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, השיתוף בחובות אינו אוטומטי. על מנת לחייב את בת הזוג בחובות, יש להוכיח כוונת שיתוף מפורשת (לדוגמה, כאשר בת הזוג חותמת על הסכם נטילת ההלוואה) או להוכיח כוונת שיתוף משתמעת בחובות. כוונת שיתוף משתמעת נלמדת משני פרמטרים עיקריים: האם בת הזוג ידעה על החובות בעת שנוצרו או לאורך הנישואין, והאם נעשה שימוש בכספי ההלוואות להנאה אישית של בני הזוג.
במקרה זה, מצא ביהמ"ש שהאישה לא ידעה על החובות ולא הוכח שהחובות שימשו לצרכי משק הבית המשותף. לכן, נקבע שהאישה אינה שותפה בהם.
החשיבות: פסק דין זה מדגיש את החשיבות לספק הגנה לצד החלש בתא המשפחתי ולצערי, בעידן של היום נשים הן עדיין הצד החלש כלכלית במרבית התאים המשפחתיים. במובן זה, פסק הדין מעצים את האישה ואת ההגנה על זכויותיה. נשים אינן מודעות פעמים רבות להיקף החובות שנוטל הבעל ולאיזו מטרה, ולרוב, אף לא נשאלות האם הן מוכנות ליטול את הסיכון הכרוך בנטילת ההלוואות. לכן, קיימת חשיבות רבה לגדר את הסיכון שיחול על האישה, כך שתידרש לקחת חלק בחובות רק בכפוף לידיעתה והנאתה מכספים אלה.
עו"ד אריאלה רוזנטל סודרי ייצגה את האישה.
