עד לפני כחמש שנים החזיקה חופית בוהדנה ביחד עם בעלה לשעבר שחר ב'המטבחון', סוכנות לפיתוח קונספטים, מיתוג ושיווק בתחום הקולינריה. ביחד פיתחו כמה קונסנפטים שנרשמו כהצלחה לא מבוטלת, כדוגמת רשת הברים "לאגר אנד אייל", וקפולסקי. לפני כארבע שנים הם התגרשו וגם פירקו את העסק המשותף. רשמית הם התגרשו בינואר 2021. הוא המשיך בעסקי הקולינריה (בין היתר הוא שותף, אחראי מיתוג קולינריה וחווית לקוח בלאקי צ'יקן בביתן אהרון), והיא, כאמור, לקחה את העסק לתחומים הנוספים של אירוח ובילוי.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
סיירת של נשים
"למדתי בשנקר, אבל את מה שאני עושה ב'המטבחון לא לומדים באף מכללה או אקדמיה", היא אומרת. "הניסיון שלי מגיע מהשטח, מעבודה עם מקומות בילוי ומסעדות, ומסיורים במקומות כאלה בכל העולם במהלך השנים. למעשה, המשכתי את מה שעשיתי קודם, רק שלקחתי את העסק לכיוון שלי, בצורה שאני ראיתי אותו. עד לפרידה זה היה עסק 'גברי-נשי'. לאחר שהחלטנו להיפרד, לקחתי אני את השם, נלחמתי על המוניטין שלי, והצלחתי. עכשיו זה המטבחון by חופית בוהדנה".
ימי 'המטבחון' של גולדה יצרו כינוי בפוליטיקה הישראלית לחבורה מצומצמת של יועצים, שמסייעים בגיבוש הערכות ופעולות. לשם כיוונת?
"לגמרי. לקחתי את העסק ושדרגתי אותו וגם לקחתי את הניהול שלו לכיוון של סיירות. כלומר, זה אומר לא לעבוד בדרך קונבנציונלית, וגם לפתח לעסק 'מיתוג חושי', כלומר, שהוא יצליח לספק חוויות חושיות ללקוחות. נכון לעכשיו, אני במהלך גיבוש קונספט ומיתוג לחמישה פרויקטים: מלון ליד הכנרת, חוף ים באזור השרון, בית קפה באזור כרמיאל, מסעדה בפתח תקוה ואישה סקיפרית, שבונה מועדון חוויות לנשים. כך שיש לי חמש סיירות, שהעובדים בהן מותאמים לכל פרויקט".
לדבריה, היא משתדלת שיהיו כמה שיותר נשים בכל סיירת. "אני מאמינה בנשים, חושבת שהן עובדות אחרת ויודעות להרגיש, מה שמתאים למיתוג חושי. העבודה בדרך הזו מאפשרת לי לקחת מוחות מבריקים, שלא הייתי לוקחת אותם כעובדים שכירים שלי. מישהו, שיש לו שם מוביל בתחום שלו, לא יהיה שכיר שלי. זו סיירת שעובדת איתי ולא תחתיי".
היא נולדה ברמת גן וגדלה בירושלים. שלושה אחים והיא, בת יחידה. אביה איש צבא, אמה - אחות. "אני לגמרי ירושלמית", היא מעידה על עצמה. "ביני לבין אבי יש קשר מיוחד. נולדתי בתאריך ההולדת שלו. אני זוכרת אותו כמי שמשרת בשכם, בלבנון, במקומות לא נעימים, זוכרת את עצמי כילדה מאוד מודאגת בגלל זה. הוא היה מאוד עצמאי תמיד ואמי, כשכירה, דגלה בקטע הבטוח של שכיר. הם משכו אותי לכיוונים מנוגדים, ובסוף לקחתי את הצד של אבא שלי. כי אני כזאת, שאף אחד לא יגיד לי מה לעשות, ואני רוצה לעוף, לא רוצה לראות תיקרה. כעצמאית נדרשתי לאומץ ולהאמין בעצמי, והיה לי את זה, ספגתי את זה מאבי. אני זוכרת שכשקניתי את הדירה הראשונה שלי, הייתי בת 25. רציתי לקנות דירה קטנה, ואבי אמר לי: 'ממש לא, את מתאמצת וקונה גדולה'. וזה מה שעשיתי. הוא צדק. זו הדירה שלי בעין הים".
בצבא שירתה בלשכת אלוף פיקוד מרכז ("אבא ביקש וכך היה"), וחסכה כסף לטיול הגדול, אותו עשתה בניו יורק. לאחר שחזרה לישראל היא עבדה בעבודות מזדמנות וטסה להודו. "החיים שלי מתחלקים ללפני הודו ואחרי הודו", היא מספרת. כשחזרה משם שכרה דירה עם חברים בשדרות רוטשילד בת"א. "שם אני מתחילה", היא שמה אצבע על מפת מסלול הקריירה שלה. "למדתי בשנקר, בבוקר עבדתי כמפיקה ובערב כמלצרית. במקביל עבדתי כדיג'יי במסיבות טבע, שתמיד אהבתי. כך הכרתי את שחר, אבי ילדיי וגרושי".
הטבע חיבר ביניכם?
"אפשר לומר", היא מחייכת. "כשהכרנו, שחר היה דיג'יי מוכר ומנוסה. תקלטנו במסיבות, חיינו חיי לילה, עד שיום אחד שאלנו את עצמנו, כמה זמן עוד נמשיך בחיי הלילה. זרקתי לו משהו כמו: 'יאללה, בוא נעשה איזה פרויקט שקשור לאוכל'. זרקתי לו את זה וטסתי לעבוד בעגלות בארה"ב. כשחזרתי התחלנו לעבוד ביחד, כך התחיל 'המטבחון'. לקחתי את העסק לקידום מכירות חוויתי בעולם הקולינריה, קידמנו עסקי מזון והתחלנו להרוויח כסף. משם התקדמנו וצמחנו לחברה, שמיתגה עסקים גדולים בעולם הקולינריה".
גם הצעת נישואין התרחשה בטבע?
"לא מדויק. בטיול לקורפו הוא הציע לי נישואין וב-2011 התחתנו. הייתי בת 29 כשנישאנו, אבל הראש שלי היה עדיין ראש של ילדת טבע, של נערת פסטיבלים. לאחר הגירושין חזרתי לאהבה הזו".
יש כללים מסוימים, שצריכים לזכור, כשבני זוג מנהלים עסק משותף?
"בוודאי. ראשית, להציב גבולות בין העבודה לבית, גם אם זה קשה. בני זוג חייבים לשמור על שני עולמות נפרדים ועל עולם משותף של ביחד. צריך לשמור על הזוגיות ועל הבית. למשל, את סוף השבוע צריך להעביר בלי עבודה. וכשמקימים עסק משותף, צריך שיהיה הסכם שותפות כתוב, בדיוק כמו שעושים הסכם נישואין. לי זה עזר, כשהחלטנו לפרק. צריכה להיות חלוקת תפקידים ברורה בעסק, מי מנהל מה ומי אחראי לאיזה תחום, ומרגע שזה הוחלט, הצד השני יכול רק להציע כשזה לא נוגע לתחום האחריות שלו. וצריך להבין ביחד, שאין דרכי קיצור להצלחה".
בחוכמה של בדיעבד. מה הרס את מה? העסק את הנישואין או להפך?
"אחד את השני. העסק היה ממש אינטנסיבי וכל הזמן שני העולמות התערבבו. לא השכלנו לשמור על עולמות נפרדים. גם בחופשות זוגיות או משפחתיות, לא הפסקנו לדבר על העסק, שהיה, בעצם, כמו עוד ילד בבית. זה הרחיק בינינו והרס את הזוגיות. כאשה, בערך מגיל 35, משהו קורה לך. את צומחת. אני זוכרת את עצמי חושבת, שהנה, יש לנו משרד מצליח, יש לי עובדים, הילדים שלנו כבר גדלו, שהגעתי, לכאורה, לנחלה. אבל באותה נשימה הבנתי שאני מציפה את מה שחסר לי מבחינה אישית".
למה הכוונה?
"לאורך השנים נתתי לשחר להוביל את העסק בהרבה דברים, סמכתי עליו. אבל בתוך זה היו לנו לא מעט חילוקי דעות. לא מעט דברים לא ראינו עין בעין. אם לא היה לנו את העסק המשותף, היינו מתגרשים עוד הרבה לפני. היו חיכוכים שקשורים לדברים שבינו לבינה, וכנראה שהעסק החזיק אותנו יחד. ואז מגיע רגע בו את מבינה שזה לא רק העסק, שיש פה משהו שקורה לא נכון, ואת בועטת בכל מה שיש לך ומתחילה מחדש. הוא גר בקרבתי, לאחר החלטה משותפת של לגור קרוב, כדי להקל על הילדים".
לא קל לפרק בו זמנית תא משפחתי ועסק משותף.
"נכון. במשך כשנתיים חייתי בתוך תחושה של אבל. לא היה לי קל, מה גם שבתקופת הקורונה כבר הייתי לבד והיה חוסר בהירות, הכל התפרק לי. אמנם היה לי ברור שאני ממשיכה עם העסק, רק שלא ידעתי איך. לאט לאט התגבשתי והצבתי לעצמי את המטרות והדרך. אחרי שהתגרשתי גיליתי שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ממה שיכולתי לדמיין, וזה אחד המסרים שלי לנשים: חוץ ממטלות פיזיות, אתן יכולות לעשות הכל, כי אתן יותר חזקות ממה שנראה לכן".
מה לקחת איתך מתקופת הקורונה שהיית לבד?
"לא להתבייש לשים את עצמי בפרונט. ברור שאנחנו, הנשים, מנוע סופר חזק גם בתוך השותפות עם הגבר שכבודו במקומו, אבל לצד זה שאנחנו מעצימות אותו, אנחנו שוכחות לעיתים להעצים את עצמנו. ואסור שזה יגיע לשם. אני ממליצה לנשים לקחת לעצמן את הזמן שלהן להתפתחות אישית ועסקית, ובשלב מסוים לדעת לעצור ולשאול אם מה שהן עושות, זה באמת מה שהן אוהבות ונכון להן לעשות. והאם הדברים הולכים לפני הדרך הטובה והנכונה להן. ואם לא, שיעשו מעשה כדי להגיע למקום החשוב הזה. אל לאשה לוותר על עצמה. להיות חופשיה זה לבחור קודם את מה שנכון לך, זה לא עושה אותך פחות בסדר עם הסביבה".
לפעמים, לנשים עצמאיות כמוך, קל להתרגל ללבד.
"נכון, אבל אני משתדלת לא להיות שם. כשטוב לך לבד וכשיש זוגיות עתידית, את שואלת 'איך אכניס מישהו חדש לחיים שלי?' אני יודעת שהפעם, בזוגיות חדשה, אשמור על הלבד שלי, תהיה לי פינה משלי ועולם משלי, ועדיין אני מאמינה בביחד, אפילו במגורים יחד. ברור שאזהר מלשלב את השניים, מקסימום אשתף את בן הזוג הבא במיזמון קטן, אבל לא מעבר. אני חושבת על הנושא עקרונית ומעשית".
יש לי הרגשה מתוך דברייך, שאת בזוגיות. זה נכון? זה אומר להוציא אותך מרשימת הרווקות?
"זה נכון. אני בזוגיות עם גבר מקסים, רווק. משהו שלא תיארתי לעצמי שיקרה. הוא רוצה את הזוגיות הזו ומשתדל בשבילה, ומסתדר יפה עם הילדים שלי. הוא הכיר אותי כ'מפוצלת', ונשאר איתי ככזו. טוב לנו יחד".
