בית המשפט לענייני משפחה באשדוד דחה לאחרונה עתירה שהגישה אלמנה נגד ילדי בעלה המנוח, לאכיפת ההסכמות ביניהם להעברת חלקם בדירה אליה. השופט אריאל ממן קבע שההסכמות, שהועלו על גבי הודעות דואר אלקטרוני ומסרונים בוואטסאפ, לא ניתנות לאכיפה מאחר שאינן עונות על דרישת הכתב בחוק המקרקעין.
התובעת היא אלמנה מנישואים שניים של אביהם של הנתבעים. בני הזוג החזיקו בחלקים שווים בדירה שבה התגוררו. בהתאם לצו ירושה שניתן לאחר מותו, מחצית מחלקו בדירה (25%) הועברה לאשתו ואילו המחצית האחרת חולקה שווה בשווה בין שבעת ילדיו (כ-3.5% לכל אחד).
ואולם, האלמנה רצתה בעלות מלאה על הדירה. במשך כשמונה חודשים היא ניהלה משא ומתן עיקש עם הנתבעים, שהסתיים בהסכמה עקרונית לרכישת חלקם בדירה תמורת 350 אלף שקל (בהתאם לשווי דירה של 1.4 מיליון שקל). עורכי הדין של הצדדים כבר החליפו ביניהם טיוטת הסכם, אבל אז פוצצו הנתבעים את המשא ומתן.
בתביעה שהוגשה בדצמבר 2020 טענה האלמנה שבינה לבין הילדים נכרת חוזה מחייב ויש לאכוף אותו. היא הוסיפה שהפרת ההסכמות מזכה אותה בפיצוי המוסכם שנקבע בטיוטת ההסכם, בסך 150 אלף שקל.
לעומתה טענו הילדים שהתכתבות עורכי הדין של הצדדים בדוא"ל ובוואטסאפ לא הגיעה לכדי חוזה מחייב. לטענתם, התובעת הסתירה מהם שהדירה עוברת הליך פינוי-בינוי שישביח אותה וערכה יעלה. בנסיבות אלה, אפילו אם נכרת ביניהם חוזה מחייב, התובעת הטעתה אותם ובשל כך הם זכאים לבטלו.
עו"ד תמרה רפאלובהשופט ממן קבע שחרף השלב המתקדם שבו פוצץ המשא ומתן בין הצדדים, לא נכרת ביניהם חוזה מחייב. הוא הסביר שהתחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב, ובמקרה זה אין מסמך כזה. צוין שהיעדר קיומו של מסמך בכתב משליך גם על יתר התנאים להיווצרות חוזה. ההתכתבויות האלקטרוניות שבוצעו אינן מלמדות על גמירות דעת של הנתבעים להיקשר בחוזה, ואף אינן עומדות בדרישת המסוימות שהחוזה יכלול את מלוא הפרטים החיוניים לעסקה.
בפסק הדין צוטט מפסיקה שקובעת כי דרישת הכתב בחוק המקרקעין הינה "קונסטיטוטיבית ומהותית, ואינה ראייתית גרידא". הוא כתב שלמרות מגמת הריכוך שחלה בפסיקה בעשורים האחרונים ביחס לדרישת הכתב, הוא אינו מוצא סיבה מיוחדת שבגינה יש לסטות מהדרישה במקרה זה.
עוד כתב השופט כי לנוכח התוצאה אליה הגיע, שלפיה לא נכרת חוזה מחייב, ממילא אין התובעת זכאית לפיצוי "מוסכם" מכוח אותו "חוזה" שלא נכרת. הוא הוסיף כי התובעת גם לא זכאית לפיצוי ממקור אחר, שעה שלא הוכיחה שנגרם לה נזק כלשהו.
אף שהתייתר הצורך לדון בטענת ההטעיה שהעלו הילדים, השופט התייחס אליה ודחה אותה לאחר שהתברר שהם ידעו גם ידעו על הליך הפינוי-בינוי, שאותו יזם אביהם המנוח. הוא ציין כי מצא טעם לפגם בטענתם שנדמה כי הועלתה באופן שקרי. בסופו של דבר הוא נעתר לבקשתה החלופית של האלמנה, והורה על פירוק שיתוף מיידי בדירה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד ינון ברקאי
• ב"כ הנתבעים: עו"ד שלום סהר
• עו"ד תמרה רפאלוב עוסקת בדיני מקרקעין
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
