בית משפט השלום בקריות דחה לאחרונה תביעת פינוי שהגישה יזמית נגד רוכשי פנטהאוז בפרויקט מגורים בקריית אתא שלא שילמו את מלוא התמורה לפני שנכנסו לנכס. השופט שלמה מיכאל ארדמן קבע שהחברה לא יכולה למסור דירה בלי טופס 4 ולצפות שהרוכשים יעמדו בהתחייבותם הכספית.
הצדדים חתמו על הסכם המכר בינואר 2019. מדובר בפרויקט שבוצע במסגרת הסכם קומבינציה ומימוש זכויות תמ"א 38 שהיו רשומות על שם בעל המגרש. לצורך השלמת הפרויקט היה על היזמית להרוס מבנה ישן שנמצא בשטח אך בעל המגרש מתנגד לכך, וכתוצאה מכך עד היום לא ניתן טופס 4 לבניין החדש.
בנסיבות אלה נכנסו הנתבעים לגור בדירה החדשה אך סירבו להעביר לתובעת את התשלום האחרון על הבית – 180 אלף שקל. בתגובה הוגשה נגדם החברה תביעה שבה טענה שהם הטעו אותה לחשוב שהם מעוניינים במפתח לדירה כדי להכניס ציוד ולבצע עבודות, אולם בפועל עברו להתגורר בה תוך הביטול הצ'קים שמסרו לפקודתה. לשיטתה, משלא עמדו בחובתם לשלם – החוזה בוטל ועליהם להתפנות. לדבריה החוזה מתיר לה בנסיבות הקיימות לנתק את הדירה ממים וחשמל.
הרוכשים התעקשו מנגד כי החברה הפרה את ההסכם בכך שמסרה להם דירה בלי טופס 4. לטענתם, חובת התשלום עבור הדירה משולבת בחובה הנגדית למסירתה כדין עם טופס 4. לכן, לא רק שהם לא חייבים לשלם, אלא שהיזמית אף צריכה לפצות אותם על איחור מסירה. במקביל הם הגישו בקשה לצו מניעה נגד כוונת היזמית לנתק את הדירה ממים וחשמל.
השופט ארדמן מתח ביקורת על התנהלות היזמית. ראשית הוא קבע שההסכם לא מאפשר לה לעשות דין לעצמה ולנתק את הנתבעים ממים וחשמל, בין היתר משום שכניסתם לדירה הייתה באישורה. בהמשך הוא ניגש לברר את שתי התביעות האחרות של היזמית – להשלמת התשלום על הדירה ולפינוי הנתבעים. בעניין זה הוא הדגיש שמדובר בבקשות סותרות שכן לא ניתן להורות גם על ביטול חוזה המכר וגם על אכיפתו.
עוד צוין בפסק הדין כי החוזה קובע מפורשות שהתשלום האחרון על הדירה ישולם כשהיא תהיה מוכנה למסירה. בנסיבות שבהן אין מחלוקת שטופס 4 טרם הוצא לדירה, ממילא החברה אינה זכאית לתשלום.
השופט קבע שאי-קבלת טופס 4 מהווה הפרת החוזה ופוטרת את הנתבעים מכל תשלום. "החיוב למסור את הממכר והחיוב לשלם את מחירו הינם חיובים שלובים מקבילים", סיכם והדגיש כי עדיין אין צפי לקבלת טופס 4 על רקע הסכסוך בין התובעת לבעל המגרש.
לפני סיום הוא ציין כי מטרתה האמיתית של היזמית הייתה קבלת יתרת התשלום, ואילו תביעת הפינוי נועדה רק להלך אימים על הרוכשים. הוא קבע שמדובר בהתנהלות חסרת תום לב שעה שהתובעת אינה זכאית לא לזה ולא זה. לפיכך תביעת היזמית נדחתה והיא חויבה בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 30 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
• עו"ד ספיר כהן עוסקת בדיני מקרקעין
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
