גד ליאור על המשברים והסערות סביב הדלק
(צילום: משי בן עמי)
תארו לכם שהממשלה הייתה דורשת מכם לבחור יום בשבוע שבו תשביתו לחלוטין את מכוניתכם הפרטית. כך יושגו גם צמצום של רכישת נפט שהולך ומתייקר בעולם, גם בעלי המכוניות ייאלצו "לחסוך" מכספם ולהפחית מעט את הוצאותיהם על הנוזל השחור היקר וגם הפקקים ברחבי הארץ יפחתו כמעט ב-15%. יופי של פתרון לעת המצוקה במחירי הנפט, אולם אפשר כבר לנחש שהישראלים יכעסו מאוד על כך שיאלצו אותם להיפרד ל-24 שעות מרכבם ולנסוע, חלילה, יום אחד בשבוע בתחבורה ציבורית. אפשר כבר לדמיין את ההפגנות והסערה שתפרוץ בארץ.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אז הנה חדשה לצעירים שבינינו: זה לא דמיון פרוע. הפתרון הזה כבר הופעל בישראל לפני כמעט 50 שנה. כבר אז הוראת הממשלה התקבלה בזעם רב על ידי בעלי המכוניות ואחרי 72 ימים בלבד נאלצה הממשלה לבטל את רוע הגזירה ו"יום השבתון" בוטל. האזרחים ניצחו אז את הממשלה, בעת שיא משבר האנרגיה הגדול שנבע מהחרם של יצרניות הנפט בגין מלחמת יום הכיפורים, ובעלי הרכבים היו מרוצים. אולם, השאלה היא האם הוראה כזאת בימים אלה לא תעשה דווקא טוב לציבור הנהגים, שתקועים כל יום בפקקים אין סופיים ונאלצים לשלם החודש שקל וחצי יותר על ליטר דלק מאשר רק לפני שנה אחת.
כך או כך, זאת לא הייתה התוכנית היחידה שנועדה לחסוך בדלק ששיגעה והרגיזה את ציבור הנהגים בישראל. כבר בסוף שנת 1950 המציאה הממשלה גזירה מקורית: הארץ חולקה לאזורים רבים ולכל בעל רכב היה מותר לנוע רק באזור שלו, למשל רק בתל אביב, או רק בתחום של 25 ק"מ בגוש דן או רק באזור חיפה או ירושלים. גם בעניין הגזירה הזאת נכנעה הממשלה לציבור הזועם.
10 צפייה בגלריה
גם אז הממשלה נכנעה די מהר ללחץ - והחליטה על ביטול שבתון הרכב אחרי 72 ימים בלבד
(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")
ההצעות כיצד ניתן לחסוך דלק, משהו שיכול להיות אקטואלי מאוד גם בימים האלה, בצוק העיתים, היו רבות: איסור תנועה כללי על כל כלי הרכב בשבתות וחגים, הגבלת מהירות חמורה בכל הכבישים, נעילת כל תחנות הדלק בשבתות ובחגים וגם סגירה הרמטית לתנועת כלי רכב של כל מרכזי הערים. כל ההצעות נפלו בזו אחר זו. לאף ממשלה לא היה אומץ להטיל גזירות מהסוג הזה על הציבור, שגם כך זעמו הלך וגבר בעבר בעקבות ייקור רב במחיר הדלק, אחת למספר שנים.
להוכחה, אפשר לראות מה עושה בינתיים הממשלה הנוכחית - שרק בשבוע האחרון החליטה על הפחתת המיסים על הדלק כדי להוזיל את מחירו שמטפס. אחרי שמחירו של הדלק האמיר לשיא מזה שמונה שנים - של 7.44 שקל לליטר, עליית מחיר הדלק ב-1.40 שקל לליטר ב-12 החודשים האחרונים הובילה ללחץ מתמשך מצד חברים בממשלה להוריד את מס הבלו, וביום שלישי השבוע הכריז שר האוצר כי המס אכן יופחת בחצי שקל לליטר למשך 3 חודשים. כתוצאה מכך, המחיר המרבי לליטר בשירות עצמי יעמוד על 6.94 שקלים באפריל.
מלחמת רוסיה-אוקראינה ויציאת העולם ממשבר הקורונה הקשה אחרי שנתיים, הובילו את מחירה של חבית הנפט בתוך חצי שנה ממחיר של 72 דולר עד ל-140 דולר שבוע לאחר פרוץ המלחמה באוקראינה. בינתיים ירד שוב מחיר חבית הנפט והוא נע בין קצת פחות מ-100 דולר למעט יותר מ-100 דולר, אולם מחיר זה עודנו גבוה ביותר מ-40% ממחירה של חבית הנפט בחודש אוקטובר האחרון.
כשהדלק בישראל היה מהזולים בעולם
בעבר היו ימים אחרים לגמרי בישראל, שייבאה נפט בחופשיות ממספר מדינות, גם אם בחשאי ברוב המקרים. אולם אז עדיין לא היה מחיר הדלק בישראל בשמים, כאשר 70% ממנו הוא מיסים. ב-27 ביולי 1971, למשל, פרסם "ידיעות אחרונות" את מחירי הדלק בישראל ובאירופה, לפי אגורות לליטר: בצרפת המחיר היה 112 אגורות, בגרמניה 65 אגורות, בבלגיה 60 אגורות ובישראל רק 70 אגורות, ממש לא יקר יותר מברוב המדינות העשירות באירופה. מפתיע עוד יותר היה מחיר ליטר סולר בישראל שהגיע רק ל-19 אגורות, לעומת 60 אגורות בגרמניה, 34 אגורות בבלגיה ו-44 אגורות באיטליה. העיתון דיווח אז: "גם לאחר העלאת מחירי הבנזין והסולר עדיין לא חרגה ישראל מתחום המחירים המקובל באירופה. נהפוך הוא – במיוחד לגבי מחירי הסולר ישראל 'מפגרת' אחרי המחירים במערב".
10 צפייה בגלריה
הסיבה העיקרית למחירי הדלק הזולים אחרי מלחמת ששת הימים. שדה נפט באבו רודס שבסיני שנכבש במלחמה
(צילום: דוד רובינגר)
ארבעה ימים קודם לכן פרסם העיתון ראיון עם סגן שר האוצר, ד"ר צבי דינשטיין, שהכריז חד וחלק כי "מחירי הדלק בישראל – מהזולים בעולם", אולם חזה בריאיון בדיוק את מה שיקרה כעבור שנים אחדות: "יבוא יום שבו נצטרך 'ליישר את הקו' ולקבוע מחירים יחסיים נכונים". הסיבה העיקרית למחירי הדלק הזולים הייתה העובדה שישראל הפיקה באותם הימים את הנפט מהבארות באבו-רודס שבסיני, שנכבשו במלחמת ששת הימים. את זה הסביר דינשטיין: "אחרי מלחמת ששת הימים הפכנו לגורם במפת הנפט הבינלאומית. תצרוכת הדלק של המדינה היא שישה מיליון טון בשנה, ואנו מספקים אותה בכוחות עצמנו ועוד מייצאים". חלום שכנראה לא יחזור בקרוב.
את הדברים אמר דינשטיין יום לאחר שב-26 ביולי 1971 בישר העיתון כי "מחירי הדלק הועלו בחצות. מעתה תשלם יותר בעד בנזין, גז לבישול, נפט וסולר. צפויות התייקרויות תעריפי האוטובוסים והמוניות ובמחירי ההובלות". הסיבה לייקור פורסמה עוד ב-15 בפברואר באותה השנה: "בעקבות העלאת מחירי הנפט בעולם – מחיר הדלק עלול להתייקר". ממש מה שמתרחש בעצם הימים האלה, 50 שנה מאוחר יותר.
נשק הנפט
בעולם אמנם מתחילים לעבור כבר לכלי רכב חשמליים, אולם השימוש בנפט, דלק וסולר במפעלי התעשייה, במטוסים, בחימום הבית וכמעט בכל תחום, יותיר את הנוזל השחור עוד שנים רבות ככזה שיכתיב הרבה מההתפתחויות הכלכליות ברחבי העולם.
וזה בדיוק מה שהעניק במשך השנים כוח כה רב ליצרניות הנפט בעולם, ובראשן למספר מדינות מוסלמיות וערביות, כמו איראן, סעודיה, לוב ועיראק. וזה גם מה שיצר לפני שנים את המושג "נשק הנפט", שחזר שוב ללקסיקון שלנו ממש בעצם הימים האלה.
בכל דור יש נשק מסוג חדש. פעם היו אלה מפציצים כבדים וטילים ארוכי טווח. היום מדברים יותר על מטוסים ללא טייס ורחפני נפץ. אולם, נשק מסוג מיוחד מאוד, שלא הורג אנשים אלא רק מזיק מאוד לאזרחי העולם - סנקציות כלכליות - נוסה כבר בעבר, אולם חזר בימים אלה, סביב מלחמת אוקראינה, ובגדול.
למעשה הסנקציות שבהן נעשה כיום שימוש קיצוני בממדיו נגד רוסיה, הנשיא פוטין והאוליגרכים, הוא נשק חדש-ישן והוא עלול להזיק למיליארדי בני אדם ברחבי העולם, בעיקר בתחום אחד – מחסור בדלק, בסולר ובגז. בלי אלה, קשה מאוד גם ב-2022 להסתדר בעולם וזה כבר הוכח.
10 צפייה בגלריה
הסנקציות שבהן נעשה כיום שימוש קיצוני בממדיו נגד רוסיה, הנשיא פוטין והאוליגרכים, הוא נשק חדש-ישן
(צילום: EPA, shutterstock ,רויטרס)
כבר לפני 55 שנים, בימי מלחמת ששת הימים נוסה הנשק הזה לראשונה, אם כי בהצלחה פחותה. הוא חזר בגדול שש שנים לאחר מכן, בעת מלחמת יום הכיפורים. ממש בעצם הימים האלה הזינוק החד במחיר חבית הנפט מזכיר את הימים ההם ועלול אף להחזיר אותנו שנים רבות לאחור, כאשר החמרה בצמצום אספקת הנפט בעולם, מול העלייה המתמשכת בביקוש, עלולה תהיה לחבל בייצור, בהובלות, בצמצום הדלק למכוניות ובמניעת אמצעי חימום בארצות הקרות.
במדינות אחדות כבר הזכירו את המודל שנוסה לפני כמעט 50 שנה, כאשר הושבתו כלי רכב ליום או אפילו ליומיים בשבוע במדינות שונות. האם קיים סיכוי שגזירה כזאת תחזור גם בעידן של העשור השלישי במאה ה-21?
לראשונה נעשה שימוש רחב בנשק הנפט בחרם של שנת 1967. כבר ב-6 ביוני, יממה בלבד לאחר שפרצה מלחמת ששת הימים, התכנסו בדחיפות ראשי מדינות ערב, יצרניות הנפט הגדולות, והחליטו בתוך שעה בלבד להטיל אמברגו נפט על ארה"ב ובריטניה. המטרה קידשה את האמצעים: תסירו את תמיכתכם במדינת ישראל, ונבטל את החרם. אם לא – תסבלו קשות.
אולם, בניגוד למה שהתרחש בימי מלחמת יום הכיפורים ובימים אלה ממש, אז החרם היה יעיל פחות. הסיבה: לארה"ב היו עתודות נפט גדולות, שמילאו עד מהרה את מקומו של הנפט הערבי החסר. מדינות ערב החלו להפסיד כספים ועד מהרה החרם הפך לבלתי יעיל ולא הפחיד עוד את מעצמות המערב.
ב-2 ביוני 1967, שלושה ימים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, איום חרם הנפט מתגבר, מדווח "ידיעות אחרונות": "כל פעולה מצד בריטניה או המעצמות הגדולות לפתיחת מיצרי טיראן תביא להפסקה מיידית של אספקת הנפט מן המזרח התיכון – טענו אתמול חוגים ערביים בלונדון".
"אמברגו-הנפט הערבי גווע"
הכרזת חרם הנפט מצד מדינות ערב על העולם המערבי פגעה קשות דווקא במדינות שהטילו את החרם. ב-20 ביוני, רק 10 ימים אחרי תום המלחמה והניצחון הגדול של ישראל בה, תוך כיבוש סיני, הגולן והגדה המערבית של הירדן, מתפרסמת הערכה בעיתון: "מדינות ערב על סף פשיטת-רגל. פעולת-התגמול של מדינות ערב נגד ארצות-הברית ובריטניה בחזית הכלכלית – כמוה כ'מעשה התאבדות'. מדינות ערב לא יוכלו לעמוד במבצע זה, שכן יותר משתפגענה מדינות המערב – החרם יסב להן בעצמן נזק", כפי שניתח את המצב קליפורד ג'רמן, הפרשן הכלכלי הבכיר של ה"דיילי טלגרף" הלונדוני.
ב-5 ביולי 1967, חודש לאחר פרוץ מלחמת ששת הימים, הכותרת מספרת על כניעת צרפת והפעלת אמברגו - נוסף על זה האוסר אספקת נשק - על ישראל: "צרפת לא תספק נפט ערבי לישראל". העיתון מגדיר זאת כ"נקודה שחורה נוספת בתמונת היחס של הנשיא שארל דה-גול כלפי ישראל".
ב-30 ביולי 1967 בשורה טובה בידיעה צנועה בעיתון: "סעודיה ועיראק חידשו הזרמת הנפט אל החוף הים תיכוני כדי לספק דלק למדינות הידידותיות לערבים – נמסר הבוקר בביירות".
ב-1 באוגוסט מדווח, כי מחלוקת הזרמת הנפט תעמוד במרכז דיוני שרי החוץ בוועידת חרטום. הסיבה: חילוקי דעות קשים בין המדינות הערביות המייצאות נפט לבין אלו שכלכלתן אינה תלויה ב"זהב השחור", כלשון הידיעה. כוויית כבר רשמה בסדר-יומה של הוועידה סעיף הדורש לבטל מיד את ההגבלות על יצוא נפט לאחדות ממדינות אירופה המערבית וארה"ב.
ב-14 באוגוסט מתברר עד כמה נשק הנפט הפעם, לאחר מלחמת ששת הימים, לא היה יעיל. ידיעה בעיתון מדווחת: "אמברגו-הנפט הערבי גווע. מתונים וקיצונים יתנגדו לחרם בוועידת נפט הנפתחת מחר בבגדד, בה תתבע עיראק הפסקה מוחלטת, לשלושה חודשים, ביצוא הדלק".
ב-17 באוגוסט הכותרת היא: "הנפט זורם בצינורות עקלקלים: בוועידת בגדד הציעה עיראק להפסיק שאיבת נפט כאמצעי-תגמול על ארצות המערב, אך למעשה ממשיכות כולן לקבל נשק ערבי".
ב-4 בספטמבר 1967 מדווח העיתון: "למקרה שסוריה תתנגד להעברת נפט בשטחה – בגדד עושה הכנות למשלוח נפט דרך הים. הידיעה מעריכה כך: "אין להניח כי סוריה תמנע את הזרמת הנפט העיראקי, וזאת אף על פי שסוריה הביעה את התנגדותה הנמרצת להחלטה של 'ועידת חרטום' לחדש את משלוחי הנפט למערב". ב-10 בספטמבר העיתון אכן מדווח: "סוריה תאפשר הזרמת הנפט". נראה שמשבר הנפט היה קצר משחששו ונכשל הפעם.
ב-8 בנובמבר 1967 הכותרת היא: "דה-גול נושא עיניו לנפט העיראקי. זו אחת הסיבות ליחס הקריר לישראל, שבא אתמול לביטוי נוסף בדברי שר החוץ הצרפתי על האמברגו. המשמעות: צרפת לא תספק לפי שעה מטוסי 'מיראז' לישראל". ב-17 בנובמבר 1967 מהדהדת הכותרת: "נפט ערבי תמורת מדיניות אנטי ישראלית".
ב-13 בדצמבר 1967 מדווח העיתון בידיעה מהכתב בלונדון, אדווין איתן, כי "בריטניה הזמינה 16 מיליון פנקסי נקודות לקיצוב נפט. למרות חידוש היחסים הדיפלומטיים עם מצרים, אין בריטניה מרגישה בנוח לגבי האספקה העתידה של הנפט מהמזרח-התיכון. למרות שמשבר הנפט כבר חלף, למעשה, אין ביטחון כי לא תקרה תקלה מזרח-תיכונית חדשה, שתחייב את הפעלתה של שיטת צנע בחלוקת דלק".
ב-27 בדצמבר מסופר על מה שיכול היה להיות אקטואלי גם בימים אלה, בעת המלחמה באוקראינה: "הסכם הנפט הסובייטי עם עירק – סכנה למערב. תוצאה חדשה של מלחמת ששת הימים היא אופנסיבה סובייטית, שנועדה להשתלט על הנפט המיועד לאירופה המערבית. כך הגיבו הבוקר בלונדון על חתימת הסכם הנפט בימי חג המולד בין עירק לבריה"מ".
ב-14 בפברואר 1975 תואר ב"ידיעות אחרונות" מה בעצם מתחולל בעולם סביב השימוש בנשק חרם הנפט: "הנפט, נשק המזעזע בעוצמתו את העולם ומערער את יסודותיו. אל חדש נולד: הנפט. אל התובע קורבנות. קבוצה קטנה של רודנים, שיכורי ריח הנפט, באזור המזרח התיכון וביבשת אפריקה, תובעים זכותם לחרוץ גורל האנושות. העולם החופשי ניצב חסר-אונים מול אימי הנשק החדש, המאיים לשבש אורחות עמים וארצות. האם יסתכן המערב במלחמה עולמית שלישית כדי להשתלט על מקורות הנפט, שבלעדיהן יימצא על סף חורבן?". זהו פתיח ספר רומן המתבסס על המתרחש במציאות, מאת ניגאל דון-כיארי, שם בדוי של סופר שהיה בתפקיד בכיר באחת מזרועות החוק והביטחון בארצו, שכותרתו "נפט – האל החדש", ושאותו פרסם "ידיעות אחרונות" בכמה המשכים בעיתון.
10 צפייה בגלריה
"העולם החופשי ניצב חסר-אונים מול אימי הנשק החדש". הכתבה המורחבת מה-14 בפברואר 1975
(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)
מכישלון להצלחה: הפגיעה הכלכלית הקשה במערב
שש שנים לאחר מלחמת ששת הימים, שבה כשל לראשונה השימוש בנשק הנפט, ה"נשק" הזה של מניעת הנוזל השחור ממדינות רבות השיג את מטרתו והיכה קשות בארצות רבות בעולם, כולל ישראל, אף שכאן בעלי המכוניות סבלו בעיקר בשל "הפגנת הזדהות" של ממשלת ישראל עם מדינות המערב שניזוקו.
מדינות ערב הטילו את החרם על מנת ללחוץ על מדינות המערב להסיר את תמיכתן מישראל בעת מלחמת יום הכיפורים. הפעם היו שותפות לחרם כמעט כל מדינות ארגון אופ"ק, בהן ערב הסעודית, קטאר, כוויית, איחוד האמירויות הערביות, עיראק, לוב וגם איראן, שלא הייתה חברה בארגון. והחרם הזה היכה בפעם הזאת קשות בעשרות מדינות בעולם.
עד שנת 1973 ייבאו למעשה מדינות אירופה את רוב הנפט שלהן מהמדינות החברות בארגון אופ"ק, שבו היו חברות מלבד מדינות ערביות גם ונצואלה, אינדונזיה, ניגריה וגבון. אספקת הנפט אל השווקים באירופה הייתה סדירה, זולה ובכמויות עצומות.
10 צפייה בגלריה
לפני מלחמת יום הכיפורים החלו להיווצר משברים בין המדינות מפיקות הנפט העיקריות בעולם לבין חברות הנפט המערביות. ועידת אופ"ק שהתקיימה בוינה אוסטריה, דצמבר 1982
(צילום: ארכיון דוד רובינגר)
אולם, זמן לא רב לפני מלחמת יום הכיפורים החלו להיווצר משברים שהיו תוצאות של יריבויות פנימיות בין המדינות מפיקות הנפט העיקריות בעולם לבין חברות הנפט המערביות. היו לכך מספר סיבות: מחסור בנפט מזוקק וגם אי ביצוע של תוכניות הפקה ודלדול מקורות בסוף שנות ה-60 ובראשית שנות ה-70.
אלה יצרו מצב שהיווה סיבה לדאגה של חוסר בנפט זמין וכך הלכה וגברה היכולת לעשות שימוש באי אספקת נפט כנשק מאיים וקטלני על מדינות רבות. היו מדינאים, כמו בבריטניה, שהגדירו את השימוש בנשק הנפט כקטלני יותר מירי של טילים אימתניים, שפוגעים במקום מסוים, גורמים נזק, וזהו. נשק הנפט שיתק למעשה מדינות שלמות. לונדון, למשל, הייתה בעלטה ימים לא מעטים.
בתוך כך גברה המתיחות בין מדינות ערב לארצות המערב ואז החליטו המדינות הערביות לעשות שימוש בנפט כנשק קטלני למדי שעלול היה לגרום לשיתוק כמעט מוחלט, ללא שום אזהרה מוקדמת, של פעילות כלכלית בחלק ממדינות העולם. אולם, גם בין מפיקות הנפט היו ויכוחים ועימותים, בעיקר עם איראן. הבעיה הייתה שהפסקת אספקת נפט למדינות הרוכשות הייתה מעמידה גם את המדינות שמפחיתות את המכירה בפני בעיות כלכליות קשות.
המחלוקות היו רבות. בה בשעה שערב הסעודית ולוב העדיפו לספק רק מעט נפט ולגרום בכך לזינוק עצום במחירו, הרי שמדינות שרק החלו להפיק נפט חששו לאבד כבר בתחילה את השוק ולהיקלע בעצמן למצוקה כלכלית חמורה. ואז הוטל החרם.
"הצלחת" החרם נבעה מכמה וכמה סיבות: מדינות העולם היו אז תלויות עד מאוד בנפט, הרבה יותר מאשר בימים אלה. הנפט תפס בתוך שנים אחדות את מקומו של הפחם כמקור האנרגיה החשוב מכל והפך את המדינות המתועשות לכאלה שלא יכולות היו לפעול עוד כלל ללא הנפט.
כמו כן, התמעטו בינתיים עד מאוד עתודות הנפט של ארה"ב ובתוך שנים מעטות הפכה המעצמה הכלכלית הגדולה מיצואנית נפט מובילה ליבואנית הגדולה ביותר של הנפט, בעיקר ממדינות ערב. בעוד שבשנת 1967 הובילו במסחר בנפט בעולם חברות הנפט הגדולות, בחלוף השנים הבינו שליטי מדינות ערב ויצואניות נפט אחרות את חשיבות הנוזל השחור היקר.
שליטת הרודנים והידידות שעברו את הקווים
הדיקטטורים, ראשי רוב המדינות הללו, החלו להלאים אחד אחרי השני את חברות הנפט הגדולות. המדינות ביטלו את הרישיונות של החברות להפיק נפט וגרמו לחלק מהן לפשוט רגל. כעת מי ששלטו בשוק הנפט העולמי היו כמניין שליטים, בעיקר שליטים רודנים של מדינות יצואניות נפט, ולא עוד בעלי חברות עשירים, שכל מה שהם רצו היה להרוויח הרבה כסף.
וכך שלטו לפתע מספר מדינות בעולם בכ-80% מהפקת הנפט ברחבי תבל, כאשר המדינות התעשייתיות המפותחות ניזוקו קשה במיוחד מהחרם הגדול.
תוצאות החרם היו הרסניות ופגעו גם במדינת ישראל, אם כי פחות מאשר ברבות ממדינות המערב. מחיר חבית נפט זינק בשווקים בעולם מ-2 דולר לחבית נפט לפני מלחמת יום הכיפורים ל-40 דולר של ארה"ב לאחר שהתקבלה החלטת החרם. זינוק הרבה יותר גדול מאשר בימים אלה.
חלק מהמדינות שתמכו עד מלחמת יום הכיפורים בישראל, או שהיו ניטרליות בסכסוך במזרח התיכון, נכנעו למעשה לחרם שפגע בהן קשות ועברו במהרה לצד השני. תמורת הסרת חרם הנפט הן החלו לתמוך במדינות הערביות ולגנות את ישראל. על אלה נמנו אף שורת מדינות דמוקרטיות, בהן ארצות במערב אירופה, קנדה, יפן ומדינות שזכו בעבר לתמיכה ישראלית באפריקה ובאסיה וגם אחרי מלחמת ששת הימים עדיין תמכו, לפחות חלקית, בישראל.
רק ארה"ב נותרה הידידה הגדולה של ישראל, הובילה אספקת נשק דרך האוויר והים למדינת ישראל וניזוקה קשה כתוצאה מכך מהפעלת נשק חרם הנפט נגדה לאורך זמן. יצוין כי גם הולנד ובריטניה לא הסירו אז את תמיכתן מישראל.
בשבוע הבא: הסיפורים על משברי הדלק בישראל, חלק ב'
המשברים סביב הנפט והדלק המשיכו לחולל סיפורים מסעירים ומפתיעים בישראל ובעולם גם אחרי מלחמת יום כיפור ב-1973. כך, צמצום הטיסות בארה"ב וההחלטה בגרמניה על הנהגת יום שבתון לרכב, הקרבות בין מדינות ערב על ביטול האמברגו ודבריו של המנהיג האיראני כי ארצו לא תצטרף לחרם נפט נוסף.
וגם: המיתון הקשה באירופה ובארה"ב, המעבר למכוניות קטנות וחסכוניות בדלק על חשבון המכוניות שזוללות דלק, הניסיון העולמי למצוא תחליפים לנפט בדמות אנרגיה גרעינית, אנרגיה ירוקה ואנרגיה מתחדשת והמחלוקות בין דתיים לחילונים סביב השבתת הרכב בשבת.
