המילה רפורמה נשמעת טוב, על הנייר. בעיקר כשהכותרת היא הוזלת מוצרים לצרכן. על פי הרפורמה של שר האוצר אביגדור ליברמן, יופלו חומות המכסים שהגנו על תוצרת חקלאית מיבוא מתחרה, שפע של פירות וירקות יגיע מחו"ל לישראל במחירים נמוכים, ונקווה שכל ההוזלה תגולגל לצרכן. החקלאי הישראלי יפוצה באמצעות סבסוד ישיר של 100 שקל לדונם מעובד, ולראיה, אומרים באוצר כי זו השיטה באיחוד האירופי, ובא לציון גואל.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ובכן, כדאי לבדוק כמה זול מחיר המים לחקלאי באירופה לעומת ישראל, ולמה האוצר, הטוען שמחירי הפירות והירקות בארץ יקרים, מתעקש לייקר עוד את המים לחקלאים בקרוב. שלא לדבר על כך שאפשר היה להוריד מאוד את מחירי הפירות והירקות בדרך פשוטה, ללא זעזועים: הורדת מחיר המים לחקלאים, הפחתת ההיטלים היקרים על עובדים זרים, ועוד. לצערנו, מאחורי התיאוריות והמודלים של הרפורמה יש חקלאים, ואם לא יהיה להם כדאי ורווחי - יש חשש שאצל חלקם זה יהיה המצב משום שהתחרות עם מגדל במזרח אירופה שנהנה ממים ומכוח עבודה זול אינה הוגנת בעליל - הם יפסיקו לגדל והתלות ביבוא תגדל.
מאז שהותר יבוא אגסים ותפוחים לארץ עוקרים מטעי אגסים ולא נוטעים מטעי תפוחים חדשים. אגב, מחיר תפוח עץ בשופרסל שמייבאת תפוחים נע בין 10 ל-15 ק"ג. זה זול? ליברמן מבטיח לחקלאי פיצוי של 100 שקל לדונם, אבל החקלאים טוענים כי זה פיצוי לא מספק, וכי מה ההיגיון לתת אותו בשווה לכל חקלאי, אפילו למגדל אבוקדו שנחשב לזהב הירוק?
מכיוון ששיקולי האוצר במתן הפיצוי אינם שקופים לא נדע מי צודק, אבל אם החקלאי צודק והתוצאה תהיה צמצום חד בגידולים, זה יכול להיות הרה אסון לחקלאות הישראלית ולביטחון המזון שלנו, בייחוד כשכל העולם מלבד ישראל, בעקבות הקורונה ופגעי האקלים, מבין את הצורך בחקלאות מקומית: ממשלת סין, לדוגמה, אוגרת מזון וקרקעות (רכשה שטחים עצומים באפריקה) שיבטיחו לאזרחיה אספקת מזון עצמית. אבל אנחנו לא סין, ולא אי מוקף אויבים בלב ים. אנחנו אומת ההיי-טק.
